שייכות – בעקבות מפגש רביעי ולקראת מפגש חמישי

1.

אנא רשמו לפניכם:

מה שלומדים הוא לא מה שלומדים.

האם השתנתי? האם התחדשתי? האם התפתחתי?

פעמים רבות התשובה לשאלות אלו לא נעוצה בתכנים, בידע, בדיבורים, ואפילו לא בתובנות. כל אלה בעיקר מפרנסים תבניות ישנות, ומשאירים אותנו תפוסים בתוך דפוסים. העבר בולע את ההווה, והוא לא יכול להתרענן ולהתחדש.

אבל כשאנחנו מתעוררים להקשיב לרגשות, לשים לב לצרימות, לנוח בתוך הבלבול, להשהות את התגובות והידיעות, לא למהר לארגן ולסדר, להיפתח למה ששונה, להיות עם מה שקורה – כי אז אנחנו מתמסרים לתהליך שהוא גדול מאתנו. הוא זה שחודר פנימה, ובכוחו הוא מביא עמו חדש ורענן, מפרק ומרכיב מחדש, ומשנה אותנו באופן שאנחנו לא יכולים לצפות מראש ולא לשלוט בו – כאן אנחנו גדלים. כאן אנחנו לומדים.

וכך – מה שלומדים, הוא לא מה שלומדים.

2.

 אני מרגיש שייך כאשר…

כשיש אפילו רק מישהו אחד בקבוצה שאותו אני מכיר ומרגיש אליו קרוב,

כשאני פוגש יופי, אצילות, אנושיות, חכמה, הנוגעים בלבי,

כשמישהו פותח ערכת קפה ומכין קפה למי שרוצה (אפילו שאני לא שותה קפה),

כשאני מביא למקום את לבי הפצוע, חושף את פגיעותי,

כשמישהו אחר בקבוצה מבטא בקול את תחושת חוסר השייכות שגם אני מרגיש,

כשיש אנשים סביבי שמבטאים הרגשות,

כשאני מכין כוס תה למישהו,

כשיש לי הזדמנות לעזור, לתת לתרום, להיות בשביל,

כשאנשים נוגעים בי גופניות ואני חש שמותר לי לגעת באחרים,

כשאני נזכר באלוהים,

כשהדברים נעים בקצב שלי (בדרך כלל אטי יותר),

כשיש אירוע בלתי רגיל ששובר את המסגרת,

כשמדברים על דברים "שאסור לדבר עליהם",

כשמותר לי להיות שובב,

כשנודע לי שאחרים בקבוצה שמחים בי ואוהבים אותי,

כשאני מגיע למקום חדש והמנחה זוכר את שמי,

כשאני חש שהמנחה שמח במנהיגותו ושמח בקבוצתו,

כשאני חש שמישהו דאג לפרטים הקטנים, והפרטים הקטנים כוללים אותי בתוכם,

כשנגמרו התירוצים להיות לא שייך,

כשאני מרגיש…

3.

אני מרגיש לא שייך כאשר…

כשאני חש שלא אוהבים אותי או שחושבים עליי דברים לא טובים,

כשיש לי חשד שאולי אני לא נמצא במקום הנכון,

כשהתאורה היא של אורות ניאון,

כשאנשים סביבי מרגישים לא שייכים,

כשאני מגיע למקום מוזנח,

כשאני מגיע למקום שהכול בו מסודר ברשמיות,

כשיש לי ציפיות, וכשמה שקורה הוא לא מה שאני חושב שצריך לקרות,

כשאני חש שאין לי מקום,

כשניתנים שיעורי בית ואני לא מכין אותם (ולא משנה מה היו התירוצים),

כשאני מרגיש לא בסדר ואשם על דבר שעשיתי,

כשהתכנית מהודקת מדי ולא כוללת אותי בתוכה,

כשאני לא מבין,

כשאני חושד,

כשאני דואג שמא דיברתי יותר מדי,

כשאני עייף ומוטרד,

כשאני מחפש סיבות,

כשמדברים הרבה ומהר וחזק,

כשאני חושב…

4.

מוזמנים להכין שתי רשימות משלכם – שייך ולא שייך.

ומי שרוצה להוסיף עוד שורה משלו כאן למאמר – אשמח (שישלח לי באימייל ואצרף).

5.

וגם מוזמנים להקשיב לריאיון החשוב והעמוק הזה עם פורג'רס, יוצר התיאורייה הפוליווגאלית:

https://www.youtube.com/watch?v=yVVaTRbegJs

כמעט כמו: "מה חושבת מערכת העצבים על שייכות?".