ים הזיקות

  1. משל פיסיקלי: על פי פיסיקת הקוונטים, שני חלקיקים שמתנתקים זה מזה ומתרחקים במהירות כל אחד לכיוונו עדיין שומרים על קשר מוזר ביניהם – שינוי שקורה בחלקיק אחד משפיע מיידית על החלקיק האחר שלכאורה כבר לא קשור אליו בכלל ונמצא הרחק משם. בלי קשר לפרשנויות השונות לתופעה זו אני רוצה להשתמש בה כמשל למה שקורה ביחסי אנוש: יש דיאלוג שקודם לכל דיאלוג, זיקה שקודמת לכל תקשורת חיצונית. אם היה מפגש משמעותי בין שני אנשים, אפילו הם פנו כל אחד לדרכו, עדיין כעין חוט דק קושר ביניהם ומשהו שקורה לאחד ישפיע על השני. אנחנו קצת מודעים לכך כשהקשר ממש קרוב ומשמעותי – מסוגלים לחוש למשל שקרה דבר מה לא טוב לאחר. אבל אני מאמין שזה קורה בכל התנגשות משמעותית, וככל שהיא יותר משמעותית ויותר זמן כך חוט הזיקה חזק יותר.
  2. ים הזיקות: בדרך כלל אנחנו לא מודעים לכך שאנחנו חלק מרשת של כל האנשים שפגשנו מפגש של אמת, ושהם ממשיכים להשפיע עלינו אפילו ששוב איננו פוגשים אותם. בטח ובטח שאנחנו ממשיכים להיות בזיקה אל הורינו וילדינו ושאר קרובים בדם. ויש רשתות יותר צפופות ויש פחות, ויש קשרים שהשפעתם בטלה בשישים ויש כאלה שמאוד דומיננטיים בחיינו, (ולא תמיד זה פונקציה פשוטה של כמות הזמן, או חשיבותו של האחר) אבל בסך הכול הרבה ממה שאנחנו ומה שאנחנו מרגישים קשור למה שקורה בזמן זה לכל האנשים שאנו מחוברים אליהם בחוט.
  3. חוק השש: והאנשים שאנו מחוברים אליהם בחוט בעצמם מחוברים לאנשים אחרים וכן הלאה. חוק השש אומר שכל אדם נמצא במרחק של שישה אנשים בקירוב מכל אדם אחר בעולם. כך שבמובן מאוד רחב אנחנו חלק ממרקם חי, ים של זיקות, רובן בלתי מובחנות, ובכל זאת משפיעות מאוד. ועוד יש הרבה מה לומר על סוג ההשפעה ממרחק (וכיצד קורה למשל שהמצאות מומצאות בו זמנית במקומות שונים בעולם, והשפעות מעבר לזמן), אבל זה יהיה אולי בהזדמנות אחרת.
  4. חוק המאה: יש גם מישהו שחקר קופים ומצא שכאשר "מאה" קופים באי מסוים החלו לרחוץ תפוחי אדמה בים (למדו זה מזה שכך יותר מלוח וטעים), ההשפעה כביכול קפצה לאי סמוך למרות שלא היה כל קשר עכשווי ביניהם. 
  5. זיקה מורגשת: אבל כל זה יכול להישמע תיאורטי מדי ולא מספיק על הקרקע, ומה שיותר קל לנו להבחין זה במה שקורה במפגש נוכח כאן ועכשיו. אפשר לחוש ששינוי שקורה אצל האחד, גם אם הוא לא מדווח על כך במילים או בהתנהגות, בכל זאת מעורר תגובה מתאימה אצל האחר. כמו שני מיתרי מי בשתי גיטרות שונות, המהדהדים זה עם זה, כך ההתנגדות של האחד היא תמיד גם ההתנגדות של האחר, והשחרור של האחד הוא השחרור של האחר.
  6. עבודת הזהות: אבל אם כל כך הרבה דברים משפיעים עלינו כיצד נדע להיות אנחנו? אין פה שום תשובה מכאנית – זו עבודת הזהות של כל אחד הנמשכת כל חייו. תהליך של התייחדות שהוא בעצם המהות של תהליך ההתבגרות: מעבר ממקום בלתי מובחן לערנות עצמית עמוקה יותר, לעצמאות מחשבתית ורגשית. לימוד של אדם מה שייך לו ומה לא שייך, לו וכיצד לפגוש את מה שלא שייך.  
  7. חירות: היכולת שלנו להישאר בחירות, להיות אנחנו עצמנו, קשורה באופן בו אנו פוגשים את ההשפעות הללו, ולערנות שלנו אליהן. העובדה היא שאנחנו מושפעים. השאלה היא האם יש בכוחנו להפוך את ההשפעה מציווי לברכה.
  8. ציווי וברכה: ציווי וברכה אלה שני דברים שונים. הראשון מוחק, השני מעצים. יש השפעה שהיא ביטול וחיסול, ויש השפעה שהיא הפריה. ומה עושה את ההבדל?
  9. להפוך גורל לייעוד: החכמה היא לא לעשות את מה שאני רוצה אלא לרצות את מה שאני עושה. חלק מתהליך הבגרות הוא היכולת לא להיות קורבן של הנסיבות. אין זה אומר שהנסיבות לא משפיעות, הן כן, אבל לאדם יש את הכוח להפוך גורל לייעוד. שזה כמו להגיד להפוך ציווי לברכה. ומה שמאפשר את זה הוא תמיד מידת החירות שהאדם נזכר בה ויכול להביא אותה אל תוך הנסיבות. 
  10. הפריה הדדית: ואחת הדרכים הישירות ביותר להפוך השפעה שהיא ציווי להשפעה שהיא ברכה היא  על ידי נכונות לפגוש. ההדדיות, משמע, היכולת להיות במקום שהוא לא רק פסיבי מקבל, אלא גם הולך ומשפיע משלו, התנועה הזו,  כבר מבטיחה שההשפעה של האחר תהיה מברכת ולא מצווה. כוחו של האדם להפרות ולברך, כוח שבא עם הבגרות, הוא גם כוח החירות שלו.
  11. הורים וילדים: וכמובן לכל מה שנאמר עד כאן יש השלכות חשובות לזיקה שבין ההורה לילדו. הילד והאם מתנתקים כל אחד לכיוונו ממרכז אחד, וחוט הזיקה שקושר ביניהם הוא מן המשמעותיים ביותר. חלק מתפקיד ההורה הוא לתמוך בתהליך ההתייחדות של ילדו – תהליך של פרידה, המאפשר להשפעת ההורה להפוך מציווי לברכה. ואחד הדברים שיעזור לילד בתהליך הזה שהוא לומד בעצמו להיות משפיע.

סגור לתגובות.