מובן ומסר

 

  1. על מנת להבין קצת יותר כיצד עובד הדיבור המסדיר כדאי להבחין בין השכבה של המובן (הליטרלי), לבין שכבת המסר. כאשר אדם נכנס לביתו ושולח לאוויר את האמירה "למה אף אחד לא עשה כלים?" הוא לא בהכרח מתכוון לברר מה הסיבות והטעמים של כל אחד. קרוב לוודאי שהוא התכוון לנזוף או להביע מורת רוח. בעוד שהמובן הליטרלי של אמירתו היא שאלת מידע, המסר של דיבורו אחר.
  2. היכולת לזהות את המסר ולא להתבלבל וללכת שולל על ידי התוכן הליטרלי, יכול לעזור להגיע לידי דיבור ישר וישיר. יכולת זו לחלץ את המסר שמעבר למובן, מאפשרת להתייחס למסר, להשיב לו ולהוביל באופן זה את השיחה למקום פורה.
  3. הרבה פעמים הדיבור לא פורה ולא מצליח להיחלץ מן המקומות התקועים שלו כיוון שזהו דיבור עקיף, שהתבלבל, ועוסק בדברים שהם לא באמת העניין. למשל, אפשר שילד יתווכח עם ההורה שלו על הכריכים שהוא מכין לו לבית הספר, ובעצם הוא רוצה להגיד משהו אחר, אולי "אני זקוק יותר לתשומת לב", ואם ההורה יישאר ברמת הכריכים וינסה להראות לילדו שהוא דווקא משקיע בכריכים, הוא יחמיץ את לב העניין.
  4. הקושי לדיבור ישיר מייצר את הדמויות שכביכול מייצגות את האנשים השונים אבל שבעצם הן לעצמן, נאבקות את מלחמת האינטרסים שלהן, בעוד האדם נחבא בכלל במקום אחר ולא מצליח להגיד את מה שהוא באמת רוצה להגיד. דרמות שלמות שמתרחשות סביב מוקדי מחלוקת שהן בעצם בכלל לא העניין, ולכן גם לא מצליחות להגיע לכלל פתרון. ובדרמות האלה כל אחד לוקח תפקיד ומתנהל על פי חוקים שבכלל לא מבטאים אותו ואת רצונו. בצורה זו או אחרת זו תמיד אי-הבנה אומללה. האנשים נעשים שחקני משנה בסיפורים לא להם.    
  5. אחד מתפקידיו של המגשר בתהליך הגישור הוא להקשיב למסרים של המדברים, ולבדוק את האפשרות לתרגם אותו ולשקף אותו למגושרים. ומכיוון שגישור בעולם החינוך הוא תמיד גם אקט חינוכי, הרי שמעשה זה הוא גם דרך ללמד את הילדים לעבור משפה מסדירה לשפה מביעה, ממאבק של אינטרסים ליכולת להביע את הרגשותיהם ולתקשר אותם.  
  6. משפטים שלפעמים קשה לומר אותם באופן ישיר: "נפגעתי מזה שאתה לא מתייחס אלי", "קשה לי", "אני מרגיש חלש", "הייתי רוצה שתאהב אותי", "אני מרגיש חסר ערך", "אני מתבייש במחשבות האלה והאלה…","אני מפחד שתחשוב עלי שאני רע", "אני לא רוצה שתחשוב עלי כך וכך (שאני קמצן, טיפש, חסר דעה משל עצמי)", וכן הלאה.
  7. ואף על פי שאלה משפטים שקשה להגיד אותם, כאשר בכל זאת מצליחים להגיד אותם כביטוי ישר למה שהלב רוצה להגיד, ישנו שחרור גדול המברך הן את המדבר והן אתה שומע.    
  8. מסרים שהרבה פעמים אנחנו מעבירים במשפטים שלכאורה אומרים בכלל משהו אחר: "אתה לא בסדר", "אתה לא אוהב אותי", "אין לי מקום כאן", "אתה מפריע לי". 

