לקראת מפגש שמיני – זרימת פעילות, איכות חיים, עומק, ותמיכה בכל אלה

מלכתחילה  ביקש  החינוך  הדיאלוגי  להוציא  את  הילדים  מן  ההקשר  של  "הכנה  לחיים"  ו"הוראה"  ולשבץ  אותם  במרחב  התומך  באיכות  חייהם  כאן  ועכשיו.  במקום  לראות  את  המרחב  הזה  כ"בית  ספר",  לראות  אותו  פשוט  כסוג  של  כפר-ילדים, בית  בו  הם  יכולים  לחיות  את  חייהם  מסביב  לדברים  המשמעותיים  להם.

אני  מקבל  השראה  מדיור  מוגן  לגיל  השלישי  –  אף  אחד  לא  מבקש  להכין  אותם לחיים,  לחנך  אותם,  לעשות  אותם  מועילים  לחברה  וכן  הלאה  –  רק  רוצים  שיהיה  להם  טוב  ומשמעותי בפרק חייהם האחרון. וכך  דואגים עבורם  למגוון  פעילויות  פנאי,  ולדברים  אחרים  שיכולים  לשפר  את  איכות  חייהם.

ומה  היא  איכות  החיים  של  ילד  בגיל  שבע?  ואיך  תומכים  בה?

*  *  *

ברקע  ישנה  ההנחה  שזה  גם  "מכין  לחיים"  באופן  האופטימאלי:  אם  ילד  יחיה  באופן  משמעותי  את  חיי  בן  השבע  שלו,  זה  גם  יתמוך  בו,  שכאשר  יגיע  לגיל  שלושים  הוא  יחיה  את  חיי  גיל  השלושים  שלו  באופן  משמעותי.

או  בניסוח  הפוך:  אי  אפשר  להכין  לחיים  משמעותיים  באמצעות  תהליך  לא  משמעותי.

רק שצריך לדייק ולומר שהכנה  לחיים  כאן,  לא  מובנת  כהישרדות  או  הצלחה  חברתית  בהכרח,  אלא  כחיים  באופן  משמעותי  ומחובר  בעולם.

האם  זה  עומד  במבחן  המציאות?  האם  הבוגרים  של  מיתר  חיים  את  החיים  שלהם  באופן  משמעותי  כפי  שחיו  את  ילדותם?  ומה  זה  אומר  בעצם,  לחיות  באופן  משמעותי?

*  *  *

מספר  שנים  לפני  הקמת  מיתר  עבדתי  במשך  שנתיים  במרכז  לחקר  פעילות  הילד  באורנים. ניהלתי מחקר על פעילות הילדים והאינטראקציה החברתית. אלה  היו  שנתיים  משמעותיות  שבהן  פגשתי  את  גדעון  לוין  וצוות  המרכז  (מאוחר  יותר  הצטרפה  צופי  ז"ל  לאקדמיה  הדיאלוגית),  והתוודעתי  לגישת  זרימת  הפעילות.  מן  השנתיים  הללו  נולדה  חוברת  בשם  "בשיח  פעיל",  על  המעורבות  המשתתפת,  וחוברת  שלא  פורסמה  על  עומק  הפעילות.  הרבה  ממה  שלמדתי  שם,  כינסתי  אל  תוך  מיתר  מאוחר  יותר.

מיתר,  כמסגרת  צומחת,  התחיל  כחטיבה  צעירה  בגישת  זרימת  הפעילות.

קצת  על  גישת  זרימת  הפעילות  אפשר  לקרוא  בהפניות  הבאות:

מילון מונחים בזרימת הפעילות יעל דיין

גדעון לוין על גישת זרימת הפעילות.

*  *  *

הרעיון  הבסיסי  הוא  פשוט:  איכות  חיים  של  ילד  (של  כל  אדם,  למעשה)  מתגלמת  בפעילות  שלו.  רוצה  אתה  לתמוך  באיכות  החיים  של הילד  –  תמוך  בפעילות  שלו.

ומה  היא  פעילות  ומתי  היא  משמעותית,  ומה  עושה  אותה  עמוקה?

הבחנה  שיכולה לעזור היא  ההבחנה  בין  פעילות  לעיסוק  בעשייה.

פעילות, כמו משחק של ילד, מונעת על ידי פנימיותה – יש לה נשמה שרוצה להביע את עצמה, והצורה שהיא מקבלת עוקבת אחר תנועת ההבעה.

