שעה:
11:00 מקום מפגש: באזור התבור
הפסיכולוגיה הביאה עלינו תובנות רבות וחשובות לגבי מהות
האדם, עזרה לכונן אותו מחדש לא רק כאובייקט אטום, אלא כעולם פנימי מורכב ועשיר.
ויחד עם זאת כשנעשתה לא רק כלי בשרות האדם, אלא תפיסת עולם שבאה להגיד מה הוא כל-האדם,
ייתכן שהחלה פוגמת. אין זה נכון לצמצם חיים של אדם לאירוע פסיכולוגי, ולראות אותו
רק בתור ישות פסיכולוגית. זו תפיסת עולם שנוטה לעשות את האדם לקורבן הנסיבות. עצם
זה שהיא לוקחת על עצמה לאבחן, לסווג, לנתח, להגדיר, להגיד לאדם מה הוא ומה
סיבותיו, וכיצד ניתן לתקן אותו לאור זה, כבר עושה אותה יודעת יותר מדי, באופן הדוק
מדי, שחוטא לטבעו הממשי של האדם כבן-חירות.
הייתי רוצה לשבץ את האדם מחדש במרחב אמוני. מקום בו הוא תמיד
עודף לכל הגדרה ולכל סיבה. התרגלנו לראות את עצמנו כשק של דחפים ורצונות, רגשות
ותשוקות, המתגלגל לו בעולם ומחפש מקום נוח ומוגן להתיישב בו. זה גם מה שהרבה פעמים
אנו מחפשים כהורים ומחנכים לילדנו. לא מספיק אנו ערים לבעיתיות של הגישה
הטיפולית, אשר לא תמיד מכבדת את המקור העלום שיש בכל אדם ואת הכוחות הבלתי
נראים שהוא חלק מהם ואשר נובעים מלבו. הייתי אומר שכל מפגש שמנסה לעזור לאדם ואינו
מכיר בכוחות העומדים לרשות ה"מטופל" שהם עמוקים לאין שיעור ממה שהמטפל
יכול להציע, גם נוטה להשכיח זאת מן המטופל וממילא הופכת עזרתו לצרתו.
לשבץ מחדש את האדם בעולם אמוני, אם כן, פירושו לחזור ולראות
את העולם כמציאות של דיבור, ואת האדם בתוכו כאירוע לא סתמי ולא מקרי. הכל מדבר.
הכל מבקש לגעת ולהיות ננגע. וכל מה שקורה הוא חלק משיח שבו מישהו רוצה להגיד משהו
למישהו אחר. ובמאמץ הדיבור הזה על ההתגלות שבו, וההסתרה שבו, ושמחת הידידות, האדם
משובץ כבן-דיבור – לא דווקא השולט במציאות (באופן סיבתי) אלא המברך (באופן
דיבורי). להרפות מעט מן הפוחד הדוחף אותנו לידיעה עודפת, שגם עושה את הדברים
לקליפתיים ונעדרים, לטובת השענות עמוקה ועקרונית יותר על הלא ידוע, שלא חדל לדבר
עמנו. כותב על כך בובר:
"כל אחד מאתנו נתון בתוך שריון, וזה ייעודו:
תריס בפני כניסתם של אותות. אותות מתרגשים ובאים אלינו תמיד וללא הפסק. חיים משמעם
להיות נקרא, ואין צריכים אלא להיות מוכנים ומזומנים, אלא להאזין. אולם העזה מסוכנת
בעינינו יתר על המידה. הרעמים ללא קול דומה מאיימים לכלותינו, והרי אנו משכללים
מדור לדור את מנגנון המגן."[1]
שיעורי בית:
1.
מצרף
את הטכסט "זה לא אתה" מזמין לקרוא ולהתייחס.
2.
להקשיב
לקולות האדמה.
להביא: כרגיל: בגדים חמים, שק
שינה מתאים, וכל דבר אחר שיעשה לכם חם נוח ונעים. מלבד זאת: מים לשתיה, מחברת ועט, ואולי גם כוס
אישית לתה/קפה.
אוכל: כמו בפעם הקודמת שלושה
אנשים מוזמנים להביא תבשילים מוכנים מראש. כל השאר: כריכים ליום חמישי בצהרים
לחלוקה בינינו, אוכל לארוחת הבוקר, ופירות ומתוקים ל"בין-לבין". אפשר
שכל אחד יכריז מעל דפי המייל מה הוא עומד להביא כדי שאחרים יביאו בהשלמה. אני הולך
להביא הפעם מתוקים.
שבת שלום
דני