על תהליך יצירת המשמעות

  1. תהליך יצירת המשמעות הוא תהליך יסוד של נפש האדם, הדומה במהותו בממדים שונים של משמעות. ממילא, הבנה של התהליך הזה היא גם הבנה של תהליכים רבים אחרים הנגזרים ממנו.
  2. משמעות, כלומר: איכות אינטראקטיבית שאינה רק גירוי מוחי או עיבוד אינפורמציה מבחוץ, אלא בראש ובראשונה איכות נחווית. שזה אומר מניה וביה שישנו מישהו שחווה. ואף על פי שמושגים אלה – "מישהו", "חוויה" – הם מילים זרות למדע הפוזיטיבי, שאינו יודע מאיזה "חומר" הם בנויים, וכיצד לפעול אתם במסגרת "מדעית", הנה, בכל זאת הם הממשות הראשונית, שמתוכה גם נוצרות כל ההפשטות התיאורטיות-מדעיות. אני מאמין שניתן לגשת אליהם באופן תיאורטי, במסגרת פרדיגמה מדעית חדשה. 
  3. בשונה מתפיסות מקובלות המשייכות את האיכות הזו של החוויה, ל"פנימיות האדם" (למשל כסוג של "אד" העולה מפעילות המוח, או כתכונה של הנפש המחוברת לגוף באופן מסתורי), אני רוצה למקם את המשמעות במפגש. (כלומר, לא בתוך הראש ולא במציאות החיצונית, אלא בתווך שביניהם).
  4. ובשבילי אין הבדל מהותי בין משמעות של מילה, לבין חווית ראיה או שמיעה או הבנה של מושג מתמטי. בכל המקרים, אלה צורות שונות של משמעות. משמעות המילה חתול, למשל, איננה ההוראה אל חתול חיצוני, וגם לא תמונת החתול שמדמה האדם בראשו עם שמיעת מילה זו, אלא איכות רחבה, דינמית, רבת ממדים הקשורה ל"ממשות" של המפגש. יש צורך בחקירה פנומנולוגיה על מנת לחשוף את העושר הזה שנמצא שם תמיד אך הולך לאיבוד בפעולת הרדוקציה המדעית. ההיחשפות לעושר הפנומנולוגי הרב ממדי הזה, היא גם הבסיס להבנה שמודלים קיימים בעודם מסבירים משהו, מחמיצים את ה"משמעות" בתור הדבר הדורש הנהרה, ואשר בנוכחותו משפיע ומסביר ממדים רבים אחרים של האדם (כולל פעולת ה"מוח").
  5. בכל המופעים השונים של המשמעות, צריך להדגיש את נבדלותה מ"אינפורמציה" או מ"גירויים" או כל מודל מכאני אחר נעדר נוכחות. יש הבדל גדול בין לקלוט גירויים חזותיים לבין לראות ממש. הראייה ממש מנכיחה את הנראה כאיכות ממשית ועושה הבדל – כחוויה. ראש לכול יש לראות שהמשמעות היא היבט של נוכחות. (או בניסוח אחר, משמעות בנויה מ"חומר" הנוכחות).
  6. כל חקירה אל תוך מהלך יצירת המשמעות צריכה לקחת בחשבון את ההטיות של החשיבה הקלאסית-מדעית בבואה לגשת לנושאים אלה. שהרי אנחנו חיים כבר מראש בתוצרים של חשיבה זו, ומה שנחשף לעינינו כבר עמוס בהנחות שלה. זה הרקע למה שאנו מסוגלים לומר.
  7. לכן גם המשען הפנומנולוגי חשוב. זה החושף מחדש ממדים הנגזרים מאופני הוויה אחרים (לאו דווקא מדעים-טכנולוגיים). כך למשל, אם לחזור למילה חתול, המשמעות המתגלית בה מכילה כחלק בלתי נפרד ממנה ענן שלם של משמעויות משנה. גם החתולים השונים שפגשנו במשך חיינו, אבל גם לא פחות ההקשרים השונים בהם השתמשנו במילה חתול, (כמו למשל השימושים הפילוסופים שעשו בדוגמא זו, שבע הנשמות של חתול, הגמישות שלו, ועוד ועוד) לכל זה יש מבנה פנימי הקשור בתהליך התפתחות המושג, הן זו התרבותית בכלל והן זו האישית. אין זה רק ערמה של משמעויות משנה אלא הם אסופים ביחד לכלל "ענן המשמעות". ענן המשמעות איננו דבר הנוסף למילה חתול, מרחף מעליו, אלא התרחשות חיה במפגש עם המילה חתול והיא מותכת אל תוך צורת המילה הכתובה כמו גם הצליל שלה.        
  8. נוכחות, מעצם טבעה היא יציר דיאלוגי. היא ההיות משהו בשביל מישהו.
  9. וכך גם המשמעות היא אירוע זמני-דיאלוגי. שני מימדים הקשורים זה בזה.