מפעלים
בחלק זה מכונסים פרויקטים, יוזמות, ומפעלים שונים בעיקר בתחום החינוכי אבל לא רק. חלקם מיזמים קיימים ופעילים, חלקם כבר שייכם לעבר ומוצגים כאן כהזמנה לפתיחה מחדש, ואחרים שהם רק בגדר חזון המחפש עדיין אנשים ומשאבים למימוש. אף על פי שמדובר במפעלים רבים ושונים הם בעצם היבטים שונים של אותו מפעל המבקש להחזיר את העולם לאנשים. ואת האנשים לעולם.
מסגרת חינוך אלטרנטיבית, הוקמה ב1995 בקיבוץ בית אורן שעל הר הכרמל והיא משרתת את תושבי חימסגרת והסביבה. זו מסגרת קטנה, משפחתית, פועלת ברוח החינוך הדיאלוגי, מעין מיזוג בין רעיונות האנסקולינג והחינוך הפתוח. מאמרים, עלונים ישנים, תמונות, קישורים ועוד. קרא עוד…
ב2002 הוקמה האקדמיה הדיאלוגית על שני ענפיה – בית ספר לחינוך למבוגרים, ותיכון אלטרנטיבי. ההצעה המובאת כאן היא הרחבה של הניסיון שהצטבר בבית הספר לחינוך לכלל אקדמיה רב תחומית שתתבסס על קבוצות דיאלוג. תקציר. הצעה מורחבת שהיא מבוא טוב גם לקבוצות דיאלוג בכלל.
מסגרות נוספות, דומות למיתר ברוחן (חינוך ברוח דיאלוגית). יוזמות וותיקות שקיימות בשטח, אחרות שנסגרו, ועוד אחרות בתהליך הקמה. בחזוננו אנו מבקשים לתת לכל ילד בארץ (ובעולם) את האפשרות ללכת ברגל למסגרת דומה ל"מיתר" – שמהווים מעין מרכזים שכונתיים, קטנים, משפחתיים, קהילתיים. מרחבים בהם הילדים יכולים לחיות סביב נושאי העניין שלהם בתמיכה של מבוגרים משמעותיים. מסגרות שיחליפו כליל את בתי הספר המודרניים עד גיל ארבע עשרה.
הניסיון של מיתר ומסגרות חינוך דומות מופנם אל תוך הפרקטיקה היומיומית ונישא על ידי הגוף החי של המקום – המסורת שלו, השפה שלו, והאנשים שחיים בו לאורך זמן (ילדים, הורים ואנשי צוות). אנו מבקשים לבסס את הניסיון המצטבר ולעגן אותו במחקר, שישלב גם מתלמדים חדשים. יוזמה בתכנון, ממתינה עדיין למימוש.
הוקמה ב2002 על ידי צוות של חמישה אנשי צוות כתיכון אלטרנטיבי רדיקלי. התבססה על שהות משותפת במשך יומיים והפיכת ה"עולם האמיתי" לסוג של בית ספר גדול בו ניתן לבנות תוכנית לימודים גמישה המנצלת משאבים קיימים בקהילה, ומשלבת בין עבודות שוליה, התלמדות אישית, לימוד בקבוצות, אוניברסיטה פתוחה ועוד. ניסיון פורה ומרגש שנסגר לאחר שלוש שנים בשל מחסור במשאבים ועיתוי לא מוצלח. ממתין לצוות חדש שינהיג את היוזמה.
בעקבות ההתנסות באקדמיה הדיאלוגית לבני נוער עלה הרעיון ליצור מדריך לחיים המודרניים, שיוכל ללוות אנשים צעירים בצעדיהם הראשונים בעולם המבוגרים. זה לא אמור להיות מדריך הישרדות, אלא אדרבא תמיכה באפשרות לחיות חיים בלתי רגילים בעולם מורכב הנוטה לנורמליות. מדריך מעין הלונלי-פלנט, המשלב הצעות מעשיות, ניסיון חיים, ורשימות מתעדכנות של מקומות להתנסות שוליה, התנדבות, לימודים, והתמודדות עם שאלות ערכיות, משובץ בהומור מקומי (כולל כל מני טיפים שקשורים בבנקים, דיור, זוגיות ועוד). בקווים כללים. ממתין למשוגעים לעניין שיהפכו אותו לממש.
כשם שלכל ילד מגיעה האפשרות להשתלב במקום קהילתי חי ורלוונטי, כך בחזוננו כל מבוגר שותף בקבוצת דיאלוג קרובה למקום מגוריו כחלק משגרת חיים. מרחב תומך, מתחזק, רלוונטי, מעוגן במציאות, ועושה מקום בתוך מציאות החיים המודרנית. קבוצת דיאלוג נוסח בוהם, ללא נושא, ללא כותרת, ועם הנחיה מינימאלית, מרחב פתוח למפגש נוכח, מקור ריפוי לכל שותף. מסגרת שאפשר לצאת ממנה ולבוא אליה על פי הצורך. מעין באר מזינה ומזכירה. ישנן קבוצות דיאלוג פעילות בכל רחבי העולם. קבוצות דיאלוג שונות מקבוצות תמיכה פסיכולוגיות, ואין להן בהכרח אוריינטציה טיפולית, ויחד עם זאת הן מערבות את האדם על כל רבדיו.
מודל ארגוני המשלב את התכונות של ניהול ממוקד (מנהיגות) עם ערכים של אחריות משותפת, מבלי שהאחריות תיפול בין הכיסאות. מודל שניתן ליישם במגוון רחב של ארגונים, לא דווקא חינוכיים, במובן רחב מציע פתרון חלופי למאבקי הבירוקרטיה המאפיינים את הדמוקרטיה. יושם בעבר באופן מצומצם. מוצע לניסיון. נשמח לכל תיעוד של ניסיון מצטבר. ניתן לקבל הנחיה וליווי.
כסף הוא סוג של תקשורת. ולא סתם תקשורת אלא כזו המשלבת בין החומר לרוח, בין הערך לממשות, עניין רב עוצמה שהעולם מחולל סביבו בלי ממש להבין מה הוא. ולכאורה אין פשוט מלהבין מה זה כסף – כל ילד יודע, ויחד עם זאת השקיפות הזו מטעה, ומומחים ואנשי מקצוע עדיין לא הגיעו להסכמה והבנה לגבי מהותו של הכסף. פעמים רבות, השקיפות המובנת מאיליה של הכסף גם מסתירה מאתנו שלכסף המודרני יש מבנה, ושמבנה זה מכתיב הרבה מאוד דברים. מה הוא אם כן הכסף, האם יכול להיות כסף אלטרנטיבי? כזה שיהלום למשל את האיכות הדיאלוגית? פרויקט מחקרי התנסותי.
הרבה מן הפילוסופיה שאנו מכירים קשורה למפעל התיישבות – ייצרה "עיר רעיונאית" המזמינה את השואלים לשבת בצילה. לא פעם חלק מפרויקט של פיקוח ואיתור. פילוסופיה נוודית מיועדת להולכים, שלא יכולים לשאת אתם הרבה, זו פילוסופיה גמישה, עליזה, המכונסת בעצם השפה ואיכות תהליך ההתפלספות. זורעת באופן נאור (כלומר זורעת וממשיכה הלאה, לא נעצרת). למעשה כל מילה בשפה הטבעית היא פילוסופיה, ועיקרה של הפילוסופיה הנוודית הוא להחזיר לפעולה את המנוע הפילוסופי הנמצא בלב כל מילה. פועלת על רקע האמונה שהעולם כל הזמן בתהליך של בריאה, והלא נודע הוא מרכיב בלתי נפרד מן החיים (לא רק כשלון לדעת אלא רז). חיבור בין הפילוסופיה האקסיסטנציאלית, פנומנולוגיה, והדיאלוגית.
