רקע היסטורי

(מקורות של התקשורת המשחררת) ראה גם אנשים (האנשים המעורבים בפועל)

הגישה שמתוכה התפתחה התקשורת המשחררת – פסיכותרפיה דיאלוגית-אמונית – הושפעה מזרמים שונים בתחום הפילוסופיה והפסיכולוגיה, ומהווה צומת מיוחדת במפגש ביניהם. לצורך העניין אפשר לחלק את המקורות שמהם היא יונקת לשני כיוונים. כיוון יותר עיוניי הקשור במחשבה פילוסופית-אמונית, וכיוון יותר מעשי הקשר בפרקטיקות של פסיכותרפיה.

הכיוון העיוני.

כאן ניתן להצביע בעיקר על הפילוסופיה הדיאלוגית-אקסיסטנציאלית מבית מדרשם של קירקגור ובובר. ולצרף אליה מצד אחד את הפנומנולוגיה (מרלו פונטי), מצד שני את המחשבה האמונית (הרב קוק, טאגור, א.ד. גורדון), ומצד שלישי את הגישה האתית (לוינס, פריסיג) ועל אף הפיזור לכאורה של המקורות, כולם חולקים את אותה עמדה פילוסופית הפורצת את גדרות המחשבה הקרטזיאנית המופשטת, על מנת להעמיד במרכז עיונם את ה"קיום" וה"משמעות" החורגים מכל מחשבה. לכולם יש עניין בחיים כפי שהם נחיים בפועל, ולא רק בניתוחם הפילוסופי.

הכיוון המעשי:

כאן ניתן להצביע בעיקר על האנשים והגישות הבאות:

משה פלדנקרייז ושיטתו:

פיתח שיטה ייחודית הנלמדת ברחבי העולם, המוכרת בתור "שיטת פלדנקרייז", גישה שעובדת עם הגוף, ומסתמכת על הבנה עמוקה של תהליכי למידה טבעיים, ומגלמת בתוכה גישה רדיקלית לנפש האדם. גישה השמה את הדגש על פתיחת תבניות סגורות, כתהליך לימוד מתמשך שאין לו צורה מוגמרת.   

יוג'ין ג'נדלין וגישת ההתמקדות:

פילוסוף ופסיכולוג שעסק בממדי משמעות שהם לא מחשבתיים קלאסיים, ומתוך כך גם פיתח גישה עניינית וקצרה שעיקרה הוא היכולת להתמקד בתחושת גוף שמהם צומחת המשמעות, ולאפשר כך להזרים מקומות תקועים.   

מרשל רוזנברג ותקשורת לא אלימה:

גישה שבאה לחדש ולרענן את התקשורת, גם מכונה לפעמים תקשורת מקרבת. שמה את הדגש על היכולת להבדיל בין רגשות לצרכים, ועל היכולת לתקשר את הצרכים היותר עמוקים של האדם. מבחין בין "שפת התן" ל"שפת הג'יראפה.    

ביירון קיטי וגישת העבודה:

מתוך דיכאונות חוזרים ונשנים זכתה בשנות הארבעים לחייה בהתגלות שהיוותה גם נקודת מפנה. מתוך כך פיתחה גישה ייחודית לה קראה "העבודה" המבוססת על ידי ארבע שאלות שאדם מפנה אל עצמו. וכך לומד להפריד בין מה שיש לבין הדרמה העוטפת את מה שיש. 

 

החלוקה הזו לכיוון עיוני וכיוון מעשי, במידה מסוימת היא מלאכותית שהרי כל אחד מן האנשים שפיתח שיטה מעשית גם נשען ופיתח במקביל גישה עיונית. בפרט אני רוצה להזכיר שגם ג'נדלין וגם רוזנברג היו תלמידים של קארל רוג'רס ונקודת המוצא של גישתם היא זו של הפסיכולוגיה ההומניסטית.   

אם רוצים אפשר לצרף גם כיוון נוסף, שלישי, הוא הכיוון של המחשבה החינוכית הרדיקלית וביקורת התרבות. בהקשר הזה ניתן להזכיר מלבד את קארל רוג'רס שכבר הוזכר גם את ג'ון הולט, אריך פרום, איוואן איליץ, פאולו פריירה, ושומאכר.

