אישי

 

1.

באיזה אופן אישי מותר לי להיות אישי עם אדם שהופיע בחיי?

ואולי רק במקרה הופיע, ועוד חודש כבר יישכח? ואם אוהב אותו עכשיו (נגיד רק מתוך אהבת האדם) האם זה לא יבוא במקום אהבה יותר אישית, שאולי בכל זאת היה לה מקום?

ומצד שני, האם אפשר לאהוב כל אדם שאני נתקל בו באופן כל כך אישי? כל כך גורלי?

היכן נגמרת האינטימיות?

2.

איזו מן שאלה היא זו, מה השורש שלה, מה מציק כאן?

ישנה דרישה, למשל, באהבה רומנטית, להצהיר שהמפגש אינו מקרי, שבעצם חיכינו זה לזה כל השנים הללו, אולי אנחנו בכלל מגלגול קודם, וגם אם לא, הרי שהזימון הזה הוא משמיים, ומכאן לנצח. הוא האחד. לא רק עוד אחד אלא הכי אחד. כי אם זה יכול לקרות עם כל אחד אחר כי אז אני סתם חור שכל אחד אחר יכול למלא. סימן שלא אותי באופן אישי אוהבים, אלא רק את התפקיד שאני ממלא.

3.

וכמובן, כהשלמה לאישי הרומנטי נמצאת המידתיות המתונה, שבה שום דבר אינו אישי – יחסים מהוגנים שבין זרים, שנשמרים כאלה – בלתי אישיים.

הרי לא נשקיע זמן וכסף באדם סתם. מי הוא בכלל? מוטב לשמור על מתינות עד שיתבהר אחרת.

וכך משלימים זה את זה האהבה הרומנטית והניכור הבסיסי,

העושה את הכל לא-אישי, מלבד אדם אחד וכמה קרובים.

4.

ומנגד ישנה כביכול האפשרות של ה"מואר" אשר אהבתו רחבה ומקיפה ועקרונית, לא מתחשבת בכל הדקויות של האישי.

זהו מן פתרון כזה שמבקש לא לקפח אף אחד. את הכל הוא אוהב במידה שווה.

זו אהבה קוסמית, עולמית, גורפת, שקופצת מעל הפרטים ואוהבת את האדם שבכל אדם, אוהבת כל מה שנפגש, כל מה שזז.

אבל כמובן, אין כאן התקשרות, ולא התחייבות – זו חירות (עקרה?), מחבקת את כולם, מקרינה לכולם, משמחת את כולם, גומלת חסדים בחינם.

5.

ואני מחפש את הדבר האחר שהוא לא זה ולא זה.

לא האהבה האישית המקמטת את המציאות כדי שתוכל לשפוך את כל אהבתה למקום ניקוז אחד, ולא האהבה הבלתי אישית שניתנת לכולם במידה שווה, אלא משהו אחר, שהוא אישי ממשי, ואינו חושש מן המקריות. כי אמנם חייבים להודות: זה אכן היה יכול להיות מישהו אחר. וכל אותו מעשה הצדקה והוכחה שכביכול מלווה דרך קבע את האהבה הרומנטית כדי להעלות את האהוב מעל פני השטח ולעשותו הכי, ויחיד, והכל, הוא מאמץ שאינו קשור לשאלת האמת. אדרבא הוא בא לדחות את הסתמיות שכביכול נלחשת מתוך המקרי.

6.

זה היה יכול להיות מישהו אחר, אנשים אחרים. ובכל זאת, כעובדה אלה האנשים האלה. והם לא מקריים משתי סיבות משלימות:

קודם כל כי נשלחו אלי (והשולח אינו מקרי)

ואחר כך משום שנשלחו אלי (והנמען אינו מקרי).

ואני, שאיני סתמי, שופך מאי-סתמיותי על כל דבר שאני פוגש.

דומה הדבר למה שקורה בסיפורים מיתולוגיים – כל דבר הוא מתנת האלים (או קללתם). כל דבר שפוגש את הגיבור הופך לחלק מן המסע שלו, והדבר האחרון שאפשר לומר עליו שהוא סתם. הכל גורלי, ונמצא שם כדי לדבר אתו באופן אישי, ולהוות חלק מן התולדות החקוקות בסלע וצובעות את אישיותו ומפעל חייו. כל אדם שהוא פוגש הוא בגדר ארכיטיפ, הצד הזה של אישיותו שבא אליו מבחוץ בזמן הנכון ללמדו דבר ולהכניסו בסוד ההתגלות האישית.

7.

במילים אחרות: הם לא מקריים כיוון שה"מקרי" אינו סתמי.

כמו שנים עשר השליחים לכל אחד יש אופי מובחן שמובחנותו המסוימת היא קריטית. והאדם שאוהב, לא רק אוהב את כולם באופן שווה, אלא גם מסכים בעצמו להיות נאהב על ידם באופן אישי. הסידור הוא אולי אחר, אבל בכל סידור שלא יהיה נערכים המרכיבים מחדש כדי לגלם את שלמות המופע האלוהי.

8.

זה נכון שהיו יכולים להיות גם אחרים, שונים. אבל המסקנה מכאן היא לא שזה דורש יחס בלתי אישי ושווה לכולם, אלא להפך, שלא משנה איך יסתדרו הדברים, בסופו של דבר הם פנייה אישית אלי. או בניסוח אחר: כל אדם הוא דיבור של אלוהים אלי ושליח ממנו, ואם אסתפק רק בהפעלת מנוע האהבה הכללית, או לחליפין אטרח להתקשר אליו באופן "הכי", או אתנגד לקיומו, אפסיד את לקחו. לכן אני מוכן לקבל את השפעתו ולטבול בגורלו. אין זה סתם בן-אדם שמשפיע עלי וכמותו יכולתי גם לפגוש אחרים: הוא שליח מתוקף הסכמתי להיות כתובת, גיבור של סיפורי.

9.

אין צורך לעכב את האישי וגם לא לקפוץ אל הרומנטי, אפשר לצלול פשוט אל תוך האישי הממשי,

ולגלות את אפשרות ההתקשרות העמוקה שיש בה קדושה.

אכן, כל אדם הוא מסר של אהבתו, ודרכו אוהב אני אותו. כל אדם ראוי לאינסוף אהבה, ללא גבולות בכלל, ובאופן אישי לחלוטין ממתין אני לקבל את חיוכו.

10.

ומה שאני אוהב בו זה לא איזה אלוהים כללי, מושג מופשט העומד מאחורי החלון שפתח בנוכחותו, אלא דווקא אותו בהתגלותו, בנוכחותו הייחודית. כמוהו כאיבר מאברי האלוהים – כמו יד או אצבע או אוזן מושטת. וכל אחד הוא ללא תחליף, כי להיות איבר של אלוהים זה לא כמו להיות אחד חלקי קבוצה כללית ומופשטת, אלא זה להיות אלוהים כולו – האצבע היחידה של התגלותו הנוכחית.

פורסם בקטגוריה שיעורים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *