שעה:
11:00 מקום מפגש: בין חדרה לכרמל – פרטים
בהמשך
אני זוכר את ההתגלות שהייתה לי כשהתחלתי לעבוד עם ילדים,
במיוחד עם ילדים פגועים – ההזדמנות לזכות בחיבוק ולחבק חזרה. כל כך הרבה נרפא בי,
כל כך הרבה נרפא בהם. שנים מאוחר יותר, כשמיתר הוקם, ראיתי כאן את אחד
ה"סודות" הלא מדוברים התורמים לאיכות המיוחדת של המקום – כאן מתחבקים.
לא תוכנית לימודים מיוחדת, לא איזו פדגוגיה יוצאת דופן, או עיצוב מיוחד של מרכזי
פעילות, אלא בעיקר שמתחבקים. כן, הכל חשוב אבל החיבוק עשה את הקסם, הוסיף את
התבלין שבלעדיו כל השאר לא היה יכול לעבוד.
החיבוק, בין ילדים לילדים, בין ילדים למבוגרים, בין מבוגרים
למבוגרים, הכניס את אותה אווירה לא פורמאלית, ביתית, אינטימית, שהתמירה את המציאות
החינוכית למשהו שיש בו כוח מרפא. וחיבוק זה לא דווקא החיבוק הקלאסי, אלא מגע הגוף
– הילד שיושב על מבוגר, שמתגושש אתו, שנשען עליו בשעה שהוא מצייר, הכתף אל כתף,
הנשיאה על הידיים... החיבוק שקרה בפועל, וזה שהיה שם כאפשרות פתוחה.
כשחקרתי את העניין יותר לעומק למדתי לראות שהחיבוק והמגע בין
האם לתינוק הוא המקום ממנו צומחת התנחלותו של הילד בעולם. זהו "חומר"
חיוני בצד המזון האוויר והמים, הבסיס לממדי התפתחות רבים. בו זמנית גם יכולתי
לראות כמה רחקה תרבותנו המודרנית מן המגע, ואיזו נכות עמוקה ירשנו עם חוסר
המגע.
אבל יכולתי לראות עוד משהו קורה במיתר, משהו שהיה נדמה לי
שהוא לא רק מחזק אלא גם מחליש, מאט, ולא בהכרח מברך. חשדתי בחיבוק, אף על פי שלא
ידעתי מה ולמה. רק מאוחר יותר למדתי לזהות את ההתמכרות לסימביוטיות, והבנתי את
המורכבות שאליה נפל החיבוק. יש חיבוק אוחז, שמבקש להבטיח, לקחת, להיות מוגן, שעם
אחריותו העודפת הוא בו זמנית גם סוג של חוסר אחריות והתמכרות, ויש חיבוק משחרר,
שעוצמתו קשורה לאותה התייצבות דיאלוגית שבה יש אני ויש אתה, וכל אחד מאתנו עתיד
ללכת לדרכו הייחודית. יומיים של לימוד. מעשי בהחלט.
שיעורי בית:
1.
מצרף
קטע קצר מתוך פרק שני ב"מסה על הזוגיות" (הפרק הראשון הועבר בשעתו
במחזור הראשון וחולל סערה). עדיין רק סקיצה לספר שאולי יראה אור אי פעם, בינתיים
לא להפיץ. כמובן, מוזמנים להגיב ולשלוח בתפוצה מלאה לצורך דיון משותף.
2.
מזמין
אתכם בתקופה זו ועד המפגש, לשים לב לתחושה הכולית של החלק הקדמי של גופכם – מן
הקודקוד ועד נקודת האמצע בין הרגליים. עד כמה הוא מתוח ועד כמה הוא פתוח. ואם אתם
מזהים מתיחות, בין אם במצח, בלסת, בחזה, בבטן או למטה משם, נשמו אוויר פנימה לאט
ועמוק, כדי למוסס את המתיחות, עד שתגיעו לאותה חוויה פתוחת-ידיים של נכונות להיפגש
על הלא נודע. חזרו על כך מספר פעמים לאורך היום בכל מקום שאתם נמצאים, כתרגול רקע
המלווה אתכם בשבועות הקרובים.
להביא: בגדים חמים, שק שינה
מתאים, וכל דבר אחר שיעשה לכם חם נוח ונעים. מלבד זאת: מים לשתיה, מחברת ועט, וגם, כף וכוס
אישית לתה/קפה.
אוכל: מה שטעים, מה שמתאים,
מה שמפתיע. כריכים ליום חמישי בצהרים לחלוקה בינינו, אוכל לארוחת ערב ובוקר,
ופירות ומתוקים ל"בין-לבין".
דני