מקום
מפגש: גליל תחתון - פרטים מדויקים בהמשך.
הצרוף הזה "חופש וגבולות" מעלה על הדעת שכשהשתמשנו
במילה חופש לא באמת התכוונו לחופש, אלא רק לחופש הקטן, המוגן, הבטוח, המותנה היטב
בגבולות שהגדירו לו פחדינו מפני פריצות, הפקרות והלא נודע הגדול. חופש חביב, לא
מזיק, נופשון של אחר צהרים. בקיצור, בכלל לא חופש. לכל היותר איזו התחכמות שלנו
לקרוא כך לצורה נוחה יותר של עבדות. כי באשר לחופש, אני חושב, הוא לא סובל שום
תנאי ושום גבול. זה או כן או לא.
בהזמיני אתכם למפגש על חופש וגבולות אני רוצה לקרוא אל המקום
האמיץ הזה שכל כך מפחד מחופש ובכל זאת נענה לקולו המוחלט. עכשיו, בלי
"אבל" ובלי תנאים, בואו נדבר גם על גבולות. על גבולות בכלל ועל גבולות
שמציבים לילדים, וגם על האופן בו תומכים בחירותם.
ועוד עניין: קל לראות מה הפירוש של אדם החופשי למלא את
רצונו. אבל כל כך הרבה פעמים נראה שרצונו הוא כלל לא שלו, אלא רצון של אחרים, או
התניה, או הרגל, או הפנוט, או מה שזה לא יהיה המכתיב לו מה לרצות ואיך לרצות עד כי
נראה שהשאלה היותר משמעותית קשורה לחירותו של הרצון עצמו. אלא שכאן אנחנו נתקלים
בפרדוכס. מה הוא רצון חופשי? לכאורה אם יש לאדם סיבה טובה לרצות משהו, למשל הוא
צמא, או חושב באופן הגיוני ומגיע למסקנה, הרי שרצונו בכלל לא חופשי – הוא מוכתב על
ידי הסיבה – הצמא או המסקנה ההגיונית. מי שיסתכל עלי מבחוץ יוכל לנבא את התנהגותו
מראש. אבל מה זה אומר? שרצון חופשי הוא מן רצון ללא סיבה, המופיע באופן גחמני,
מקרי, לא צפוי מראש, סתם כך? איזה מן ערך יש לרצון הזה?
ואולי הבלבול נובע מכך שלמדנו לזהות את הרצון כסוג של כוח,
כעין המנוע של מכונה. ואולי רצון הוא בכלל לא סוג של כוח אלא דבר מה אחר. דבר מה
שאינו תכונה של היחיד – כעין נקודת התחלה שמופיעה אצלו יש מאין ודוחפת לרצות, אלא
תכונה של שיח ויצירה ושם גם יש משמעות לחירות.
שיעורי בית: מוזמנים לקרוא את
המאמר "תהליך טרנספורמציה מוסרי" באתר מקום וכן את המאמר על גבולות
ומרכז: http://www.makom.org.il/article/118/ http://www.makom.org.il/article-view/94/
להביא: מים (3 בקבוקים), שק שינה, מחברת, עדיין
בגדים חמים, נגד יתושים..
אוכל: כרגיל, כריכים ליום
חמישי בצהרים, לחלוקה בינינו. ומשהו לארוחת ערב משותפת של יום חמישי וארוחת בוקר
של יום שישי – כל אחד כטוב בעיניו.
חג שמח
ומזל טוב להולדתו של
הילל הצעיר
בן לנעמי ולי
דני