התוכנה הקדמונית – אפיונים, היבטים, מושגי מפתח

1.

"התוכנה הקדמונית" הוא השם שאנו נותנים למנגנון של פרשנות נעולה למציאות. פירושו של דבר שבזמנים מסוימים, האדם מפסיק להשיב למציאות, ומתחיל להגיב אליה על פי דפוס מכאני, המאורגן תחת הגג של סיפור מפתח אפייני לאדם.

2.

דוגמא קלאסית היא הפרנואיד המאמין בקונספירציה הנערכת נגדו מאחורי גבו. דרך דוגמא זו אנו יכולים להאיר מספר מאפיינים של התוכנה הקדמונית:

א.     התוכנה הקדמונית היא תוכנת הגנה/התקפה – מיועדת במקור לזמן סכנה ומצבי הישרדות ומתח.

ב.      התוכנה הקדמונית מתבססת על סיפור רקע, לפעמים מאוד מורכב, שלא קשור למציאות.

ג.       סיפור הרקע הוא מוגן-מציאות (הוכחות נגד לא עוזרות – למעשה הן רק מחזקות את הסיפור המקורי). הפעולה במציאות נועדה לשמר את הסיפור. כל דבר מגויס לשמר את הסיפור. הוא המרכז הסטטי מסביבו הכול נע.

ד.      כאשר התוכנה עובדת, האדם תפוס בתוכה ולא יכול להשתחרר. זו היא שמנהלת את העניינים. הוא כמו נתון בבועת-דרמה הבאה איתו לכל אשר ילך (חדר דרמה).

ה.     התוכנה יכולה להיות מאוד מתוחכמת, ורגישה לפרטים. כך, למשל, הפרנואיד יכול לשים לב לניואנסים קטנים בסביבתו – אותם הוא מפרש לאור סיפור הרדיפה. ניתוקו מן המציאות הוא סוג של עיוורון צבעים – הוא רואה בשחור לבן – ומכניס אל תוך הנראה את צבעי הדרמה שלו[1].

ו.        יש אירועים שמציתים את התוכנה הקדמונית וגורמים לכך שתתפוס חזקה על האדם ותנהל את תקשורתו עם המציאות – וכאשר היא איננה פועלת חוזר האדם למצבו הטבעי.

ז.        ניסיון להיחלץ מן התוכנה הקדמונית, בדרך כלל רק מחזק את אחיזתה באדם. (ביקורת עצמית, התנגדות, מחשבות נאורות…)

3.

בניסוח אחר, אפשר להתייחס אל התוכנה הקדמונית כסוג של הפנוט רקע, המופעל על ידי גירוי מסוים המופיע במציאות. גם המהופנט יכול לפעול בתוך המציאות (להרים אבן על פי פקודה, למשל), ועם זאת ובו בזמן הוא שרוי בתוך סוג של חלום.

התוכנה הקדמונית היא מערך שלם של דפוסי-תגובה המאורגנים בתוך סיפור מאחד.

4.

בהקשר של תקשורת חשוב לחזור ולהדגיש – עוינות היא שקר. כשהאדם מוצא את עצמו בתוך תקשורת קושרת, אות וסימן הוא שהתוכנה הקדמונית תפסה פיקוד, וכל מה שהוא רואה וחווה קשור לדרמה האישית שלו – אין לזה שום קשר לזולת. זה לא הזולת שכישף וקשר אותו – זו התוכנה הקדמונית שלו עצמו.

מצד שני אפשר לתרגל לראות בכל סוג של עוינות לזולת רמז החושף את העובדה שהתוכנה הקדמונית נמצאת בפעולה. (עוינות, עומס, טעינות, האשמה, התנגדות וכן הלאה).

5.

מדובר בדפוס של הימנעות.

דפוס של הימנעות – בהגדרה – הוא לא לומד.