עיסוק בעשייה, הוא צורני במהותו, מבקש לסמן שנעשה, רוצה כבר לקפוץ לסוף כדי להגיד – עשיתי.

אפשר לקרוא קצת יותר על ההבחנה הזו כאן בעמוד 32.

הפעילות, בשבילי, קשורה לבריאות, לחיוניות, ליצירה, לשמחה – כולם ממדים שמבטאים את הכוח של האדם להזדקף למלוא עצמיותו ועוצמתו, ולהיות כלי ביטוי של האינסוף.

העיסוק בעשייה, מתיש, מרחיק, ובמקומות אחרים קראתי לו "עבודה זרה".

לא פעם זה גורר אחריו בעיות בריאות (על פי דוד בן יוסף – מפה מתחיל הסרטן – אבדן הזהות).

*  *  *

והנה, מסתבר שלפעילות יש מימד של עומק – היא יכולה להיות יותר עמוקה או פחות עמוקה. יותר מרפאת או פחות מרפאת, יותר מבטאת או פחות.

במובן מסוים, עומק הפעילות חשוב יותר מן החירות. הטעם פשוט – בתוך פעילות עמוקה האדם מוצא את מיטב חירותו, יותר מאשר כשהוא עסוק בשליטה חברתית. לכן, אם היה לי מכשיר שמודד עומק של פעילות, הייתי משתמש בו כדי לבדוק איכות של מסגרת חינוכית. הייתי מודד עד כמה עמוקה פעילות הילדים והמבוגרים, וכמה ילדים ומבוגרים עסוקים בפעילות עמוקה כזו, מכפיל את הערכים ומוציא ממוצע. (רק צריך לדייק ולומר שלפעילות יש מקצב, וה"כמות" היא לא בהכרח המדד הנכון).

*  *  *

וכך אני חוזר אל השאלה – איך תומכים בפעילות העומק של ילדים ומבוגרים?

את השאלה הזו אפשר לפרק למרכיבים שונים, למשל:

  • איך בונים מרכז פעילות ומה עקרונות העבודה שלו כך שיתמוך בפעילות עמוקה?
  • איזו אווירה אנושית כללית תומכת בפעילות עמוקה?
  • מה מקום התמיכה/התערבות/מעורבות של מבוגרים בפעילות הילדים כדי לתמוך בהעמקה?
  • עומק הפעילות  לא  קשור  רק  להיבטים  תוך  פעילותיים  אלא  גם  לרקע  התרבותי  החברתי  והאנושי  שבו  היא  משובצת.  למשל,  היבט  הנתינה  שבה, היבט  שיתוף  הפעולה  שבה,  וכן  הלאה – כיצד תומכים באלה?

בכל הדברים הללו הייתי רוצה לגעת במפגש השמיני. בשבילי – לדאוג לאיכות החיים של ילדים, כמו גם לאפשרות שלהם להזדקף עכשיו ומאוחר יותר למלוא קומתם הנפשית, קשור ברובו לעניין זה – לחיוניות פעילותם.

נדמה לי שזה גם נותן מסגרת וקוו מנחה לאחריות שלנו כמבוגרים – אם נשכיל ליצור מסגרת שבה ילדים פועלים לעומק – עשינו את עיקר אחריותנו לדור הבא.

*  *  *

ואם כן, שוב – מה הוא טבעה של הפעילות, וכיצד יש להבין את היבטיה היצירתיים, הבריאותיים, הבריאתיים, המוסריים, ומה הוא שעושה את העומק שלה.

שלושה מושגים מעניינים בהקשר הזה:

מושג ה"flow" כפי שחידש הפסיכולוג חומסקהילי,

ומושג היצירה וההבעה – כהזרמה של אנרגיה חסומה.  אפשר גם להציץ בזה:

http://www.dialogit.org/mevoa/?p=188

http://www.dialogit.org/dl/archives/158

והמושג "לחיי"ם" כפי שהגה אותו דוד בן יוסף: לחבור ל – "חדוות יצירה ייחודית משמעותית".

http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%99_%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%94_%D7%A9%D7%9C_%D7%93%D7%A1%D7%99_3

 

פורסם בקטגוריה טקסטים, כללי, מאמרים, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

5 תגובות על לקראת מפגש שמיני – זרימת פעילות, איכות חיים, עומק, ותמיכה בכל אלה

  1. מאת תומר‏:

    היי דני וכולם,
    תמצית המאמר מתבטאת עבורי בשני המשפטים שבסופו.
    ציטוט: "בשבילי – לדאוג לאיכות החיים של ילדים, כמו גם לאפשרות שלהם להזדקף עכשיו ומאוחר יותר למלוא קומתם הנפשית, קשור ברובו לעניין זה – לחיוניות פעילותם.
    נדמה לי שזה גם נותן מסגרת וקוו מנחה לאחריות שלנו כמבוגרים – אם נשכיל ליצור מסגרת שבה ילדים פועלים לעומק – עשינו את עיקר אחריותנו לדור הבא."

