הבנה וידע: בטרמינולוגיה שלי לדעת פירושו לכונן יחסי בעלות בין האדם לבין הידע. כמו כסף בכיס, זהו דובר חיצוני, המשאיר את הידע "שם" כדבר מה מכאני. "לדעת" במונחים של לרכוש. כנגד זה הבנה היא כמו ראיה, דבר מה פעיל של כאן ועכשיו. אין לו בהכרח "תוצרים". ידיעה קשורה בזכירה, הבנה קשורה בשכחה יוצרת – כמו פעולת העיכול היא מפרקת ובונה מחדש. להבין משהו פירושו להתמסר למפגש עמו, לדבר עמו, להתחבר אליו. אפשר להבין ידע, אי אפשר לדעת הבנה – היא תמיד בתנועה.
גרעיני הבנה וכלי חשיבה: ההבנה מתפתחת סביב גרעיני הבנה, אירועם ייחודיים, נקודות צומת אורגאניות. והיא הולכת ומתרחבת מן המקום הזה, יוצרת מוקדים בעלי עוצמה שלצורך העניין אקרא להם כלי חשיבה. כלי חשיבה מתפתחים מתוך השימוש העצמי והאותנטי בהם.
לכל אדם דרכו הייחודית והאישית להבין. כאשר מורה בכיתה א' מלמדת דבר מה "חדש", הילד לא ילמד אותו כדבר חדש, אלא תמיד כטרנספורמציה של דבר מה שכבר קיים אצלו. הילד אינו ריק, תמיד הוא מבין באמצעות מה שכבר נמצא אצלו.
על פי מטפורת האוריינטציה למידה כמוה כתהליך של התמצאות במרחב. דימוי: אדם המתעורר בחדר חשוך שאינו מכיר, מתחיל לגשש את דרכו בתוך החלל החדש ולאט לאט יוצר לעצמו רושם של החלל בו הוא נמצא. דימוי: ילד שלומד ללכת והוא נאחז בקרקע תוך שמירה על שיווי משקל, כשהוא משלח את ידיו לצדדים במטרה להיתפס במשהו אם ייפול. דימוי: עכביש הנח במרכז רשת קוריו, קשוב בו זמנית למה שקורה בכל קצה של קור והמזנק במהירות ברגע שיתוש נתפס איפשהו בפינה הימנית מאחור. דימוי: הנעה של בורר הערוצים ברדיו עד אשר מתבייתים על תחנה, המשמיעה מוזיקה ערבה לאוזן.
הנחה הבסיסית של מטפורת המילוי היא הריקנות של היצור הלומד. על פי מטפורת האורינטציה, הלומד לעולם אינו ריק, הוא תמיד שלם אך שלמותו היא אחרת, פעמים רבות היא כאוטית מבחינת הסדר החדש שנוצר בעקבות תהליך הלמידה. באיור א הדוגמא הטיפוסית של הלמידה על פי מטפורת המילוי. תחילה הריבוע הוא ריק ולאחר מכן הוא מתמלא לאיטו, עד שמגיעים למלאות. באיור ב לא נוסף שום דבר: תהליך הלמידה הוא תהליך של סדור וארגון מחדש.
איור א: מטפורת המילוי איור ב: מטפורת אוריינטציה
מטפורת האוריינטציה מחיבת את המלאות כדי שיתרחש תהליך של למידה. מדובר תמיד במודיפיקציה של תבניות קימות ההולכות ומשתכללות עם הזמן, נעשות מאורגנות ובעלות משמעות. אך ללא קיומן של תבניות קודמות, אחרות, לא יכולה להיות דיסאורינטציה וגם לא תהליך של אורינטציה.
יתר על כן, התבנית הישנה שנראית "לא מסודרת", אינה לא מסודרת בקנה המידה שלה. הסדר הוא יחסי. הילד הצעיר, למשל, אינו חי כל הזמן בתחושת חוסר אורינטציה. רוב הזמן הוא נמצא באוריינטציה ורק מדי פעם הוא חווה דיסאורינטציות.
מחקרים מראים שפעמים רבות התהליך הפורמאלי של רכישת ידע משאיר את האדם לא מבין. הוא חוזר לאחר ש"רכש" ידע, אל ההמשגות המוקדמות שלו, כאילו שום דבר לא השתנה, כאילו לא למד דבר. הידע הוטען בו כמו חליפה, שלאחר השימוש הוא פשט אותה וחזר להיות עירום כביום היוולדו. הוא עצמו לא עבר טרנספורמציה, ההבנה שלו לא התפתחה וגדלה.
קופסא סגורה: זה כך בשל היחס לידע כקופסא סגורה שאין לפתוח אותה. הדגש על זיכרון, על תשובה נכונה אחת, על הצלחה חיצונית, ודחיית ההבנה לטובת הידע כבעלות. אנחנו לא מתעקשים שהילדים יבינו, זהו מושג מעורפל מדי, לא מדיד מספיק, התיוג חשוב לנו יותר.
וכך קורה פעמים רבות שהידע לא רק שאינו פותח חלון לעולם, אלא הוא סוגר את האדם בתוך מכלאות הידע. הוא מצטרף למגמה המבקשת לחסום, לעוור, למנוע מפגש. כדי שזה יהיה אחרת צריך ללמוד לפתוח את הידע.
