הערות בעקבות מפגש שלישי

1.

מקווה שבשלב זה הולך ומתברר אופי הלימוד שלנו – זו פחות הכשרה ויותר סוג של סמינר מחקר שהוזמנתם להצטרף אליו כחוקרים עמיתים לאורך הדרך. יש לזה את החיסרון שלא תמיד הדברים הם מסודרים או ברורים או פוריים בהכרח – מצד שני – תפיסת ההוראה שלנו, כנראה, לא תאפשר לנו לעשות משהו אחר, גם כשיהיו מסקנות ברורות…

2.

המונחים "משפט ראשון", משפט שני" "משפט שלישי" הם שמות קוד, ניטראליים יחסית, שבהם ביקשנו לתת משמעות מסוימת. הכוונה היא לא בהכרח למשפטים שנאמרים במילים. במקרים רבים, למשל, הסיטואציה שמפעילה אותנו בכלל איננה מילולית. עדיין נקרא לה "משפט ראשון". הנה אם כן הגדרות ראשוניות לשמות קוד אלה:

המושג הגדרה ראשונית
משפט ראשון: סיטואציה שיש לה פוטנציאל להכניס אותנו לתקשורת קושרת. בתוך סיטואציה כזו אפשר לזהות ליבה/פרשנות שהיא המפעילה אותנו. אותה ניתן גם לתרגם למשפט מילולי. כשאנו מנתחים את המשפט הראשון אנו מנסים לזהות את ה"כפתור".
משפט שני: התגובה הקושרת למשפט הראשון. התגובה הזו לא חייבת להיות מילולית. כשאנו מנתחים את המשפט השני אנו מנתחים את "חדר הדרמה" הספציפי שאדם מסוים נכנס אליו. (סוגי חדר הדרמה, הוא נושא שעסקנו בו ביתר הרחבה בשנים קודמות). המשפט השני מגיב לפרשנות של הסיטואציה. ל"משפט הראשון" כפי שהוא מובן על ידי אותו אדם.
משפט שלישי: התשובה המשוחררת או המשחררת למשפט ראשון. זו תשובה חלופית ל"משפט שני". שוב, גם התשובה הזו לא חייבת להיות מילולית. כשאנו מנתחים את המשפט השליש, אנו מנתחים את אסטרטגיית ההתייצבות, ומתוכה אנו גוזרים עקרונות כלליים של תקשורת בריאה (היגיינה תקשורתית).

3.

כשאנו מדברים על כניסה בשלום ויציאה בשלום אנו מתייחסים לסיטואציה – לא לתקשורת קושרת. השאלה שאנו שואלים היא איך להיכנס ולצאת בשלום ממצב שיש לו פוטנציאל גדול בשבילנו להכניס אותנו לתקשורת קושרת – בלי שניפול לתקשורת קושרת. (או לכל היותר שרק נכניס לשם רגל אחת ומיד נוציא אותה משם).

4.

בחיפושנו אחר העניין שמפעיל אותנו בתוך סיטואציה מסוימת, אנו רואים שיש חשיבות לדיוק במילים. לא כי חשוב לתת תיאור מדויק לזולת שיבין, אלא כי בדייקנו – במוצאנו את המילים הנכונות – אנו יוצרים מגע עם קרקע הרגשתנו. למגע הזה יש כוח מחולל תמורה. הוא יוצר תפנית ומשהו חדש קורה.

לאיכות הזו של מילים היוצרות מגע עם קרקע התחושה אנו קוראים "קריאה בשם".

קריאה בשם עושה התרה.

5.

אותה סיטואציה יכולה להתפרש באופנים שונים על ידי אנשי שונים. את כל האנשים האלה היא תפעיל, אבל כל אחד מסיבה אחרת. לכל אחד יש את הזווית המדויקת לו שיכולה להיות מתורגמת לליבת הסיטואציה ולמשפט ראשון.

למשל, שני אנשים שומעים מישהו משמיע מוסיקה חזקה בחוף הים (משפט ראשון) – אצל שניהם נלחץ הכפתור של התוכנה הקדמונית, אבל אצל האחד זה קורה דרך הפרשנות כביכול נאמר לו בזה "אתה לא שולט במציאות", ואצל השני כי כביכול נאמר לו "אתה בוגד".

רק האדם עצמו יוכל "לטעום" את שני המשפטים הללו ולראות איזה מהם אכן "מפעיל" אותו. אם יקשיב, הוא יכול להרגיש זאת בגופו. לפעמים זה גם לא משפט פשוט אלא משפט מורכב בסגנון: "הקורבן שהקרבת כל השנים מיותר ומגוחך ושייך לזקנים".

6.

שיעורי בית:

אנו מבקשים שתאתרו ותכתבו את כל סוגי הסיטואציות שמפעילים אתכם. ותוודאו שזה אכן סוגר את כל הגזרות ב360 מעלות סביבכם, ושלא נותר שום סוג של "כפתור" מחוץ לתמונה.

בתוך כל סוג של סיטואציה נסו לאתר את הליבה ולנסח אותה בצורה של משפט.

את הסיטואציה אפשר לתאר באופן מוכלל או דרך דוגמה טיפוסית.

לדוגמה:

סיטואציה ליבה/משפט
אשתי מבקשת שנהיה ביחד אתה חושב רק על עצמך
מישהו מכין טחינה לא כמו שאני מבין שצריך להכין טחינה אין לך שליטה במציאות
מישהו מציע לי להכין טחינה אחרת הדרכים שלך לא טובות.

כאמור, החומר הפעיל/נפיץ בכל סיטואציה הוא מאוד אישי ושונה מאדם לאדם – נסו לדייק ולאתר מה אתכם מפעיל. החיפוש אחר הדיוק יכול להיות ארוך ומבלבל, אל תתייאשו. כשמגיעים לזה בסוף, זה רווח נקי.

מזמינים אתכם לשלוח את שיעורי הבית או בתפוצה כללית ב"השב לכולם" או באופן אישי לדני.

 

 

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.