הכרות עם התקשורת המשחררת – מושגים ראשונים

  1. לפעמים התקשורת שלנו עם הזולת מסתבכת ונקלעת לתקשורת קושרת. כשזה קורה נדמה שזה יותר חזק מאתנו. זה מחלחל אל פנים הווייתנו, טורד את לילותינו, וכל ניסיון לחזור אל מקום של אהבה וערנות אובד בהמולת המחשבות והרגשות.
  2. לתקשורת קושרת מסוג זה יש חותם אנרגטי אופייני. אפשר להרגיש שאדם נמצא בתקשורת קושרת עם מישהו, רק מתוך המילה הראשונה שהוא אומר על אותו אדם.
  3. ותקשורת היא לא רק המילים שאנחנו מחליפים והדינאמיקה של השיחה המתקיימת כאן ועכשיו. בו זמנית זו מערכת היחסים – חוט גורל ארצי וממשי, והחיבור – אותה זיקה או נוכחות, הממלאות את פנים התקשורת. תקשורת קושרת פועלת בכל אחד ממימדים אלו (המגבים זה את זה): מנכרת, מנתקת, ומחלישה.
  4. הבראת התקשורת איננה רק עניין פסיכולוגי – עניין של יחסי אנוש. למעשה אמונה זו עצמה היא אחד המשמרים העיקרים של התקשורת הקושרת – בעזרתה אנו שמים חיץ בינינו לבין הפלא ושוכחים את ייעוד חיפושנו.
  5. הבראת התקשורת אינה עניין פסיכולוגי – היא עניין של זיקה וזיכוך הזיקה – זיכוך ההתייצבות בעולם. זה תמיד הבראת המישור האופקי והאנכי בו זמנית. שיקום איכות החיבור והשייכות לא רק עם הזולת אלא גם עם כלל המציאות. זו הדרך שבה אנו מוצאים את מקומנו המדויק והעמוק בתוך הבריאה, ונעשים כך מרכיב פורה בהתעוררותה שלה עצמה.
  6. התקשורת היא החומר שממנו בנויות מצוקותינו (התקשורת ולא ישויות מבניות/אישיותיות). ומה שקורה כאן ברמה של התקשורת הבין-אישית, מחלחל והופך להיות התקשורת של האדם עם עצמו ועם אלוהיו. וכך – דרך העבודה על התקשורת עם זולתנו אנחנו יכולים לשקם גם את שני האחרים.
  7. וזה נכון שאדם יכול לעשות קודם כל שלום עם עצמו ועם אלוהיו, אבל בכל זאת אני שם את הדגש על התקשורת הבין אישית עם הזולת, גם בתור המקור למצוקותינו, וגם בתור הזירה הממשית להבראתנו. אנחנו ממשייכם לחיות בתוך האנשים המחוברים אלינו, גם כשאנו מתבודדים בתוך מערה. 

* * *

  1. אבל איך משחררים את התקשורת? נדמה לי שהבנה של המנגנון של התקשורת הקושרת ושל המרכיבים המעורבים בהתקיימותה, יכולים לעזור כאן. במיוחד כשאנו מבינים שרמות שונות של תקשורת קושרת מאפיינות את מרבית חיינו, והן המגמה הדומיננטית של תרבותנו.
  2. לתקשורת קושרת יש דינאמיקה משלה. היא לא בהכרח עמוקה, אלא פעמים רבות אלה פני השטח של התנהלותה – עניין של הרגל (אישי ותרבותי) – העושים אותה קושרת, ונותנים לה את כוחה. המאבק הוא הסיבה להמשך המאבק. במקום הזה, האמונה בזה שהיא עמוקה, ונתינת משמעות וערך לעוצמה שאנו חווים בה, נותנים לה כוח, ומהווים חלק ממנגנון השתמרותה.
  3. הרגלי השיח שלנו משתיתים שפה מסוימת, שלצורך העניין אפשר לקרוא לה שפת הצדק. האמונות שלנו מגולמות בתוך הפרקטיקה של השפה הזו, משתמרות בה ומשמרות אותה, בתהליך המפרנס את עצמו. תקשורת משחררת תבקש מאתנו שנלמד לדבר בשפה חדשה – שפת ההבעה.
  4. השפה משתיתה אקלים חברתי ואקלים תוך נפשי המגבים זה את זה. בתוך מרחב חברתי-הישרדותי האדם יטה לתקשורת קושרת, ונטייה זו בתורה תפרנס את המרחב החברתי שימשיך להיות הישרדותי. הדואט הזה הופך להיות למציאות טוטאלית שקשה להיחלץ ממנה.
  5. השפה ההסתדרותית היא שפה של התנגדות. התנגדות למה שיש (והעיסוק במה ש"צריך", ו"ראוי"). תקשורת קושרת ניזונה מכל סוג של התנגדות, ובעיקר מן ההתנגדות לקיומה היא. ("אני לא צריך לחשוב עליו עכשיו, מי הוא בכלל שטורד כך את נפשי").
  6. ואף על פי שמנגנון התקשורת הקושרת הוא שטוח, יש לו בחינת עומק הקשורה בתנועה זעירה שהיא וויתור על החירות – התמכרות. אפשר לקרוא לזה ההיבט הרגשי-מוסרי של התקשורת הקושרת. תנועת ההתמכרות שמה את האדם בחיק הסיפור, ומרגע זה, מה שמפעיל אותו הוא הדרמה של הסיפור. אבל קדמה לדרמה אותה תנועה לא דרמטית, שהיא אנרגטית במהותה. 
  7. תקשורת קושרת נסמכת על בלבול באחריות וקושי להפריד. האדם לא מתייצב במקומו המדויק והעמוק בבריאה, הוא מנסה לשלוט בבלתי נשלט, לקחת אחריות עודפת על הזולת, לעצב את מה שהוא חושב ומרגיש. בכל אלה הוא נמנע מאחריותו שלו (למשל למה שהוא עצמו מרגיש).  
  8. הדינאמיקה של השפה ההסתדרותית היא תגובתית-מכאנית. התגובתיות לכשעצמה, ללא קשר לשום דבר אחר, מכוננת תקשורת קושרת. זהו מקום שבו האדם לחוץ (תרתי משמע), ונוכחותו נעדרת. (on/off)
  9. 16.     אמונת הבסיס של התקשורת הקושרת: אני קושר את האדם שמולי כדי לקחת ממנו את מה שאני חושד שהוא לא יהיה מוכן לתת מרצונו החופשי (מכיוון שבלב ליבי אני מאמין שאולי לא מגיע לי) ומתוך תחושה שהדבר הזה חיוני לי לחלוטין. מתוך כך אני מתנתק מזולתיותו הממשית – זהו ניתוק-קושר.
  10. בפועל, זו הפרקטיקה של התקשורת הקושרת שמנתקת. מנתקת לא רק מן האדם שמולנו, אלא גם מן המקור המזין בחיוניות. ממילא האדם נעשה רעב ונגרר עוד יותר עמוק לתקשורת קושרת, וכך נוצרת המערבולת הזו על כל עוצמותיה המתישות. הדרמה היא אולי נטולת שורשים, אבל הניתוק וההישרדותיות המתקיימים ברמה האנרגטית, הם ממשיים לחלוטין ויכולים להרוג.

* * *

  1. אז מה אפשר לעשות? מה יכול לעזור לאדם להבריא את התקשורת? האם בכלל זה בידיו?
  2. זה תמיד גישוש, נכונות לשהות באי-נוחות, אומץ לב להיפרד, גבורה לצעוד בערפל, וחסד וחמלה כלפי המתרחש. במקום אחר אני מגדיר את מסע הגישוש הזה כמעבר מן המרחב ההישרדותי למרחב הדיאלוגי-אמוני. מסע שהוא גם מסע חזרה הביתה, ועובר דרך שער צר הניצב בין שני המרחבים. את השער הזה אדם עובר לבד וערום. אבל מסייעים לו בכך מלאכים טובים (שליחים, מלווים).
  3. ישנן סגולות שיכולות לעזור לעבור בשער באופן מקומי, (ובהקשר אחר היה אפשר לקרוא להן "כלים"), אבל אי אפשר לנתק אותן, והן גם לא יכולות לפעול ללא ניסיון מצטבר, אורח חיים, סוג של היגיינה נפשית, הרגלי תזונה נכונה (גופנית ונפשית), ולימוד מתמיד. בתוך ההקשר הרחב הזה סגולות אלו יכולות להיות נקודות מוצא מעשיות, ומסגרות להתמקדות: א. השהייה (אי-תגובתיות), ב. הרגשה בלי זנבות ג. פרידה (לבדיות) ד. בקשה, ה. קבלה. זו עבודה שנעשית בו זמנית בתוך תקשורת ממשית, אבל גם כמהלך בתוך מערכות יחסים שונות, ותמיד בהלך רוח חוקר, לומד, מבקש לעשות טוב.
  4. מהלך התקשורת המשחררת מזמין ללמוד לדבר בשפה לא הישרדותית, שהיא חומלת ועושה מקום. וזה הולך עד הרמה של התאים והפרשנות שהם נותנים למכה הניחתת עליהם. פרשנות שמצד אחד היא אוטומטית, אבל מצד שני מקבלת הגברה על ידי אקלים נפשי מסוים ההופך את ההפרעה הקלה להדהוד ההולך ומתגבר בהזנה עצמית. במקום הזה, הקשר עם האחרות (עם מה ששונה ממני) מאזן, ומרכך את הרזוננס המתגבר הזה.
  5. עוזר להבין שזיכוך התקשורת לא מיועד רק שיהיה לי יותר נעים עם אשתי, עם עצמי ועם גופי, אלא שהוא מהלך מוסרי המציב אותי במקום פורה בבריאה – מרכיב התורם לבריאותה וממילא לבריאותי.
  6. בעיקר תקשורת משחררת היא ההסכמה לעבור מניהול יחסים למפגש. 

סגור לתגובות.