מנהיגות דיאלוגית

  1. מנהיגות היא לא רק תפקיד, בראש ובראשונה היא איכות אנרגטית מורגשת. דבר הקורן מאדם בנסיבות מסוימות, ואשר אנשים אחרים, ואפילו חיות, יכולים לחוש.
  2. מנהיגות היא איכות השייכת לתופעת האקלים החברתי – והיא אופיינית לכל חיות הלהקה. זהו אותו חוש שדרכו אנחנו מתוודעים לאקלים החברתי ולנוכחות של האנרגיה המנהיגותית, והשניים משלימים זה את זה.  
  3. בכל אדם שוכן פוטנציאל למנהיגות. יש כאלה שיותר נגישים לפוטנציאל זה ואצל אחרים הוא יתגלה רק בצומת מיוחדת של נסיבות סביבה זמן ומקום, אבל אצל כולם הוא קיים, רדום לא כבוי.  
  4. והנה, בחברה הדמוקרטית, קיים לא פעם בלבול בהקשר לעניין זה. הערכים הדמוקרטיים יצרו בו זמנית שני דברים סותרים: מצד אחד הם גידלו בנו סלידה מכל מצב שבו אדם אחד שולט באדם אחר, מצד שני הם ייצרו מנגנונים היררכיים מורכבים שבהם זה מה שקורה בפועל (אם כי מתוקף הסכמה שבה נשמרת לכאורה חירות הפרט). כל זה מקעקע את הערך והמקום של המנהיגות הטבעית בקרב הקהילה, ומונע את ברכתה הממשית.
  5. ואני רוצה למצוא מחדש את הערך המברך שיש במנהיגות הטבעית, ואגב כך לדייק אותה ולהראות כיצד היא מצילה מרודנות. דווקא מנהיגות בריאה, כשמסכימים להבין אותה ככזו, היא המגן שלנו מפני מופעים הרסניים של שתלטנות, המתגלים בהיעדרה. ככזו, מנהיגות טבעית היא ערך משלים לערך החירות.
  6. 6.       כל קבוצה של אנשים יוצרת ערך מוסף שהוא גדול מסכום האנרגיה שהם מביאים להתקהלות שלהם. אנרגיה עודפת זו לא שייכת לאף אחד מסוים, ושייכת לכולם ביחד. אבל כדי לפעול באופן מברך, היא זקוקה לכתובת – אדם אחד שידע לאסוף אותה, למקד אותה, ולהחזיר אותה לעם. שימו לב שבהגדרה זו, המנהיג אחראי לאנרגיה העודפת – הוא לא אחראי לאנרגיה האישית של האנשים השונים בקבוצה. למעשה על ידי זה שהוא מסכים להיות כתובת לאנרגיה העודפת, הוא משחרר כל שותף בקהילה מן הרודנות האפשרית של האנרגיה העודפת, ובמובן עמוק זה גם עיקר תפקידו: מנהיג, תמיד מנהיג לחירות.
  7. המנהיג, אם כן, משרת את קהילתו. הוא מוסר את נפשו להיות הכליא-ברק של האנרגיה העודפת ולתעל אותה באופן לא הרסני. הוא לא לוקח אותה לעצמו, הוא מחזיר אותה לעם, ומחזיר אותה לעם כדי להגדיל את העוצמה, העצמיות, והחירות של כל אדם בקבוצה. מנהיג נזהר מלקחת את מה שלא שלו. זה סימן ההיכר שלו. הוא מתבלט במידה הדרושה כדי להיות כליא-ברק – הכתובת, נושא האחריות, המתעל.  
  8. פעמים רבות אנשים שמוצאים את עצמם במקום הזה חוששים להשפיע על אחרים, שמא הם עשויים לקלקל. בסתר ליבם הם חשים שהם לא טובים מספיק, לא שווים מספיק, ואין צדק אמיתי במעמדם המתנשא. חשדות אלה בו זמנית מחלישים את המנהיג, ודוחפים אותו לעמדה רודנית, המנצלת את חיסיון התפקיד הניהולי כדי להסתתר מהחשש שהם לא טובים מספיק. לכן יש חשיבות כה רבה שאדם בעמדה של מנהיגות יחזור ויראה בעצמו אדם טוב, ויסכים לברך מטובו, ויראה במנהיגות לא ערך של לקיחה ושתלטנות, אלא של שירות ורצון טוב. בעיקר היה עוזר לו להבין את ההבדל בין רודנות למנהיגות, ולהתייצב באופן בריא בצד של המנהיגות.  
  9. מנהיגות היא נוכחות. היא מזמינה מן האדם להביא את מלוא נוכחותו וכלל אישיותו. ומנגד, רודנות נעשית בדרך כלל באופן מכאני-נעדר – לא מכירים את האדם אלא רק התפקיד. מנהיגות היא שופעת ואישית ולא מסתתרת. מנהיג הוא לא זה שלא מגמגם, לא טועה, ומציג חזית של הצלחה. מנהיג הוא זה שלמרות גמגומו וטעויותיו החשופות לכל, הוא ממשיך לעשות את דרכו אל הטוב.  
  10. מנהיג תמיד מנהיג מתוקף הסכמת הקהילה (המונהגת) וברכתה, אבל מקור מנהיגותו הוא אחר. בו זמנית הוא מנהיג בברכתם האמיתית (לא נגדם), ומנגד הוא לא נגרר לבקש אישורים. הוא לא זקוק לאישורים חיצוניים כדי להנהיג – הוא נענה לקריאה, וממלא את אחריותו המשפיעה טוב. ואכן, איש לא יאשר לו שהוא רשאי להנהיג, עליו למצוא את הכוח במקום אחר. מנהיגות היא האומץ להשפיע ממקור של טוב בלי להתנצל על כך. כשהוא לא מסכים לעצמו להיות מנהיג הוא מוצא את עצמו לוקח, לוקח בכוח, שואב אנרגיה, מבקש להיבנות מחולשתם של אחרים. מנהיג מתברך מעוצמתם של אחרים.
  11. חלק מכל מנהיגות היא העוצמה לפנות מקום למנהיגות חדשה. המנהיג לא נאחז במנהיגותו, הוא מתמסר לה כל עוד היא זקוקה לו, ולא יותר מכך. וידיעה זו עצמה, מעניקה לו חוסן של מנהיגות.

סגור לתגובות.