מיתר

חזרה למפעלים| על מיתר| מדריך פנימי למיתר| מדריך מקוצר לגישור במיתר| מאמרים ישנים על מיתר| הגישה החינוכית של מיתר – מתוך הידיעון של מיתר|

הגישה החינוכית של מיתר – מתוך הידיעון של מיתר

מקום של חיים

מיתר הוא לא בית ספר במובן הרגיל. יותר נכון להגדירו כקהילה, משפחה מורחבת, כפר של ילדים, מקום שבו הילדים יכולים לחיות את חייהם השלמים. אלה חיים, שכמו בעולם המבוגרים, נחווים סביב מוקדי העניין של פרטים שונים בקהילה, בהתאם לאישיותם, ליכולתם ולבחירתם. במובן זה מהווה מיתר כר פעולה, זירת ייעוד, למסע החיים האישי של כל אחד. אנו מאמינים שחיים משמעותיים בעתיד דורשים חיים משמעותיים בהווה. הדרך הטובה ביותר לעזור למבוגר העתידי להיות אדם שלם היא לעזור לבן השבע להיות בן שבע באופן משמעותי.  

חינוך ולמידה

הבעיות הבוערות ביותר שאיתן מתמודדת התרבות הפוסט מודרנית אינה בעיות של ידע או הכשרה מקצועית אלא בעיות של איכות חיים פנימית. האלימות, קשיי תקשורת, חוסר נחת עצמי, תחושות ניכור ובידוד, חוסר שייכות, כל אלה הם ביטויים לצורת החיים המודרנית ולכך שבמידה רבה איננו מכירים לעומקה את אומנות החיים. המוקד של מיתר הוא לפיכך בחינוך שתכליתו לתמוך בלימוד אומנות החיים. המוקד הוא חינוך ולא למידה. הלמידה היא הדבר שקורה מעצמו כאשר מספקים את התנאים הנכונים ואין מפריעים. יתר על כן, למידה, אינה מסתיימת בגיל 18 ואינה מתייחדת לבית הספר. במיוחד בעולם המודרני קיימות דרכים מגוונות ושונות ללמוד הן באופן פורמאלי והן באופן לא פורמאלי. בגיל הצעיר חשוב יותר ליצור את בסיס החיים האיכותי – ומכאן הדגש על החינוך.

למידה פורמאלית

ההתמקדות בחינוך יש לה מקור נוסף והוא ההבנה שלימודים פורמאליים ושיטתיים לפני גיל ההתבגרות יכולים לפגוע באיכות החשיבה וכושר הלמידה של הפרט. ההבחנה שנעשית כאן היא בין למידה טבעית לבין למידה פורמאלית. הילד הצעיר כל הזמן לומד ובכל דבר שהוא עושה. דרכו ללמוד היא דרך אישית מאוד ואין להכניסה לסד של תוכניות לימודים פורמאלית.  

תכנים לימודיים

בשונה מן המקובל איננו סבורים שיש תכנים מסוימים שצריך ללמד ילדים כדי שיהפכו למבוגרים. אם יש תכנים שהם חלק מן התרבות הרי שהם נרכשים באופן טבעי. העבודה המלאכותית על פיתוח תכנים מסוימים שהם כביכול צריכים להיות "נכס של בן תרבות", אבל שלמעשה אינם מרכיבים את החיים התרבותיים של עולם המבוגרים הממשי, רק דוחקים תכנים אלה אל תוך מכניות מלאכותית שעושה להם עוול ומכבידה על האדם המבקש לשאתם. במיוחד בתרבות כל כך רב ערכית כזו שאנו חיים אין סט של ידיעות שעל כל אדם להחזיק בו, והרבה יותר חשוב שיהיה עקרון של ידע – דהיינו: א. שהידע שיוחזק בו יהיה חי, עמוק ורלוונטי. ב. שהתשוקה לדעת, והעניין האישי האמיתי בנושא מסוים יהוו את מוביל הלמידה. משום כך איננו רואים עצמנו מחויבים להעביר תכנים מסוימים גם לא "לטעימה". תחת זאת אנו סבורים שעל כל איש צוות להביא את תכנים שהם משמעותיים ורלוונטיים לו עצמו. וכל המוסיף הרי זה משובח.