כאשר, למשל, ילד מקבל אזהרה להימנע מלאכול פירות אדומים (רעיל), הוא לא יכול ללמוד משהו חדש בקשר לכך. זה הדין לגבי כל דפוסי התגובה לסכנה, אותם הילד מקבל כחבילה סגורה שאין לפתוח אותה – אלה מנגנוני הישרדות שאמורים לפעול באופן אוטומטי ומהיר, במקרי גבול, וללא התערבות של היצור הלומד (הוא איטי יותר, משיב, דיאלוגי, מתנסה).

6.

וכך, הרבה מדפוסי התגובה המרכיבים את התוכנה הקדמונית, הם ירושה מן ההורים או אנשים אחרים בסביבה (שגם הם ירשו אותם) שהתקבלו כחבילה סגורה ולא נעשה לימוד לגביהם (אמונות יד-שנייה).

(ועם זאת, עצם העובדה שהדפוס היה קיים בסביבת הילד, עדיין אינה מחייבת שהוא יירש אותו. ישנו תהליך של אקטיבציה של הדפוס. זה קשור בנקיטת עמדה של הילד – בהחלטות שהוא קיבל באירועי מפתח.)

ובסופו של דבר התוכנה הקדמונית היא תולדה של היסטוריה אישית. כשהתוכנה הקדמונית פועלת מרגיש האדם שזה מאוד אישי. אבל זה סוג מאוד מסוים של אקלים אישי-דרמטי – ובאמת האדם כאן נעדר.

7.

זו תוכנה קדמונית גם מכיוון שהיא נולדה בעבר הרחוק של האדם, בדרך כלל. וגם משום שבזמן פעולתה, האדם, במובן מסוים, מפסיק לחיות בהווה ומתחיל לחיות בעבר. זה לא העבר ממש, כמובן, אלא מן זמן-מיתי, קדמוני, שפועלים בו כוחות מן הסוג הלא רציונאלי.

8.

מרחב הפעולה של התוכנה הקדמונית הוא בשכבה הסיפורית – היא נמצאת בחדר מלחמה, מקבלת נתונים של שחור לבן על המציאות, ומעבדת אותם במטרה לנצח בתוך העולם הסיפורי. זהו עולם של גשר-צר-מאוד[2]. הצטדקויות, הוכחות, טיעוני צדק, אידיאולוגיות, הדיבור המוכלל, כולם משמשים כלי הנשק של התוכנה הקדמונית.

כל סיפור מבקש לעשות לעצמו מקום במרחב הסיפורי. זה אומר שיש סיפור אחר נגדו הוא פועל. לפעמים זהו הסיפור הדומיננטי של התרבות כפי שהוא מבין אותו. זה לא הסיפור הממשי של הזולת, אלא גם זה – "סיפור-הזולת", הוא חלק מתפקודה של התוכנה הקדמונית.

9.

לא פעם תוכנה קדמונית של אדם מסוים מופעלת על ידי התוכנה הקדמונית של זולתו. כל אחד אולי תקוע בתוך התוכנה הקדמונית שלו – אבל יש מובן שבו התוכנות של שניהם מאוד מתוחכמות וקוראות זו את זו – קריאת שחור לבן.

10.

וכך גם נכון הכלל:

אין מה להתווכח עם אדם שנתון תחת פעולתה של התוכנה הקדמונית שלו – זה לא הוא. חבל על המאמץ. הדבר היחיד שאפשר לעשות זה לחפש ליצור קשר עם האדם שנמצא מעבר לתוכנה. כלומר, לנדוד יחד אתו למרחב של שייכות (דיאלוגית).



[1] הערה שכבר הערנו: צריך להבחין בין הצבעוניות הממשית (הזולת, המציאות) לבין הצבעוניות הדרמטית (התוכנה הקדמונית). הן אולי נראות אותו הדבר, אבל הן בנויות מחומר אחר. הצבעוניות הדרמטית – אלה לא צבעים אמיתיים! במהות זה עדיין שחור ולבן.

[2] "גשר צר מאוד" = הישרדות. להבדיל מ"ים רחב מאוד"

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.