    אני מפרש מכאן:
    1. שלדעתך יש לנו (המבוגרים הפועלים ברוח החינוך הדיאלוגי) אחריות והשפעה על עתידם של הילדים שתחת השפעתנו. כלומר, על האופן שבו ילדים אלה יופיעו כמבוגרים בעולם.
    2. שלדעתך, ילדים אלו זקוקים לתמיכתנו (הכוונתנו?) כדי להתהלך "זקופים נפשית" כאן ועכשיו, ואז אולי גם בבגרותם.
    3. ושלדעתך, הדרך ליישם זאת היא לייצר מסגרת שבה ילדים "פועלים לעומק בחיוניות" !!!

    יש לי נטייה להסכים אתך !!!
    אבל מיד עולה בי תחושה של כיווץ ומורת רוח.

    כי:
    1. באופן שבו אני רואה ילדים, הם באופן טבעי "זקופים ופועלי עומק" !!!
    כלומר, אם יש ילדים שלא נמצאים במצב הזה אז כנראה שהם חיים בסביבת מבוגרים שאינה מאפשרת את התנהלותם הטבעית.
    2. כפי שאני רואה את זה, רוב מוחלט של המבוגרים, רואים ב"פעילות עומק" משהו שהוא פרשנות שלהם, למה זה פעילות עומק. משהו שקשור לאופן המעוות (בעיני) שבו הם חונכו לראות את הדברים.
    יהיה להם קשה להבחין בפעילות עומק כאשר היא מתרחשת, ומהצד השני חשוב להם לראות שהילד פועל בפעילות כזאת.
    למשל, ישנם הרבה מבוגרים הסבורים כי משחקי מחשב (והאפשרויות המגוונות הקיימות לפעילות עם מחשב מחובר לאינטרנט בכלל), וצפייה בתכניות טלוויזיה (רב ערוצית), הם לא פעילות עומק. או שמפרשים את פעילות העומק הזאת כהתמכרות.
    3. רוב האנשים המבוגרים שאני מכיר, הם בעצמם, אינם זקופי קומה ופועלי עומק !!!
    4. בתי הספר (ברוח דיאלוגית) הם מקום חברתי (הרבה אנשים שפועלים בשטח מצומצם ע"פ חוקים משותפים). לכן, האפשרות לפעול בהם באופן עמוק, הוא מוגבל (בעיקר) לעניינים ולכישורים החברתיים. אבל בתיה"ס האלה כמעט ואינם מאפשרים לילדים לפעול בתחום זה באופן עמוק !!!
    5. יש נטייה מובהקת אצל מבוגרים שלא לסמוך על ילדים.

    ומכאן תסכולי. הנובע מהפער אותו אני חווה בין הפילוסופיה הדיאלוגית לבין הדרך למימושה הלכה למעשה. ונראה לי שאנחנו נוגעים כאן בנקודה העיקרית לעניין זה.

    יש בי את הצורך להשפיע בצמצום הפער, כדי שתהיה לי תקווה.
    האם אני מובן ? האם אתם רואים את הדברים כמוני ? האם אתם רואים את הדברים אחרת ?…

    תומר.

    • מאת דני‏:

      תומר,
      אני רוצה להתייחס לנקודות אחת אחת, ותחילה לפרשנות:

      1. זו שאלה האם אנחנו יכולים להיות אחראים לעתיד של ילדינו. הייתי מנסח את זה שאנחנו אחראים להווה שלהם, והעתיד כבר ידאג לעצמו. אני רק מניח – שזה גם מה שיתמוך בעתיד, אבל אין זו אמירה של אחריות. במאמר "חינוך בעד האדם" http://www.dialogit.org/archives/1440
      אני מרחיב את הנקודה הזו, ואומר שם ממש – שלא אכפת לי מהעתיד שלהם.