 

מתוך כל אלה חשוב במיוחד לציין את האנשים הבאים:

בוהם:

בוהם מהווה את אחד ממקורות ההשראה העיקריים שלנו. "גילינו" אותו במהלך שנת הלימודים הראשונה של האקדמיה הדיאלוגית ומצאנו שניסוחיו מהדהדים מאוד עם עבודתנו. פיסיקאי, מועמד לפרס נובל אשר פיתח פרשנות ייחודית לתורת הקוונטים. עסק הרבה בתהליכי חשיבה ויצירה, ובערוב ימיו הלך והתמקד ב"דיאלוג" תוך שהוא מנחה קבוצות דיאלוג. לקהל הרחב הוא מוכר ותר מתוך שיחותיו עם קרישנמורטי, שממנו גם הושפע רבות, ספרו "על הדיאלוג" מומלץ מאוד.  

בובר:

בובר התחיל את דרכו כהשראת המיסטיקה וכחוקר וכותב על החסידות. בהמשך חייו ומתוך אירוע מכונן עליו הוא מספר בפרק "הפיכת הלב" בספרו "בסוד-שיח", הוא עבר טרנספורמציה ונטש את העמדה המיסטית המרוחקת מן העולם, כדי להתמסד לחיים הנחיים על הדיאלוגיות שלהם.במרכז הותו עומדת ההבחנה בין אני-אתה לאני-לז.      

בחטין:

חוקר ספרות ולשון ופילוסוף רוסי אשר פעל בתחילת ואמצע המאה העשרים. הושפע מאוד מבובר. התפרסם בעולם הרחב בשנות השמנים של המאה העשרים בזכות הגותו המקורית. שם דגש רב על הדיאלוגיה בכלל ובשפה בפרט.

קרישנמורטי:

הוגה הודי, אשר בהגיעו לשנות השלושים של חייו דחה את הייעוד הרוחני שהטילה עליו החברה התאוסופית, לטובת מהלך עצמאי המבוסס על הכרה שאין דרך סלולה אל האמת, וכל אדם חייב לחפש אותה באופן אישי. הוא הרבה לנדוד בעולם, משוחח עם אנשים על חירות ומדיטציה. מתוך גישתו גם צמחה רשת של בתי ספר.    

הרב קוק:

היה גם הרב הראשי לישראל. ניכר בגישתו הפואטית, ובחתירתו לאמת האותנטית. היה הוגה דעות מעמיק, מקורי, נועז ודיאלקטי, שינק את השקפותיו מספרות ישראל לדורותיה ומעולם המחשבה הכללי. ובכלל היה מגשר בין זרמים שונים בכלל זה העולם החילוני והדתי. ב"שמונה קבצים" אוסף של מחברות שכתב לעצמו, ניתן למצוא הרבה מתובנותיו המקוריות. סגנונו שירי ושוחר אמונה.     

דוד בן יוסף:

איש חינוך וסופר, כתב את הספר "האם יש סיכוי לאהבה?" וספרים רבים נוספים העוסקים בשאלת החירות ושמחת החיים. מגלם בחייו את היכולת לעבור מ"זרם מענה של אין-אונות" ל"זרם מהנה של און-אונות". 

 

ביבליוגרפיה נבחרת

בובר מ' (1967) גוג ומגוג. עם עובד

בובר מ' (1980). בסוד שיח, מוסד ביאליק.

בן יוסף ד' (1984) האם יש סיכוי לאהבה, הוצאת מודן

בן יוסף, ד' (1983) עיגולי השמחה של דסי. הוצאה עצמית

בחטין (2008) כתבים מאוחרים – פילוסופיה, שפה, תרבות תרגום: סרגיי סנדלר. רסלינג

ברגמן, ש' ה'. (1974) הפילוסופיה הדיאלוגית מקירקגור ועד בובר. מוסד ביאליק.

ברגסון, א' (1975). ההתפתחות היוצרת, תרגום: יוסף אור, מאגנס.

גורדון א' ד' (תרפ"ז) כל כתבי גורדון. הפועל הצעיר. 

גורדון א' ד'. (תש"ג) ילקוט גורדון . הוצאת טורים.