בפסטיבל אקטיביזם2010 הקים אלון שלום וייץ אוהל דיאלוג בו התקיימו סדנאות ומפגשים. האוהל – מרחב אסתטי, נעים ומזמין, משך רבים לקיים את סדנאותיהם בו. אגב כך גם הוזמנו הבאים בשערי האוהל להתכוון בשיחותיהם לאיכות הדיאלוגית. מתוך כך צמח הרעיון להנדיד את האוהל (או אוהל דומה) ברחבי הארץ בתור מסע שחוברים אליו בשלבים שונים אנשים שונים. מסע מתמשך בן שנים החונה לפרקי זמן שונים (ימים עד שבועות) במקומות שונים ומביא עמו את תרבות הדיאלוג – מזמין אנשים פנימה להיפגש ברוח אחרת, ולהתנסות בקבוצות דיאלוג נוסח בוהם. בסופו של דבר גם קיבל את השם "אוהל נודד – מרחב לדיבור אחר".
החינוך האלטרנטיבי נוגע רק בציבור קטן של ילדים. ולילדים רבים בבית הספר הרגיל אין הזדמנות לסוג המפגש הדיאלוגי ורבים סובלים בלי קשר. מכאן הרעיון להקים בכל בית ספר יסודי מרחב אקסטריטוריאלי שיופעל על ידי שני מבוגרים שאינם מורים ואינם שייכם למערכת ויקימו מעין "ערי מפלט", חדר ביתי, משפחתי, שיהווה גם מרכז לתרבות הדיאלוג בתוך בית הספר. מקום להיות בו בהפסקות, או בעתות מצוקה.
בשנים האחרונות נכנסו מספר תוכניות פילוסופיה לילדים לבתי ספר. הרבה פעמים הכוחות המערכיים כל כך חזקים עד שגם הפילוסופיה אובדת בסבך ההוראתיות, ומה שהיה יכול לשחרר נעשה עוד פרק במסכת העבדות. בצד הפגישה עם ידלים בתוך בית הספר, אפשר לחשוב גם על כתב עת לילדים שיעסוק בפילוסופיה חיה.
בית ספר לפסיכותרפיה דיאלוגית אמונית – מרכז מחקר והתלמדות. שנה ראשונה באוקטובר 2011. בדגש על זיקה ונוכחות. מרחב ניסויי ברוח הדיאלוג.
פותח במשותף – דני לסרי עם משה קליין במסגרת פרויקט מחר 98 בשעה שניהלנו ביחד את תחום המדע והמתמטיקה בגיל הרך והיסודי במרכז המורים בתל חי. אלטרנטיבה להוראת המדעים, ובו זמנית גישה פדגוגית חדשה העומדת מנגד לזו המקובלת והמתמקדת בידוע מכבר. הספר "מסע אל הלא נודע" מביא את עיקרי הגישה.
"חפץ-לב" הוא שמה של תנועה חדשה, המבקשת לחקור אפשרויות חדשות לחשיבה ולפעולה אנימיסטיות במציאות התעשייתית-הטכנולוגית שבה אנחנו חיים.
ראשיתה של התנועה בשני טקסטים של עומר אורי ובטקסט של דני לסרי, אותם ניתן למצוא להלן. מתוך המפגש בין שלושת הטקסטים הללו עלה הרעיון לצרף אליהם מאמרים מאת כותבים נוספים, וליצור אסופה שאולי אף תצא לאור כספר. עוד על הרעיון הזה ניתן לקרוא בקול הקורא של דני.
בנוסף, ישנו רצון למצוא גם דרכים לא טקסטואליות לחקור את הנושא באופן קבוצתי.
נקבל בברכה כל הדהוד, הצעה או תרומה. (omerori בג'ימייל)
בינתיים – שיר רלוונטי, חמוד וטראגי, של לאה גולדברג, מולחן ומבוצע על ידי יעל תלם:
http://www.youtube.com/watch?v=WuhExUhZsj0