מאמרים
החוט והמרחב
מאת: דני לסרי
לפעמים כל החיים מתנקזים אל תוך שטחיות דאוגה. המעשים והרצונות נדמים כמו קשרים על פני חוט אחד. מעשים שיש לעשות, עניינים שיש לדאוג להם, דברים שצריך לטפל, מהלכים שצריך לקדם, תנועה של עשייה, דוחפת קדימה לאורך המסלול המוכר שלה, מנסה לפלס את דרכה, שלא יפרם, שלא יתנתק, מושכת, טווה, רוקמת את חוט חייה.
תשומת הלב כל כך ממוקדת בחוט הזה, עד כי משתכנעים שזה מה שהם החיים – החוט הזה שבונים והולכים לאורכו. אגב כך מאבדים את תפיסת הרוחב. שוכחים שהחיים זה לא מה שאנחנו עושים, אלא הרבה יותר מזה מה שקורה לנו. ובנוגע למה שקורה, הרי שמה שקורה הוא רחב לאין שיעור מכל חוט. זה עצם המרחב המנוקד באינספור התרחשויות שגם אם האדם אינו אחראי להם, בכל אופן הם הדבר הממשי שממנו מורכבים חייו. כל אותם דברים שהוא נוהג לשים בסוגריים, כיוון שהם לא משרתים באופן ישיר את תוכניותיו, כל מה שהוא לומד להתייחס אליו כרקע, בכל זאת הוא הבשר הממשי של נוכחותו – הוא כל זה, כל העומק הרב ממדי הזה.
המרחב הזה אינו כלום שבתוכו קורים החיים – מעין מרחב ריק שבו הם מתמקמים – אלא החיים הנוכחים עצמם. מעוף של ציפור, משב רוח, תחושת חום, אי נוחות בגוף, נביחה של כלב במרחק, צבעי ירוק של חורף, חפצי יומיום, מצעי מיטה, ריח חולף, צינון, טיפה של גשם, כל אלה הם חלק מנהר החיים הגואה. לחיות, זה להסכים להיות כל זה. כל הדברים הללו שהאדם לא יצר, ובכל זאת הם חלק ממרקם חייו המדבר אליו ודרכו ללא הרף.
בשביל לחיות את הרוחב והעומק הזה, האדם לא צריך לעשות שום דבר. כל אותן תוכניות שהוא עסוק בהוצאתם לפועל – תוכניות שהוא רואה בהן את חייו, והוא מקדם ומפעיל – הן לכל היותר עוד משהו במכלול. החיים הם לא המהלכים הללו של עבודה, פרנסה, התקדמות אישית, זוגיות, וכן הלאה. הן לא הסיפור הזה שהוא טורח ומספר ועושה מעצמו. זה רק קצה מסוים של החיים, דבר מה שנוטה לנקז את כל נשמתו לתוכו, ועושה אותה שטוחה – חד ממדית. כי כשהוא הולך לעבודה, למשל, ומנסה לקדם פרויקט מסוים, בינתיים הוא חי: הלב שלו דופק, הידיים שלו ממששות, הפה שלו טועם, הריאות שלו נושמות, הנשמה שלו שמחה או עצובה, הוא נפגש עם אנשים, הוא מרגיש, הוא חושב, הוא משתוקק, הוא שם לב ליופיו של הנוף, הוא ממתכווץ מפני מילה של ביקורת, אצבעו משוטטת על מגע קטיפה וסופגת הנאה, הוא מגיב לאווירה של שכנו לעבודה, פוגש מבט של אישה אהובה. כל זה הנו הוא. הכל נוכח, ממשי, מזמין אותו לחיות. מזמין אותו אל המרחב.
Buy cheap Viagra online
צריך להרפות מדי פעם, לשמור על פרספקטיבה, להסכים להתפשט במקום להצטמצם, להכיר מחדש את ממד העומק של החיים, לשחרר את הריכוז של המבט, להביא מעבר למה שהוא עושה ודואג, החיים זה לא רק מה שהוא אומר, מתכנן, דואג, יודע, חושב. זה גם מה שחושב אותו ואומר אותו ויודע אותו. כל אותו בלתי נראה העוטף ומיניק אותו ואשר יחד עם זאת הוא חלק בלתי נפרד ממשות חייו. הוא הנו הדבר הזה, רחב ללא שיעור מכל חוט עלילתי, אוקיינוס של זרמים ומפגשים.
* * * * * *
ומה שהוא מגלה לגבי עצמו הוא מגלה גם לגבי האחר.
האחר גם הוא הנו רוחב. אפילו שנדמה שהוא מדבר בקול אחד, וקשור לגוף אחד, הוא באמת הרבה קולות, הרבה התרחשויות, הרבה ממדים. ומה שרואים ממנו רק ממד אחד ושטחי קשור תמיד לכיווץ יותר מאשר לאדם. האדם הוא אינסוף. מדבר באלף קולות, באלף רגשות, באלף תשוקות ומחשבות. הוא לא רק מה קצף הגל של התנהגותו, אלא האוקיינוס כולו.
גם בזמן קריאת דבריך אלו, ראיתי איך תשןמת ליבי נודדת למחשבות וקולות ותחושות. תודה על המאמר, הוא כמו נתינת תוקף פשוט להיות יותר מלעשות…