ג'נדלין י' ט'. (1996) התמקדות. תרגום מנשה ארבל. מרקם.

טאגור, ר' (1995). בינת האינסוף. תרגום: יחיאל כרמון. גל.

לסרי ד' (2009) אל הממשות. פרדס.

לסרי ד'. (2008) באיזה גודל רואה אותנו אלוהים – מחקר על הראיה. פרדס.

לסרי (2000) הארות לפילוסופיה של נוודים . אנסופיה

מיי, ר. (1985) גילוי ההוויה – על הפסיכולוגיה האקזיסטנציאלית. מאנגלית שרה ספן.

פירסיג, ר"מ (1993). לילה. תרגום: יותם ראובני. ספריית מעריב.

פלדנקרייז, מ' (1994) הגוף וההתנהגות הבוגרת,  מכון פלדנקרייז

פלדנקרייז, מ.  (1992) הנסתר שבגלוי. מכון פלדנקרייז

קוק, א. י. הכהן. (1994) שמונה קבצים הוצאה בעז אופן. 

קייט ב. (2004) לאהוב את מה שיש. הוצאת פראג

רוג'רס, ק.  (1973 ) החופש ללמוד. מאנגלית: יונה שטרנברג. ספריית פועלים

רוזנברג מ (2009) תקשורת לא אלימה – שפה לחיים. הוצאת פוקוס

רוטנברג (2004) החיים כמדרש. ידיעות אחרונות. עורכים : שחר ארזי, מיכל פכלר, ברוך כהנא עמוד 488 

שומאכר א' פ'. (1973) קטן זה יפה – מחקר כלכלי לאור ההנחה שלבני אדם יש חשיבות. תרגום אורה גרינגרד. מודן הוצאה לאור.

 

באנגלית

Bohm, D. (1980) Wholeness and the Implicate Order. Routledge

Bohm, D. (1996) On dialogue. Routledge

Gendlin, E.T. (1962). Experiencing and the creation of meaning. A philosophical and psychological approach to the subjective. New York: Free Press of Glencoe. Reprinted by Macmillan, 1970.

Gendlin, E.T. (1991). Thinking beyond patterns: body, language and situations. In B. den Ouden & M. Moen (Eds.), The presence of feeling in thought. pp. 25-151. New York: Peter Lang.

Gendlin, E.T. (1992). The primacy of the body, not the primacy of perception. Man and World, 25 (3-4), 341-353.

Gendlin, E.T. (1997). The responsive order: A new empiricism. Man and World, 30 (3), 383-411.

Levinas, E. (1996). Basic philosophical writings. Indiana university press.

Merleau-Ponty, M. (1962). Phenomenology of Perception, trans. C. Smith, London: Routledge and Kegan Paul.

Shotter, J. (1998): The dialogical nature of our inner lives. Philosophical Explorations, 1, pp.185-200.

Shotter, J. (2001): From within our lives together: Wittgenstein, Bakhtin, and Voloshinov and the shift to a participatory stance in understanding understanding. In L. Holzman and J. Morss (Eds.) Postmodern Psychologies, Societal Practice and Political Life. New York; Routledge, pp.100-129.

Shotter, J. (2002). Conversational realities: Constructing life through language. London: Sage.

Shotter, J. (2003). Cartesian change, chiasmic change – the power of living expression. In Janus Head, Journal of Interdisciplinary Studies in Literature, Continental Philosophy, Phenomenological Psychology and the Arts, Spring 2003, 6(1), pp.6-29,

Shotter, J. (2004). The manufacture of personhood, and the institutionalization of mutual humiliation. Concepts and Transformations, 9(1), pp.1-38.

Shotter, J. (2005) Persons: points of condensation in a sea of living interactions. Paper for XI Plenary Session of the Pontifical Academy of Social Sciences, Rome, 7th-12th April, 2005: Conceptualization of the Human Person in the Social Sciences (postponed.(

Shotter, J. (2005b). The role of ‘withness’-thinking in ‘going on’ inside chiasmically-structured processes. Draft paper for keynote address at the first Organization Studies Summer Workshop: on Theorizing Process in Organizational Research, Santorini, June 12-13th, 2005

Paul, T.(1957)  Dynamics of Faith (New York: Harper & Row, Publishers, 1957)

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *