מעגל מנהיגות
מעגל מנהיגות – עמוד אחד
|
|
תרגיל בריקוד:
אנחנו עומדים במעגל פנים אל פנים ואחר כך מסתובבים במקום כך שאחד מאתנו נמצא בחזית והשאר פונים לאותו כיון ובמקביל אליו. הוא מתחיל לרקוד את ריקודו והשאר שנמצאים מאחריו מחקים את תנועותיו. בשלב כלשהו, תוך כדי הריקוד הוא פונה לצד כלשהו וכולם אחריו. כעת יש מישהו אחר שנמצא בחזית ואותו מישהו ממשיך ומוביל את הריקוד. כך ממשיכים עד שכולם התנסו בהובלה והריקוד מגיע לידי גמר.
כשעושים את התרגיל הזה באופן מתואם ומעבר ההובלה נעשה באופן רציף וזורם נדמה שאין זה מספר ריקודים נפרדים של מספר אנשים מובילים, אלא ריקוד אחד ומתמשך מהתחלה ועד סיום שהמעגל עצמו רוקד. כשיש הקשבה, זה שמוביל מרגיש את אלה שמאחריו ובו זמנית מרגיש את הריקוד שהולך ומתהווה, הוא מרגיש מתי הוא צריך להעביר את ההובלה למישהו אחר, ואותו מישהו אחר מרגיש מתי מגיע הזמן שלו.
הרבה דברים קורים כאן: תחילה ישנו מי שמוביל שצריך לסמוך על זה שאכן הולכים אחריו בלי שיצטרך לפנות לאחור לבדוק כל הזמן אם אכן הם מאחריו. הוא צריך להרגיש שנותנים בו אמון, להיות בטוח בעצמו, להרגיש שהוא לא רק רוקד את הריקוד שלו אלא את הריקוד של כולם. אלה מאחור צריכים במקביל לבטוח במוביל, לילד את ההובלה שלו, לתת אמון ולהתמסר למשהו שהוא לא הם. להאמין שכוונתו טובה ולהתמסר לריקוד המשותף שהולך ונוצר. לפעמים הם מתעייפים, לפעמים הם רוצים להעביר למוביל איזה מסר. לפעמים יש מישהו שמרגיש ברגע מסוים של ריקוד שהוא ממש מבין כיוון חדש שהריקוד יכול ללכת אליו ואז בתהליך המעבר הוא יכול להמשיך בעצמו את אותה תנועה כך שהוא זה שיהיה המוביל ולאו דווקא מי שהמוביל הקודם כיוון אליו. זה בסדר כמובן, אם כולם קשובים לכולם. אם אנשים מוכנים לוותר על ההובלה, להתמסר להנהגתו של מישהו אחר. ישנו רגע קריטי כאשר אתה מגלה פתאום שאתה בחזית, שלפתע כל העיניים נשואות אליך. האם אתה ממשיך בקו של קודמך? האם באמת אליך מתכוונים? אולי לשכנך? שמא יש צורך בתנופה חדשה?
עקרונות:
– קהילה של ריבוי פנים – מקום לכל ייחוד, השלמה של ייחודים.
– כל תחום קורא למנהיג, כל עניין, כל קושי קורא למרכז לאכפתיות. מנהיג מי שאכפת.
– המנהיג מנהיג את המעגל, המעגל מילד את המנהיג – מעגל של אמון.
– מעגל של מנהיגים בתחומים שונים בכיוונים שונים.
– המרכז הוא ריק – קהילה של חירות, בגרות, לא עבודת אלילים.
– שייכות מחליפה את הבעלות, המרכז מחליף את הגבולות.
– צמצום שהוא עוצמה, עוצמה שהיא נתינה.
– הקשבה לאחרות ולקצב הנכון.
