מאמרים
מחשבות על ילדים מרופדים מדי – נכתב בשנים הראשונות של מיתר
מאת: דני לסרי
מהרגע הראשון נקרא הילד להאבק על זהותו – זו עבודת הקודש שלו. אין זו מלחמת הישרדות אכזרית, אלא חלק מעוצמתו, הצעדים הראשונים בפיסול חייו – וכל פיסול הוא פילוס דרך. כל פיסול הוא דיאלוג והתעלות, והזדככות לקראת אותו דבר ייחודי שהולך ונוצר. בתוך צמיחה חיונית זו גורלו של האדם הוא גורל של לוחם.
כמה פעמים אנו מנסים לחסוך מילדינו קשיים, ושיעורים אישים שירדו לעולם במיוחד עבורם?
כמה פעמים אנו חיים את חיי ילדינו במקומם, מונעים מהם באופן שיטתי ועצוב את גילוי זהותם, מצנזרים את חומר הלימוד שנערך במיוחד עבורם בשמיים?
לפעמים מיתר נתפס כמקום שבו מנסים להגן על הילדים ולספק להם עטיפה רכה ותומכת, אבל הבה לא נבלבל בין הבנה והקשבה לבין ריפוד יתר. להקשיב אין פירושו לוותר, להבין אין פירושו לעשות הנחות, להיות בדיאלוג אין פירושו להסיר מעל הילדים אחריות. להפך, הבנה לילד פירושו בראש ובראשונה לכבד את הלוחם שבו, להבין שזאת זכותו לנסות ולהיכשל מבלי שידינו תהייה מושטת תמיד לחסוך ממנו נפילה או לעשות את החיים פשוטים וקלים עבורו. להיות בדיאלוג ממשי פירושו להיות בעימות, להיאבק להתעלות אישית, להגשים את ייעודו כלוחם. אין זה מאבק מנכר, מרחיק מעצמו, להפך, כאן המפתח לאינטימיות שלו, לאהבה שבא לתת לעולם. וילדים אוהבים אתגרים ואוהבים שהמבוגרים שמולם יהיו גם הם לוחמים. אין הם רוצים לחיות סתם, חיי מרגרינה קלים, אין בזה טעם.
ילדים זקוקים להבנה וזקוקים לאינטימיות, הם זקוקים לכבוד, אבל לא זקוקים לריפוד.
הם זקוקים להגנה אבל הרבה פחות ממה שאנחנו חושבים ולעומת זאת הם זקוקים הרבה יותר לאמון שלנו ביכולתם, לכבוד שלנו לכוחם היוצר, לכוחם להתעמת.
הם זקוקים שהאנשים שיהיו מולם יהיו אנשים ממשיים ושיכנסו עמם לדיאלוג ממשי, לא דיאלוג חינוכי מהנדס.
Buy cheap Viagra online
הם אינם רוצים שנפתור עבורם את בעיותיהם גם כשהם מבקשים עזרה, גם אז, מה שהם מחפשים בעיקר זה הבנה. הם רוצים שנבטח בהם, שנעביר להם את המסר שאלה חייהם וזכותם לנסות.. הם לא באמת רוצים שיעשו להם הנחות למרות שהם מבקשים את זה לפעמים – בעצם, ברוב הפעמים, הם בוחנים אותנו, מתפללים בסתר ליבם שנעמוד במבחן שלהם.
הם לא זקוקים שנגיד להם מה לעשות, שנפעיל אותם ונעצב את חייהם. הם לא רוצים שנפלס להם דרך. הם זקוקים לכך שנעזור להם לגלות את כוחם.
הם לא זקוקים לכך שנציב להם מטרות, שניצור לנו מעשה אליל את דמותם הרצויה.
הם לא זקוקים שנכבול אותם בכלא ה"בסדריות" שלנו. הם לא זקוקים להטפות שלנו, אבל הם זקוקים לכך שנסתכל עמוק אל תוכם פנימה, ונזהה בהם את מקור חייהם, ונרדוף אותם אל האתגר האישי שלהם. וכך, כשהם יסתכלו בעינינו שלנו המסתכלות אל תוכם תעלה אותה השתקפות, ייווצר אותו הדהוד ממנו יאספו כוח להמשיך לפלס את זהותם.
הם לוחמים, הבה לא נוריד מערכם בגסות הגנתנו, נהיה עדינים למהותם.
בעיני זהו השיעור החשוב ביותר במיתר עבור כולנו – לא איך ניצור את הסביבה האידיאלית, התומכת, העשירה, הרכה, הנוחה, אלא איזה תהליך אנחנו צריכים לעבור כדי ללמוד לסמוך על ילדנו.
