כסף
שאלת הכסף – למבוגרים הפעם
* 1 *
בילדותי אספתי גוגואים. אני זוכר את השמחה שבה קיבלתי את פניו של כל חרצן חדש, ואיך האצתי במשפחתי להרבות באכילת משמשים. את הגוגואים אספתי בתוך שקית שהלכה ותפחה. מדי פעם הייתי מתבונן באוצר היקר שלי בחמדה מאושרת, מנסה להעריך את מספר הגוגואים, משווה בדמיוני את חבילתי עם זו של ילדים אחרים, ורווה עונג מן הכמות הגדולה ומשקלה הנערם.
השתדלתי להיות זהיר, ולא לנהוג כמנהגם של ילדים אחרים שממהרים לבזבז את הגוגואים שלהם במשחקים פרועים. חששתי מן הילדים שינצלו אותי, ינצחו אותי, ידללו את אוצרי, ואף על פי שהיה סיכוי שאנצח ואגדיל כך את חבילתי, העדפתי ללכת על בטוח ולא להסתכן.
יותר מכך, החלטתי להתחכם ולשמור את האוצר שלי לעונה הבאה. כפי שהכרתי את חברי למשחק תיארתי לעצמי שלא רבים ינהגו כמוני ובשעה שהם יתחילו מאפס לי תהיה החבילה שלי.
אפס, הגוגואים בשקית הוריקו, הושחתו ואיבדו את כל ערכם. זרקתי אותם באכזבה אבל לא בהרבה אכזבה כי באותה עת כבר איש לא התעניין בגוגואים וגם ענייני שלי ירד פלאים. חזרתי לראותם כפי שהיו תמיד – חרצני משמש, דבר שערכו נקנה כולו מן העניין החברתי שהיה לנו בהם, מן החשיבות שהיה להם בעיני אחרים. הבנתי באותה עת שכל אחד חשב שהדבר הוא חשוב בעיני אחרים ועל כן גם ראוי שיהיה חשוב בעיניו שלו, ושבאופן זה כולנו הדבקנו זה את זה, ויצרנו ערך רק מן האשליה המשותפת. זה כאילו שהסכמנו כולנו בו זמנית לדמיין ביחד שגוגואים זה חשוב, ומרגע זה הוא המשיכו הגוגואים להחזיק את ערכם מכוח אותה הסכמה שבשתיקה.
אבל האם יש למשהו ערך שלא בדרך הזו של אשליה קולקטיבית?
* 2 *
את אותה שאלה אני שואל לגבי הכסף – האם ייתכן שגם הכסף הוא מן אשליה קולקטיבית שכזו? אלא שכאן, בשונה מן הגוגואים יש מערך שלם של אשליה הכולל מרכיבים רבים התומכים זה בזה, עד כי קשה מאוד לנתח את האשליה ולהשתחרר ממנה. בשעה שאתה מבקש לבודד מרכיב אחד ולהפנות אליו את מלוא תשומת לבך מתנפלים עליך מאחור כל שאר המרכיבים ומותירים אותך קצר נשימה מול התופעה שהיא בו זמנית טריוויאלית לחלוטין אבל גם מפתיעה בעומקה. אכן, יש משהו בכסף, שעל אף פשטות השימוש בו, ויומיומיותו, בכל זאת הוא צופן סוד ועטוף בערפל רב.
ויחד עם זאת גם עוד לפני שאני מבין את מה שמתחבא כאן בערפל, עוד לפני שאני מבין מה הוא כסף וכיצד הוא פועל יש הרגשה שיש כאן משהו שלא בהכרח עובד לטובתנו.
נכון, כשמסתכלים על כל מרכיב בנפרד קשה למצוא כאן רע, הכסף נשמע כמו רעיון גאוני, איזה אביזר טכני שמפשט כל כך הרבה דברים, ואם כי קורה שלא משתמשים בו באופן הוגן, הרי שזה נובע מטבעם של בני אדם יותר מאשר טבעו של הכסף. נכון, קשה למצוא דופי בכל מרכיב בנפרד אבל איכשהו השלם כולו משאיר תחושה עמומה שמשהו פה לא לגמרי מסתדר.
אבל הבעיה היא שקשה לחדור את התחושה העמומה הזו. גם מכיוון שאין לנו את הזמן למחקר, אנחנו עסוקים מדי בלעשות כסף, אבל יותר מכך כי יש משהו בעצם טבעו של הכסף המסרב לכך שיתבוננו בו ויחשבו על מהותו. כסף זה משהו שעושים אותו, נאבקים להשיג אותו, מתחכמים להתעשר בעזרתו, זה לא משהו שמהרהרים עליו. זה כאילו שהוא בנוי כך שלא יחשבו עליו. כאילו כל ניסיון להתבונן בו לעומק מצית אצלנו את כל הנקודות העיוורות שלנו עד כי איננו רואים דבר, או לחליפין אנו רואים דבר שהוא פשטני להחריד ובעצם לא מסביר את הטעינות העצומה של הנושא.
3
והנושא טעון. לפעמים הרבה יותר ממה שאנו מוכנים להודות. כי כן, אנו מסגלים לעצמנו, כאילו זה חלק מחוכמה הישרדותית שלנו, מן יחס כביכול לא אכפתי אל הכסף – "הא, כסף זה לא חשוב, זה רק אמצעי." ומכיוון שזה נשמע הגיוני מאוד אנו מדכאים את כל הקולות האחרים שבעצם מעמידים בפועל את הכסף במרכז העולם.
אני בספק אם נוכל להתקדם לאן שהוא לפני שנודה בטעינות העצומה של הנושא. לצד המין, ואולי אפילו יותר מן המין, כסף הוא לא דבר שמדברים עליו. או מוטב: מדברים עליו הרבה אבל כדי לכסות, לא כדי לגלות את רגשותינו האמיתיים, את חולשותינו, ותלותנו, ופחדינו שכולם איכשהו מסתובבים שם באופן מסובך. לא יעזרו כל הצהרותינו הענייניות והתועלתניות, המבקשות להתייחס לנושא בקלות ראש, כסף הוא דבר טעון. בעומק הדברים, כשם שאין זה נאה להתייחם בציבור, כך אין זה נכון לחשוף את רגשותינו האמיתיים לכסף.
אבל מה שאנו לא מוכנים לחשוף אפילו בפני עצמנו, חזקה עליו שיפעיל אותנו כעבדים סומים אלה. ואין זה משנה אם אנחנו מן האנשים הרודפים אחרי כסף ומודים כביכול בפה מלא שכסף זה חשוב וכל מטרתם לעשות כסף, או דווקא מן האנשים שסבורים שכסף הוא דבר פעוט וצריך להסתפק במעט ההכרחי ממנו. כך או כך, עבור כולנו בני התרבות המודרנית, שלא הבטנו בכסף עין בעין, הוא רודה בנו. רודה בנו כיחידים אבל עוד יותר כתרבות.
שעל כן, כל דיון רציני בכסף דורש שנבין את הטעינות הזו ונתיר אותה. אחרת אנו יכולים להמשיך לחבר מספרים ולפתח תיאוריות כלכליות מורכבות ועדיין אין זה אנו שמשתמשים בכסף, אלא הכסף משתמש בנו. ודבר זה נכון לא פחות לגבי כלכלנים בכירים מאשר לגבי אנשים פשוטים שכל מה שיודעים על כסף מסתכם במספר כרטיס האשראי שלהם.
4
ואם אכן הכסף כפי שהוא פועל היום לא עובד לטובתנו אין זה משום שאנו טיפשים.
שהרי ייתכן שכל הסיפור של הכסף אינו נובע מטבע אנושי או מבנה חברתי דפוק אלא מאיזהו מערכת כלכלית שגדלה ללא שאיש כיוון אותה או השקיע בה מחשבה והפכה להיות מן מפלצת שמתקיימת ואך ורק מפחדים של אנשים ומאיו השתעבדות מרצון.
ייתכן שיש כאן פשוט מן כשל מחשבתי, כשל סיפורי, כשל בדמיון של האנשים שגרמו להם ליצור אשליה קולקטיבית שלא עובדת לטובתם. כמו אותם אנשים שמאמינים שחם בחוץ ומשום כך הולכים בשמש ובמאמץ רב מטפסים על הרים במטרה להגיע למקום קריר בשעה שלו רק היו יושבים במקום המקורי שלהם היא מגלים שכלל לא חם.
אכן ייתכן. נכון, זה יכול להישמע כמו איזו מן בדיחה קוסמית עצובה, אבל משום מה יש לי חשד שאכן זה המצב – התפתינו לאשליה קולקטיבית המעודדת אותנו להמשיך להניע את מכונת החלומות בלי שום קשר לממשות החיים. אנו עושים את זה כי כל האחרים עושים את זה. אנו עושים את זה כי אנחנו לא יודעים לעשות משהו אחר. אנחנו עושים את זה כי אנחנו לא יודעים לעצור, אבל בראש ובראשונה אנחנו עושים את זה כי אנחנו לא מסוגלים להעלות על דעתנו שכל זה הוא אשליה.
