אקדמיה דיאלוגית לבני נוער
שערים פתוחים אל החיים
אפשר להתייחס אל כל תהליך ההתבגרות בגילאי העשרה המאוחרים לא רק כעל בעיה שצריך לפתור בשלום ובלי יותר מדי חיכוכים, אלא כהזדמנות לצאת אל החיים מצוידים בעמקות ורגישות. לא להסתפק בשמירה על בני הנוער ב"תנור אפייה" מוגן יחסית עד שיהפכו למבוגרים נורמאליים, לא להסתפק בתהליך סיגול המלווה בתפילה שלא ימעד, ולא יחסר, ולא יעשה שטויות בדרך, אלא דווקא התחלה של מסע חיים יוצא דופן.
שזה אומר לקחת את ההזדמנות הזו בחדווה ושמחה וברוממות רוח עם מלוא התשוקה והשאיפות לחיים שיש בהם עומק של משמעות, וצחוק של הגשמה.
שזה אומר, מבחינת ההורה והמחנך, שהם צריכים להיות אמיצים. לא להסתפק באותה נשימה לרווחה של מי שמגלה שבנו הוא בסך הכל בסדר והוא יסתדר בחיים, אלא לטבול עמוק יותר באי וודאות, להסכים לקבל את דרכיהם המוזרות של החיים, להאמין בכוח הפועם בהם ולא לחשוש מכל גילוי של נתיב אישי. להבין את החיים ובתוך זה את מסע ילדנו כדבר שמן הראוי שיהיה יוצא דופן. להאמין בהם, בחיוניות החד פעמית המפעמת בהם.
זו נקודה רגישה בחיי אדם. בגיל הצעיר הזה מרגיש האדם חשיפות רבה מצד אחד, ורצון עז להיות כבר מבוגר, וקודם כל להראות כמבוגר, לאסוף את הסממנים של מבוגר, להרגיש שהצלחת להתקבל לחברת המבוגרים, בלי לעורר עליך את הגיחוך והלעג של מי שכולם יודעים עליו שהוא רק מעמיד פנים של מבוגר. במקום הזה הלחץ הקבוצתי, הצורך להיות בסדר, החיקוי המכאני של תבניות התנהגות, יכולים לתבוע קורבן כבד. באווירה כזו מסתער האדם הצעיר על החיים כשהוא שואף לבלוע את כל התבניות החברתיות כמו שהם וללא שאלות מיותרות. האופק של האדם המבוגר, מסמן בשבילו אמת שאין לסור ממנה. והתהליך של ההתבגרות הופך בעיקר לתהליך של נירמול.
מצד שני זה גם הגיל בו רואים הרבה דברים. שום דבר הוא לא מובן מאיליו. ובטח לא האפשרות להיות מבוגר. תמיד יש חשד שמה שהצליחו אחרים, לא אצליח אני. לא אצליח להינשא, לא אצליח למצוא עבודה, לא אצליח להצליח. ויחד עם כל הפחדים גם יש רגישות לעיוותים, לאי צדק, להרגלים מגונים, למוזרות ולצביעות של עולם המבוגרים. יחד עם הפחדים יש גם איזו נאמנות פנימית, ידיעה שאתה מזייף בניסיונך לכבוש מקום בעולם המבוגרים, וצימאון לדבר מה שהוא ישר יותר, ומלא יותר. נתיב כזה מאפשר להפוך את תהליך ההתבגרות לתהליך של יצירה.
זו נקודה רגישה בחיי אדם. דברים שנקבעים בנקודה זו, הרגלים שנקנים, דעות שנקלטות, התנסויות ראשונות, כל אלה יכולים לעצב בעוצמה את חיי המבוגר למשך שנים רבות. והנה דווקא בזמן זה הנער והנערה על פי רוב בודדים. בית הספר התיכון יוצר מסגרת מלאכותית עם בעיות מלאכותיות הממלא את זמנם המשותף של המורים והנערים. ההורים לא תמיד פנויים, גם לא תמיד יודעים איך לעזור. הם מרגישים שהילד בועט. רוצה לצאת החוצה, להשתחרר מעול ההורים, אבל דווקא עכשיו הוא זקוק לאדם בוגר שיוכל להבין ללבו. נכון חברים הם מקום נפלא לקבל הבנה, אבל הרבה פעמים החברים עצמם עסוקים באותן בעיות אותן הם מנסים להסתיר זה מזה.
על רקע זה הוקמה האקדמיה הדיאלוגית – מרחב לימוד לבני נוער. זו יוזמה של קבוצת מחנכים הנותנת מענה לבני נוער המתקשים או אינם מעונינים להשתלב בתיכונים הרגילים, בעיקר בגלל חוסר עניין ומשמעות, וחיפוש אחר דרך אישית וייחודית. התוכנית מאפשרת מפגש למידה חברתי אינטנסיבי ומשמעותי בצד פיתוח מסע אישי סביב נושאי העניין של כל צעיר. זהו מקום התומך בהתפתחות האישית ומסייע לכל אחד לבנות מסלול עצמאי, המאפשר לו לבטא את מלוא קשת איכויותיו ומיטב עוצמתו.
