מקום
מפגש: פרטים בהמשך.
יש
דברים שלא מדברים עליהם, ופליאה גדולה היא כיצד קורה שגם ילדים לומדים לא לדבר
עליהם. מאין להם שאסור לדבר עליהם אם אף אחד לא אמר להם לא לדבר עליהם? כיצד הם
יודעים על מה לא לדבר?
אפשר
לחשוב על זה במונחים של היעדרות: השתיקה היא חלל של כלום שלומדים על קיומו באופן
אגבי על פי המתווה בו רגילים לעקוף אותו – הדרך ישרה ופתאום סוטים ימינה. נו טוב,
נסטה גם אנחנו, כנראה שהדרך הישרה לא מובילה לשום מקום.
ואפשר
לחשוב על זה במונחים יותר אקטיביים של הכחשה והסתרה ודיכוי אשר הם לא רק היעדרות
אלא כוח פעיל ומעצב המחלחל לילדות ואולי אחראי גם לחלק מן הטראומות שלה. בכל אופן,
במה שנוגע לדברים קשים שקורים בילדות, נראה שכאן עיקר משקלה של הטראומה הוא לא במה
שקרה, קשה ככל שיהיה, אלא בהסתרה שבאה בעקבות מה שקרה. ההסתרה מונעת את העיבוד
והמיסוס והצמיחה שהם טבעם של חיים בריאים. תחת זאת היא מבודדת את הילד אל תוך
מעגלי עצמו ושם נוצקים העקבות, ומקבלים תכונה של קשיחות, אשר כמו כל עצם זר, נעשים
לאויבים המכרסמים בנפש הילד.
יומיים
של לימוד ומחקר בעקבות מחוזות הנפש הסתורים. נדבר על מה שאסור לדבר. ובתור התחלה
אני ממליץ על שיעורי הבית הבאים:
שיעורי בית: גלי צה"ל משדרים
שלושה ימים בשבוע אוניברסיטה משודרת. השבוע התחילה פרופ' שולמית אלמוג סדרת הרצאות
בנושא זנות בשם "נשים מופקרות" ממליץ לשמוע. ימי שני בשעה 20:30. ניתן לשמוע את ההרצאה הראשונה בסדרה גם
בכתבות: http://glz.msn.co.il/inner.aspx?page_id=6
להביא: מים (3 בקבוקים), שק שינה, מחברת, עדיין
בגדים חמים, נגד יתושים..
אוכל: כרגיל, כריכים ליום
חמישי בצהרים, לחלוקה בינינו. ומשהו לארוחת ערב משותפת של יום חמישי וארוחת בוקר
של יום שישי – כל אחד כטוב בעיניו.
ימים טובים
דני