פילוסופיה נוודית
על הכתיבה
אידיאל הכתיבה שלי היה תמיד אותה כתיבה מזוככת שכמו חצבוה בבדולח, והיא חדה ומדויקת. משפטיה קצרים וענייניים. היא מצליחה במילים מעט להביא תמונה שלמה ובהירה המנחה את הקורא הישר ללבו של העניין. מכיוון שהיא צלולה היא אינה צריכה להסתבך במשפטים ארוכים כדי לחזור ולהבהיר רעיונות שנוסחו במעורפל קודם לכן. בפעם הראשונה היא כבר קלעה וליותר מזה אינה זקוקה.
כל חיי שקדתי על מלאכה זו, מנקה את כל הסלסולים המיותרים והטרחנים, מפשט את המשפטים המורכבים מדי, מוחק את החזרות המעייפות. רק כאשר התחלתי לאחרונה לרכוש במלאכה זו מיומנות ואף להעמיד דברים שמתקרבים לאידיאל זה, נוכחתי לדעת בטעותי המרה.
כתיבת בדולח זקוקה לקורא של בדולח. אדם שקורא לאט, עוצר לצד כל משפט, ואחרי שקרא פעם אחת חוזר וקורא פעם שניה ושלישית באמונה שלמה שכאן טמונה חוכמה שראוי להתעמק בה. כיוון שכיוונתי לקורא שיחזור ויקרא טרחתי להטמין בכתיבתי סודות שיוכל לגלותם רק בקריאה חוזרת, גמול על התמדתו והעמקתו.
האא, איזו טעות! קוראי בדולח נדירים בימנו אם בכלל קיימים. הנטייה המודרנית היא הפוכה – לרפרף מהר על פני הטכסט כדי להוציא ממנו את העיקר. בקריאה שכזו מראש מניחים שרוב הכתוב מיותר. כנגד סוג כזה של קריאה החזרות לא רק שאינן מיותרות אלא נחוצות בהחלט כדי למשוך את תשומת ליבו של הקורא הזריז שאינו מצפה שמי שאמר דבר רק פעם אחת באמת מתכוון לכך. כל דבר, אבל כל דבר, צריך להגיד פעמיים, לפחות פעמיים, כדי שיזכה לקבל את תשומת ליבו של הקורא המודרני. וככלות הכל בזה מדובר, הרי הכתיבה אמורה לתקשר, להיות מכוונת ומותאמת לקורא. והקורא ששמע דבר רק פעם אחת בקלות יכול לסבור שדבר זה נאמר רק במקרה ולא אליו כוון. לא, אם אני מעוניין לתקשר אני צריך לכוון אל הקורא ואל ההנחות הסמויות שלו.
הנה כי כן עלי להתאמן במלאכה חדשה, לא לצמצם ולדייק אלא להרחיב את הדיבור ככל הניתן כדי לתת הזדמנות למבט המרפרף להשתקע בתוך רעיון. לחזור פעם אחר פעם על אותו עניין עצמו בדרכים שונות ומגוונות כדי להרגיל את הקורא ולהראות את רצינות כוונתי. לעשות זאת אולי בדרך מתוחכמת, חזרה רגילה תהיה חשופה מדי לביקורת, אבל לעשות זאת בהתמדה וללא לאות. מה שאפשר להגיד אותו במשפט קצר אחד כדאי להגיד אותו בהרבה משפטים מגוונים שונים זה מזה ובכל זאת שאומרים את אותו דבר כך יגדל הסיכוי שאחד מהם יצליח לחדור. את הסודות יש לחזור ולחשוף גלויים לכל דורש, לאף אחד אין זמן לחפור אחרי רמזים. אני, שהאמנתי שלטכסט צריכה להיות עוצמה פנימית ובלתי כפייתית, צריך ללמוד כיצד אפשר לשכנע ולשדל להפנט ולהוביל, לעודד את הקורא להאמין למרות רצונו במה שאני רוצה להאכיל אותו בו. לא צריך להיות יותר מדי מתוחכם בעניין הזה, דברים מתוחכמים כבר לא עובדים. צריך רק להקפיד על החזרה. להגיד את אותו דבר פעם אחר פעם.
זהו רעיון השפע. הוא צריך להיות מוכל גם על הכתיבה. הלאה הפשטות! בעולם נאור צריך להרבות. להרבות עד כמה שניתן כי בזה תלויה ההתקדמות. הכמות מחליפה את האיכות. תגידו מה שתגידו, זה המצב ועם מצב זה צריך להשכיל להתמודד. האדם המוצף באינפורמציה כבר לא יכול להבחין באיכות גם אם הוא רוצה. ואם הוא מבחין באיכות הרי זה באופן נקודתי מאוד שהרי ברגע הבא כבר הוא מוצף באינפורמציה הבאה והאיכות נעלמת, גוועת, אובדת בתוך הים הגדול המסתער עליו מכל עבר. בעולם כזה מה שקובע בסופו של דבר זה לא המסר האיכותי אלא המסר שתופס יותר ויותר מקום בתוך הים הגדול. אותו מסר שחוזר ונשמע, ואפילו הוא דבילי, פשטני חסר כל עומק, עדיין הוא זה שבסופו של דבר ישימו לב אליו. הוא זה שיכבוש את מקום הבכורה מן הסיבה הפשוטה שנאמר מספיק פעמים כדי לבלוט על פני השטח. אם אתה רוצה שיבינו אותך, האסטרטגיה הפשוטה של החזרה מחוללת פלאים יותר מכל שיטה אחרת. לא לחשוש בעניין זה מלעייף את הקורא. הוא עייף מלכתחילה. הקריאה בשבילו אינה מעשה אקטיבי אלא הוא נסחף על זרם המילים, מתערסל בקצבן. החזרה לא מעייפת אותו, היא מקלה עליו, עוזרת לו לנוח בשלום, מיטיבה את תנועתו שהולכת ומתרגלת לאותו רעיון פשוט שחוזר ומושמע. ככלות הכל אנשים מחפשים לאשר את עצמם וכאשר הם שומעים בפעם השניה השלישית והרביעית את מה שכבר שמעו קודם לכן הם מתחילים לחוש שדבר זה הוא בעצם הם עצמם, דבר שתמיד היה בהם, ועל כן נראה מתוק ונחמד. בעניין זה אין מה להתעצל. תמיד אפשר למצוא עוד דרך חדשה להגיד דבר שכבר נאמר קודם לכן בדרכים שונות. וגם אם דבר נאמר פעמים רבות, עדיין, לסיכום, כדאי להגידו פעם נוספת, שהרי מה שנמצא בסוף ובהתחלה מיטיבים לקרוא אותו גם אם הוא רק חזרה ותו לא.
מדהים, במהלך רפרוף של 5 שנ' הבחנתי במשפט "הנטייה המודרנית היא הפוכה – לרפרף מהר על פני הטכסט". עד שהבנתי את מה שקראתי כבר הייתי בפסקה האחרונה. השקעתי יותר זמן בחיפוש אותו המשפט ממה שהשקעתי בקריאה הראשונה.
זה לא השפע, זו פזרנות בזבזנית