      2. כן הילדים זקוקים לתמיכתנו כדי להתהלך זקופים, רק שצריך להבין נכון את מהות התמיכה הזו – בשבילי עיקרה הוא דווקא בתהליך הפרידה הנכון. ההזדקפות קשורה למעבר מן השייכות הסימביוטית אל השייכות הדיאלוגית. ולמעשה קשה מאוד להקפיד על ההבחנה הזו בין ילדים למבוגרים – המבוגרים הם חלק מחומר הגלם ומסביבת חייהם וממה שהיא הילדות – של הילדים. מה שהמבוגרים משכילים, מבחינה זו, לדייק בהתייצבותם, משפיע עמוקות על הילדים. (כמו גם ההפוך – הם עוטים על עצמם את כל מה שאנו זורקים מעצמנו).

      3. וההגדרה היותר מדויקת היא ליצור סביבה שבה הילדים יכולים לפעול לעומק.

      ולגבי מורת הרוח והכיווץ, אני נוטה להסכים אתך עוד לפני שקראתי את הפרטים – מידת זהירות וערנות נחוצה כאן מאוד, ואתה מרבה להביא אותה. איזה חוש ריח מיוחד לכל מה שיש בו סוג של ייחס פטרוני מלאכותי לילדים. ויחד עם זאת, אי תוהה מה זה אומר שזה מתבטא במורת רוח וכיווץ דווקא, על מהות השיחה שלנו… זה דבר שהייתי שמח לחקור אתך. (וזה חוש הריח שלי).
      ולגבי שאר הנקודות, אני גם רוצה להתייחס אליהן בהרחבה, אבל אני באמצע בניית רצפת גלריה, אז ברגע שאתפנה אחזור להרחיב.
      חג שמח .
      דני

    • מאת דני‏:

      טוב, סיימתי את הרצפה וגם המבנה הוצב וכוסה בזמן לפני הגשם, אז אני מתפנה כעת להמשך הערות לפי המספור שלך:

      1. מסכים שילדים באופן טבעי זה מצבם – זקופים. אבל, יש כל הזמן דברים שפוגשים אותם שמולם הם צריכים להיות בתהליך של הזקפות כל הזמן. הזקיפות איננה מצב, היא דינמיקה שצריכה להתחדש. וכך אנו רואים פעמים רבות שילד עושה את התנועה הזו הפיסית של ההזדקפות בגיל שנה שנתיים, אבל אחר כך מגיע גיל שמונה תשע, ובטח כשמגיע שלוש עשרה, שההזקפות יותר קשה. בטח – זה קשור למציאות ובראש ובראשונה לתרבות – לעולם המבוגרים. אבל לא רק. ובכל אופן כל הדברים הללו שכביכול מבקשים למשוך למטה את הזקיפות, באמת הם חומר הגלם של ההזדקפות – שהרי זו מהותה כדבר רענן.

      2. כן, צריך להיכנס לעומק – מה היא פעילות עומק. וארצה להתייחס לזה בפרוט בהמשך כדי לראות האם משחק מחשב או טלוויזיה היא פעילות עומק. אנחנו צריכים מחדש להבין על איזה "עומק" אנחנו מדברים. ועם זאת אני מסכים אתך שמבוגרים גם מחמיצים לראות פעילות של עומק של ילדים, וגם מה שהם מכוונים את הילידם אליו כפעילות עומק הרבה פעמים הוא בכלל לא עמוק. בקיצור. צריך להתעכב מה הוא עומק.

      3. נוטה להסכים, אבל למה הם לא זקופים? מה מבלבל אותם? איך עוזרים להם לחזור לעוצמתם עצמיותם ועצמאותם?

      4. כן, הרבה עניינים חברתיים קורים בשיח ובמיתר, וזה גם נכון שעניינים חברתיים לפעמים מגבילים פעילות עומק. זה קשור לטיב החברתיות שהתרגלנו אליה. האם יכולה להיות חברתיות תומכת פעילות עומק? אני חושב שיכולה להיות יותר – אבל זה לא בהכרח יהיה קשור לשלטון עצמי. למעשה, לתפיסתי, זה הרבה קשור למנהיגות. למנהיגות של מבוגרים. פה יש לי הרגשה שיש נקודת מחלוקת בינינו.

      5. מסכים. והרבה לימוד אישי כל אחד מאתנו צריך לעשות בעניין הזה. אני חושב.

      דני

  2. מאת תומר‏:

    יופי. אז אנחנו מסכימים על הכל.
    כולל הדברים שאנחנו חלוקים בהם…
    מצוין.

להגיב על דני לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *