הזמנה למפגש שישי – מחזור רביעי

 

משחק ויצירה

 

18-19 למרץ

 

מקום מפגש: בין חדרה לחיפה          שעה: 10:30

 

פעם ערכתי מחקר. ראיינתי הרבה ילדים בגיל הגן ממקומות שונים, בדיבור ובציור, וניסיתי מתוך זה ליצור את "פרופיל" המבוגר כפי שהוא נתפס על ידי הילד – מה זה מבוגר בעיני הילד? איך הוא קולט ומבין אותו? והנה מתוך הדברים הרבים שעלו היה דבר שחזר והופיע בתור הגדרה למבוגר: "מבוגרים הם אנשים שלא יודעים לשחק". וכשהזכרתי להם שכל מבוגר היה פעם ילד, הם הרהרו רגע ואמרו: "אז הם שכחו."

ואני חושב שההבחנה הזו של הילדים הסתמכה על יותר מאשר מראית העין בנוגע לעיסוק היומיומי. באופן אינטואיטיבי הם נגעו בנקודה מאוד פנימית, חשו דבר המהותי לבגרות, (ומן הצד השני המהותי לילדות). על כך כתב פעם משה כספי מאמר שאני מאוד אוהב (הכי אני רוצה להיות נמר), ובו הוא מציין שמבוגרים פועלים סביב לאילוצים ואילו ילדים סביב אפשרויות. למשל, אם ילד נתקל בשלולית גדולה הוא יזהה את הפוטנציאל שלה וזה יקרא לו. הוא יראה את אפשרות לקפוץ לתוכה, להטיל לתוכה חפצים, להציף עליה דברים, ותוך כדי משחק גם יעלו דברים חדשים. אמו לעומת זאת תראה בעיקר את האילוצים. את זה שצריך אחר כך לכבס את הבגדים, את זה שהוא עלול התקרר, את הזמן המוגבל, וכן הלאה. וזה הולך עמוק מאוד. האם זה באמת טבעם של המבוגרים או עניין תרבותי?

וכך אנחנו מגיעים אל היצירה (שהיא דרך אחרת להגיד שילדים חיים סביב לאפשרויות – כי האפשרויות הללו הן לא דבר נתון – הן פרי היצירה). ביצירה הכוונה היא לא רק ליצירה אומנותית אלא לכל מבע חי, לכל זרימה של האני המתגשמת בעולם וחוזה במראה פניה משתקף, מהדהד, ומנכיח את קיומה. האני צריך להיות יוצר. בכך הוא מסכים להיות כתובת בעולם – עניין ממשי שממנו אפשר לשלוח ואליו אפשר לקבל. הוא צריך להשמיע את קולו, לומר הנני, לראות שהנני זה מקבל משוב, נעשה צד בדיאלוג.   

התכוונות למפגש:

להביא למפגש מעשה של שובבות. (כלומר לא לספר על כזה, אלא בפועל לעשות איזה מעשה שובב בזמן המפגש)

מזכיר לכם להביא סיכומי פגישה. הפעם של שני מפגשים. 

האורח שלנו יגיע ביום חמישי.

 

התארגנות:                                                                      

להביא: מחברת ועט, כוס לתה, עדיין בגדים חמים ו- בגד ים.  

אוכל: כרגיל, האם יש מי שמתנדב להיות אחראי לארוחת הערב? 

   

 

עד אז, ימים טובים,

דני