מקום
מפגש: בטווח בין חדרה לבית שמש
כן, אני יודע, דובר על עוד מפגש בנושא רגשות והילד הפנימי,
וזה אכן הכיוון, אף על פי שהכותרת רומזת גם לדבר מה נוסף.
אין הכוונה במילה "עצבות" לשברון לב, שהרי כמו
שלמדנו: הסדק שופע זהב, אלא לקשת רגשות הקשורים בדיכאון, מרה שחורה, וייאוש,
המבטאים תחושת תבוסה מול מציאות שנדמית כחזקה מן האדם. ייתכן שיש כאן סוג של
התמכרות, מהלך קורבני שהוא חלק בלתי נפרד משייכות סימביוטית שהתבלבלה ונאטמה לברכת
הפוריות.
התמכרות היא מילה חשובה בכל מה
שקשור ברגשות (בשונה מהרגשות).
עצבות מלשון עצב – שהוא גם
שם אחר ל"אליל". ו"עבודת אלילים" ככינוי לתנועת הנפש המייחסת
(ונותנת) כוח מוגבר לדבר מוגבל. עצב על שום היותו מעוצב על ידי האדם, אבל מכאן גם
החפיפה בין ההתמכרות לעצב לבין ההתמכרות לצורה – התמכרות שהיא הניסיון לעקוף את
הנוכחות בעזרת קיצורי דרך, נוסחאות, כותרות, ותחליפי חיים.
גמילה מעצבות כתהליך המחזיר לחיים
הבוגרים את ההרגשה, והאחריות לחירות. הסכמה להיות כתובת ונוכחות. התעקשות על
הפנימיות, על המידה המוסרית, על חיים מתוך מלאות שערכם נמדד לא דווקא בתועלת או
בהנאה, אלא באומץ של האדם להיות טוב, ובעומק הטוב שהוא מוכן לקבל ולהשפיע.
הייתי אומר שזהו עצם תהליך ההתבגרות, שבתור מחנכים, אנחנו
אמורים ללוות.
שיעורי בית: מוזמנים לקרוא את
המאמר "משייכות סימביוטית לשייכות דיאלוגית" באתר מקום:
http://www.makom.org.il/article/115/ או
בקובץ המצורף.
להביא: מים (3 בקבוקים), שק שינה, צלחת, מזלג,
כוס, מחברת, בגדים חמים.
אוכל: כריכים ליום חמישי
בצהרים, לחלוקה בינינו. ומשהו לארוחת ערב משותפת של יום חמישי וארוחת בוקר של יום
שישי – כל אחד כטוב בעיניו. אין צורך בטחינה.
ימים של שמחה
דני