הדגש הוא על חינוך ערכי ופילוסופי המתייחס למכלול החיים ורואה בבית הספר הזדמנות לפתוח במסע חיים בעל ייחוד, משמעות ועומק. זו הזמנה ללמוד את החיים, לא על פי דפוסי תגובה מכאניים למציאות, אלא כתשובה הנובעת מתוך זהות הולכת ומתגבשת.
מספר מאפיינים:
* אחד לאחד: מסגרת קטנה ורב גילאית המתייחסת לכל צעיר באופן אישי ובהקשבה למכלול האדם.
* מבוגרים צעירים: אנו מתייחסים אל הנערים והנערות כמבוגרים צעירים, ורואים את עיקר משימתו של המקום לתמוך בתהליך התבגרותם באופן שלם. כולל מערך ליווי בצעדים הראשונים בעולם.
* העולם הוא בית ספר: העולם כולו הוא סוג של בית ספר עשיר במשאבים והזדמנויות של למידה, היכולים לשרת כל אחד בדרכו הייחודית ובנושאים המעניינים אותו. מרחב פתוח זה מאפשר לכל אחד ליצור לעצמו תוכנית אישית עם ליווי בזמן אמת וביצוע פרויקטים משולבים בעולם המבוגרים.
* מכלול החיים: דגש על חינוך ערכי ופילוסופי המתייחס למלאות החיים במטרה לתמוך בהתגבשות של זהות עמוקה ובעלת יכולת הנהגה פנימית ונתינה.
* חיי קהילה: המפגש החי ניצב במרכז התהליך והופך את מרקם האינטראקציות לקהילה בהתהוות. ההתנסות בחיי קהילה אלה הם מנוף חשוב בהתפתחות של היחיד.
* החופש לבחור: חירות ואחריות הן שני צדדים של אותו המטבע. שתיהן כאחד הן דברים שגדלים בלא כפייה, דרך התנסות ממשית בחירות המכבדת את מקומו של המבוגר הצעיר, כאדם אוטונומי, הנושא את האחריות לחייו.
* מורים ותלמידים: מבוגרים וצעירים הם חלק מרצף אחד החוברים יחד למעשה החקירה הלמידה וההתחדשות. הקשר הוא אישי ובלתי פורמאלי, ולבו הוא התמיכה ללומד על פי דרכו.
הלימודים מתקיימים במבנה האקדמיה הדיאלוגית אשר בעין הוד. ומתבססים על קבוצה רב גילאית ומרחב לימודים בן שנה, המתחדש כל שנה.
שבוע הלימודים מתחלק לשניים: יומיים רצופים (כולל לינה החל מ9:00 יום ראשון ועד 14:00 יום שני) שבהם עבודה קבוצתית, וארבעה ימי פעילות אישית שמתקיימים בעיקר מחוץ לכותלי האקדמיה.
מה עושים ביומיים?
* לימוד בסגנון בית מדרש בנושאים שונים הקשורים למלאות החיים.
* עשייה משותפת המכילה אתגרים ממשיים.
* חיי קהילה עצמאיים, וניהול החיים המשותפים.
* קבוצת תמיכה ותהליכי תמיכה לארבעת ימי הפעילות האישית.
* התנסויות. ביצירה, בחקירה, בתנועה, בתהליכים קבוצתיים.
* במה להצגת פרויקטים אישיים, יזמות עצמאית, ואתגרי התפתחות.
מה עושים בארבעה ימים?
הפעילות בארבעה ימים היא אישית, באחריות הלומד, ונתמכת על ידי הצוות, בין היתר, על ידי עזרה בבניית תוכנית לימודים אישית, אשר עונה לנושאי העניין והזהות שלו. תוכנית כזו תשלב פעילות בעולם ה"אמיתי" עם לימוד עצמאי ובקבוצות קטנות. במקביל הולך ונבנה מאגר של חונכים-אומנים המעונינים ללוות בני נוער בנושאים מקצועיים שונים.
דוגמאות לפעילות אישית: השתלבות בלימודים באוניברסיטה או בבתי ספר מקצועיים, יזמות עסקית ויצירתית, השתלבות במקומות עבודה כסוג של סטאז' ועבודת שוליה, עיסוק ביצירה אישית, לימודי בגרות באופן אישי ובקבוצות קטנות, התנדבות בקהילה, וכן כל פעילות אנושית אחרת שיש בה עניין לעורר תשוקה לגדילה ואהבה לחיים.
תמיכת הצוות: הצוות מכוון בימים אלה לתמוך מבחינה מעשית וללוות כל אחד בתהליך החיפוש וההתפתחות בנתיב הפרטי. האקדמיה פתוחה בתאום מראש גם בימי השבוע האחרים לפעילות ותמיכה.