קריאה כתיבה ואנגלית

יוצאים מכלל זה הם שני תחומי תוכן שאנו עושים מאמץ מיוחד להביאם: קריאה וכתיבה ואנגלית. מאמץ זה מחייב את המבוגרים והקהילה בגדול אבל לא כל ילד בנפרד. הוא בא לידי ביטוי בסביבה אוריינית, בפרויקטים, ובסדנאות מסודרות בנושא. 

קריאה כתיבה ו"ליקויי למידה"

אנו סבורים שעבור מרבית האוכלוסייה מיומנות הקריאה והכתיבה נרכשות באופן טבעי ובתנאי שהילד לא מייצר התנגדויות הנובעות מלחצים חברתיים, כפייה, ועיתוי לקוי. יחד עם זאת אנו סבורים שמשרעת הגיל לתהליך טבעי זה הרבה יותר רחבה מן המקובל ויכולה לנוע מגיל 4-5 למקדימים ועד גיל 12 למאחרים. בכל מקרה אין ברכישה מאוחרת המתאימה לקצב ההבשלה הטבעי כדי לפגוע לא באיכות הקריאה בשלב מאוחר יותר ולא באהבה ובמשיכה לקריאה ולכתיבה.

בעיות רבות יכולות להיווצר מכפייה, חיצונית או פנימית שלא בעתה, המנסות לעקוף את הבשלות הטבעית, ולגרום לילד לקרוא בגיל מוקדם מדי. חלק מבעיות אלה מכונה "ליקויי למידה". מצד שני ישנן בעיות אחרות שיכולות להיווצר מקריאה מאוחרת בשל הלחץ החברתי והדימוי העצמי שנוצר עקב כך. וכמו כן, ישנם ילדים מעטים שללא עזרה ותמיכה שיטתית הם יתקשו לרכוש את הקריאה ואת הכתיבה. למקרים אלה אנו נערכים למתן שיעורים פרטיים החל מכיתה ג' ועל פי החלטה משותפת עם ההורים. בכל מקרה אין כופים.

חיים של קהילה וחירות של יחיד

צריך כפר שלם כדי לחנך ילד אחד. החינוך הוא פועל יוצא של תרבות. ערשה של כל תרבות הוא הקהילה החיה. כך גם במיתר. אנו רואים את עיקר תפקידנו ביצירת קהילה בריאה. קהילה בריאה היא כזו, שיוצרת תרבות ולא רק צורכת אותה, כזו שנוקטת עמדה, ומאפשרת לקהילה לנוע במסלול חייה היוצר. בד בבד, קהילה בריאה היא כזו, שמכירה בגבולותיה ומכבדת את השונה. אין היא רואה בעצמה מידת הכל. אין היא מבקשת שכל חבריה יהיו דומים, אלא להפך, מאפשרת לכל אחד למצוא את מקומו  הייחודי. מתוך שחיים ביחד היא גם מייצרת את אותן שגרות, המאפשרות לכל אחד לחיות את חייו השונים בחירות, מבלי שהדבר יפגע באחרים ומתוך כך שיתרום לקהילה.

תרבות, ילדים, מבוגרים

בשונה מגישות של חינוך פתוח המעמידות את הילד במרכז, אנו מעמידים את התרבות ואת הקהילה במרכז. זה אומר שהמרכז הוא דווקא עולם המבוגרים המייצר משמעות, מבלי שייצור זה ידכא את דרכו האישית של כל אחד ליצור משמעות. אנו רואים שההתמקדות בילד הרבה פעמים גוררת גישה מוצרית אל הילד המנסה להפוך את הילד למשהו "מקובל" ו"מוצלח" באופן חודרני ולא מכבד. הדבר גורר גם מערכת יחסים מניפולטיבית משני הצדדים. הילד לומד לראות עצמו כ"נסיך בובה מפונק" ובמקביל חש שלא מאפשרים לו לחיות את חייו. לגישתנו, את הילדים יש להניח לנפשם. להתערב בחייהם רק כדי למנוע את הרע ולהיות מעורב בהם מתוך אהבה אבל לא מתוך "חינוך".

אחריות לחירות

אחריותו של המחנך כלפי הילד הבודד היא אחריות לחירותו. שאיפתו לתמוך עד כמה שניתן בעצמאות הילד, ובעמידתו כסוכן מוסרי. במובן זה אנו רואים את תהליך החינוך כתהליך של הרחבת האוטונומיה, המעבר מאדם תלוי, הנס מן החירות, המרבה לעבוד את אלילי הזמן והמקום, לאדם המסוגל לשאת את אחריותו כבן חירות. מדובר על חירות פנימית, ולא חירות חיצונית. חירות זו קשורה למושגי הפעילות והיצירה שהם מושגים מרכזיים במיתר. המקום בו העשייה נובעת מהקשבה ומבטאת את תנופת החיים של היחיד. 

מבנה החטיבות והתמקדותן

העקרונות של הנהגת קהילה בריאה זהים במידה רבה בכל שלושת החטיבות אך יש בהן הבדלים בהתמקדות כתוצאה מן הגילאים השונים של הילדים.

החטיבה הצעירה עיקרה הוא זרימת פעילות. האתגר הגדול הוא ללמוד לחיות ביחד באופן פורה וללא דיכוי הדדי. הילדים בעיקר צורכים תרבות וחיים בעולמם. המשחק הוא הפעילות הטיפוסית.

החטיבה היסודית מוסיפה לזרימת הפעילות סדנאות מובנות ופרויקטים קהילתיים שונים בהם יכולים הילדים לקחת חלק ולעזור. הם נמצאים ב"שולי המבוגרים", הם מתחילים לסייע למבוגרים ליצור תרבות. הפעילויות הטיפוסיות הן המלאכות והאומנויות כגון, בניית דגמים, תפירה, וכדומה.

בחטיבה הבוגרת, ההשתלבות בעולם המבוגרים מתאפיינת בלקיחת אחריות, שותפות פעילה יותר בייצור תרבות, וכן עניין בלימודים פורמאליים לסוגיהם. הפילוסופיה היא הפעילות הטיפוסית.

 

 


צורת העבודה

כללי

המגיעים למיתר מתרשמים בדרך כלל מן השקט והזרימה הטבעית בה פועלים הילדים. הם מפוזרים בקבוצות ברחבי המבנה והחצר, ברוב המקרים ללא מבוגר. משחקים, מצירים, יוצרים, קוראים, לומדים, מתבוננים, מדברים זה עם זה. כל זה קורה בלא אקט של הצהרה. הוא נובע מתוך הפעילות באופן זורם וחי. זה דומה להתנהלות בבית, רק שכאן מדובר בהרבה יותר ילדים. כדי שכל כך הרבה ילדים יוכלו לפעול יחדיו נדרשת חוכמה של הנהגה. חוכמה זו קשורה בארגון המקום מראש לפעילות, במסגרת ברורה, בקשר זורם ובלתי פורמאלי עם אנשי הצוות המבוגרים, ובאינטואיציה שקשה להגדירה.

מבנה יום

7.30 פתיחת מיתר: הצוות מגיע ופותח את אתרי הפעילות השונים. בכל אתר יש סדרה של דברים ידועים מראש שצריך לעשות כדי שיהיה מוכן באופן אופטימלי לפעילות (למשל: הכנת שדכנים, חידוד עפרונות, הרטבת חול בשולחן, הצגת ספרים, מוסיקה וכן הלאה). מנחת אהבה וכבוד לפעילות העומדת להתרחש במקום.

7.45 פגישת צוות פותחת יום: גם ברמה הטכנית וגם ברמה היותר פנימית. ברמה הטכנית הרי זה לקבוע סדר יום, חלוקת תפקידים, דברים מיוחדים שצריך לשים לב. ברמה הפנימית הרי זה להתכוונן זה לזה, לרענן את השותפות, להיות מודע למקומו של האחר, לחוש שמחה של שותפות.

8.10/8.30 התכוונויות: מטרתן העיקרית היא להוות מפתן במעבר מרשות היחיד לרשות הכלל. הזדמנות לילד "לעשות עצור" בענייניו האישיים ולפתוח את מודעותו לכלל הקהל שהוא עומד לבלות עמו את היום. להתרגל כך לקיומם של אחרים ולצורך לחיות יחדיו. התכנים בהתכוונויות יכולים לנוע משיחה פתוחה דרך הצגת נושא של אחד הילדים או המבוגרים ועד לדיון בעניינים עקרוניים של הקהילה.

8.45 תחילת פעילות: השאיפה היא לתמוך בקיומה של פעילות זורמת ועמוקה, בה כל יחיד עושה את הדברים שהוא באמת רוצה/צריך לעשות. לפעילות כזו יש נשימה טבעית וחשוב לא "לפרק" ולקטוע אותה בלוחות זמנים מלאכותיים. אם יש סדנאות או אירועים יזומים אחרים, כדאי לרכז אותם מיד אחרי ההתכוונות. לאפשר מרחב לנשימה. חשוב שיהיה אקלים מכבד, תומך בפעילות. הדבר דורש מידה מסוימת של שקט, של סדר, של התחשבות הדדית. כדי שהילד יוכל לשקוע בפעילות בלי שיצטרך לדאוג לשמור על גבולותיו.

12.00 סידור: סידור מחייב את כל הילדים. הילדים יודעים מראש היכן הם מסדרים, מקומות הסידור מוחלפים מדי חודשיים.

12.15 התכוונות סוגרת יום: במה לחיי הקהילה. סיכום היום, ילדים יכולים להציג מיצירותיהם, לשתף במעשיהם במהלך היום, אפשר לעלות נושאים שעלו על הפרק, הילדים יכולים לעלות נושא, או לסכם בפעילות משותפת כמו סיפור או משחק.

13.00 סגירת יום: בתחילת השנה רצוי בשעה זו לעשות שיחת סיכום יום ולהיערך למחרת. לעשות סבב לסגירת המקום (סגירת חלונות, כיבוי אש, ניקיון, נעילה).

13.10: לילדים שנשארים לצהרים זה זמן ארוחת הצהרים. חשוב שבזמן זה כל הילדים ישבו לשולחן גם אם הם לא אוכלים, או שיהיו במקום אחר, כך שהארוחה תתאפשר ברווחה ונחת.

13.30: פעילות אחר צהרים, ממשיכה את פעילות הבוקר למי שנשאר, אבל על פי רוב בצביון מעט שונה בגלל מיעוט הילדים ושעות היום המתאימה לאנרגיה נמוכה יותר.

הפקה

מכיוון שאנו מספר מבוגרים העובדים יחדיו וכדי שהאחריות לא תיפול בין הכיסאות, מוגדר לכל יום מפיק שהוא אחראי ליום באופן כללי. הוא זה שמרכז את האינפורמציה באותו יום ופועל על פיה. בכלל זה עליו לדעת פחות או יותר איפה נמצא כל ילד, לזהות מוקדי פעילות הדורשים התערבות של מבוגרים, וגם יכול לנווט את אנשי הצוות האחרים אם יש צורך. צריך להיות מודע לזמן ודאוג לתוכניות של אותו יום. הוא גם זה שסוגר את היום ומעביר את שרביט ההפקה למי שמפיק יום לאחריו. הוא אחראי לכך שכל שגרות היום יצאו לפועל.

קשר בין חטיבות

על אף החלוקה לחטיבות אנו מעודדים תנועה בין החטיבות. תנועה זו היא הזדמנות להרחיב את יתרונות הרב גילאיות. כמו כן יש מעברים לצרכים ספציפיים, כמו לצרכי השתתפות בסדנא או לצורך חינכה או עזרה.

הילדים יכולים במשך היום לעבור לחטיבה אחרת אם הם רוצים, עליהם להודיע על כך למפיק בחטיבה שלהם ולקבל הסכמה של המפיק בחטיבה אליהם הם עוברים.

אפשרות המעבר פתוחה לאחר תקופת גיבוש בתחילת השנה.

סכסוכים וגישורים

זכותם של ילדים להסתכסך כל עוד הדבר אינו מפריע לשאר הקהילה. אין למבוגר זכות להתערב בסכסוכים של אחרים למעט אם הוא רואה סכנה אמיתית (זריקת אבנים, שימוש בכלים חדים) או אם אחד מן הצדדים ביקש זאת ממנו.

התערבות של מבוגר מיועדת לגשר בין שני המסוכסכים ובתנאי ששניהם אכן רוצים לפתור את הסכסוך. במקרה ואחד הילדים אינו מעוניין הוא מורחק מנושא המריבה או מן המקום שבו פועל הילד שכן רוצה בפתרון הסכסוך.

הדרך המוכרת לנו כדי לעזור בפתרון סכסוכים היא גישור. המטרה להגיע לדיאלוג מתוך הבנה שבכל סכסוך מעורבים שני צדדים גם אם לכאורה יש צד חלש וצד חזק. גישור אינו מיועד לשפוט מי אשם, אלא לאפשר למסוכסכים למצות את הסכסוך שלהם בתנאים מבוקרים המאפשרים הקשבה ושיח. הפתרון צריך לבוא מן המסוכסכים כשם שמשם צמח הסכסוך. במיתר נמצא מדריך מקוצר לגישור. 

גבולות וסנקציות

למיתר יש גבולות ברורים וידועים מראש המוגדרים על ידי סט של חוקים שקבעו אנשי הצוות ואשר משתנים מדי פעם. גבולות אלה יש להם מטרה אחת עיקרית, לאפשר מרחב כבוד מקסימלי לכל אחד. אנשי הצוות קובעים את החוקים אבל אם ילד מוצא שחוק אינו סביר הוא יכול לעלות את זה לדיון בקהילה ואנשי הצוות יחליטו בהתאם כיצד לפעול. לא תמיד הגבולות ברורים ובמקרה כזה על איש הצוות להפעיל שיקול דעת ולנסות להבהיר את הגבול והחוק. לחוק, כדי שיתפוס, צריך להיות מחיר. איננו מאמינים כי חוקים הם טובים לכשעצמם, ולכן ה"מחיר" אין כוונתו להעניש את הילד, אלא רק ליצור מעכב להתנהגות שאלמלא כן יכולה להפריע לחיים התקינים של הקהילה. אנחנו לא מבקשים במובן הזה ל"חנך" את הילד או לעצב התנהגות, אלא לאפשר לו לבחור ולדעת שבחירה מסוימת יש לה מחיר. אין זה רע בפני עצמו לצעוק במסדרונות מיתר, אבל הדבר עלול להפריע לאחרים. מספר חוקים לדוגמא:

לא אוכלים ולא מכניסים אוכל (גם סגור) לשום חדר מלבד המטבח ובחוץ.

כל כלי מן המטבח שמשתמשים בו אחראים לשטוף ולהחזירו למקום.

מנקים ומסדרים את השולחן לאחר האוכל. לא משאירים שקיות, כוסות, קופסאות ריקות וכן הלאה. 

לא נכנסים למחסן. לא לוקחים ציוד ממקומות שאסור לקחת מהם ציוד. לא פותחים ארון עם נקודה אדומה ללא רשות.

לא צועקים, לא רצים, לא משתוללים בתחומי מיתר.

לא יוצאים ממיתר ללא הודעה למפיק (מבוגר כל עוד שינו מבוגר מפיק) וללא רישום על דף בכניסה. (אפילו לא לרגע).

לא משחקים משחקי מחשב.

לא משחקים משחקי כדור בתחום מיתר ובוודאי לא בחדר תנועה וגם לא ברחבה.

לא מדליקים אש ללא רשות מבוגר וללא נוכחות מבוגר.

לא עושים שימוש לא ייעודי בכלים וציוד של מיתר. (למשל, לא משתמשים במברגה כדי לעשות רעש של אופנוע)

לא נוגעים ללא רשות ברכוש של ילד אחר, בין אם מדובר בתיק, חולצה, נעליים, מגרה או כל דבר אחר.

לא שומעים מוזיקה בקול רם גם אם הדבר "לא מפריע" לאף אחד.

טיולים

מומלץ, בכל החטיבות, לצאת לטיולים באזור בית אורן כל שבוע. בדרך כלל הטיול יתקיים ביום קבוע בשבוע הידוע גם להורים.

נוהל יציאה טיול:

–          יש לתאם את הטיול מראש עם "תאום טיולים".

–          מזכירים יום לפני כן, מבקשים מן הילדים להביא מים, נעלי הליכה, (כובעים בקיץ).

–          לכל טיול יוצאים לפחות שני מבוגרים, למעט חטיבה בוגרת, תלוי במספר הילדים.

–          תיק עזרה ראשונה לכל טיול.

–          רשימה שמית של היוצאים לטיול יחד עם היוצאים.

–          טלפון נייד.

–          בכל טיול יש מוביל ויש מאסף מוסכם וידוע לכל הילדים. המוביל שומר על קשר עין עם המאסף.

–          בכל מקום עצירה מוודאים הימצאותם של כל הילדים ברשימה.

–          בכל מקום של צומת בדרך נעצרים.

–          אש רק בהשגחת מבוגר.

אחראי טיולים: זאב. נא לתאם עמו כל יציאה לטיול.

חגים

בחיי קהילה החגים הם נקודות צומת חשובות. הם עוצרים את שגרת היום, מעלים למודע פנים שונים של חיי האדם והעולם, יוצרים התכוונות למשהו שמעבר לעבדות היומיומית. הם הזדמנות להתעלות. לכן אנו רואים חשיבות רבה ב"לחיות" את החג הן בהכנות לקראתו, והן בחגיגה משותפת. יש לנו אחריות והזדמנות להפוך את החגים המסורתיים למשמעותיים. במקום להתלונן על החג שאינו רלוונטי, שהוא שייך רק למסורת דתית מסוימת, אפשר לראות בו הזדמנות ולהפוך את מה שגלום בו לחירות הבעה ייחודית. המנהג לכשעצמו הוא כלום בלא שמזהים בו דיבור אישי וקריאה אישית להתעוררות, לחירות, לגילוי עצמי. 

ימי שישי

כמו החגים גם ימי שישי ושבת הם נקודות ציון חשובות במחזור החיים. הם מזכירים לנו את אפשרות הקדושה. אנו מבקשים לציין את ימי השישי כימים מיוחדים, להיערך להם בהכנת חלות, קבלת שבת, לימוד מיוחד.

בית מדרש של יום שישי

במשך השנה החולפת בדקנו אפשרות של צמצום ימי מיתר לחמישה ימים והפיכת יום שישי לבית ספר עצמאי. בשנת הלימודים תשס"ג נבדוק אפשרות להפכו למקום בהנהלה עצמית, אשר ישלב לימוד של מבוגרים וילדים. מקום זה יציע, סדנאות, הרצאות אורח ותוכנית שתהיה פתוחה גם לקהל חיצוני. 

תפקידי איש הצוות

להיות נוכח וקשוב: להיות נוכח. להיות נוכח כאדם, מעורב, חי, ממשי, ולא כפלקט או בעל תפקיד. להקשיב בלי להתערב, להמעיט בעשייה מיותרת, להעדיף את ההתבוננות, להשאיר מקום. לתמוך לא על ידי התערבות או שליטה, אלא על ידי נוכחות המזרימה אנרגיה, הנותנת אמון, המאפשרת חירות. 

להנהיג: לנקוט עמדה, להיות ברור, להיות מוקד שאפשר להישען עליו במקרה הצורך, שנוכחותו תורגש מבלי שתדכא. להנהיג, כלומר, לא לנסות לשלוט אלא לנווט. להיות מישהו מסוים בעל זהות. להכיל את הקהילה כשלם, להרגיש אחריות לכל הקהילה, לקבל ולהניע החלטות הקשורות בהובלת הקהילה. 

להוות מקור השראה: להיות יוצר. להביא למיתר את הדברים שמעסיקים אותו כאדם, לתת ביטוי לשלמות, לשאיפות הכמוסות, לתשוקות הבוערות. שהנוכחות יהיה בה פן של התחוללות ופריון. הולדה.

לארגן: לדאוג שהמקום יכבד את הנמצאים הן מבחינה פיסית והן מבחינה נפשית. שיהיה מקום נקי, מסודר, אסתטי, שנעים להיות בו. מקום שהוא בית, שהילדים מרגישים נוח להיות בו. לדאוג לקיום החוקים שנועדו לשמור על המקום, להכין מבעוד מועד, לארגן לאחר מעשה.

לחנך: אחריותו העיקרית של איש צוות היא כלפי הקהילה. אבל יש גם אחריות כלפי הילד היחיד שעיקרה הוא לעזור לילד לגלות את אחריותו, את כוחו להביא טוב, ולפיק משמעות מן העולם. 

לחנך לאוטונומיה, גמילה: ועוד דבר כלפי היחיד: לא ליצור תלות, לא ליצור ילד חסר אונים, לא להחליש על ידי תלות רגשית, תלות פיסית, תלות מנטלית. במידת האפשר לדחוף את הילד לעצמאות, לאוטונומיה. לא לעשות במקום הילד כשלא צריך. לדאוג לכך שכמה שיותר מהר הילד יוכל לעמוד ברשות עצמו, בזכות עצמו. חינוך הוא עול ואחריות כבדה. אין מה להאריך אותו מעבר לצורך.

לדאוג לשלמות הקהילה: לזהות כוחות מפרקים בקהילה, להתמודד אתם, לדאוג שיחידים לא ינצלו את הבמה הקהילתית תוך ניצול אחרים באופן פוגע, לכוון את הקהילה לדבר מה רם מדלת האמות שלה.

להסתכל קדימה ורחב: לחיות את העכשיו במלוא גווניו ויחד עם זאת להיות בעל אורינטציה אל העתיד. לחיות את השעה מבלי לאבד פרספקטיבה ארוכת טווח. להתבונן על תהליכים, להאמין שהכל לטובה. התחוללות אל העתיד, הולדה אל תוך העתיד. באופן זה לראות את הילד בתוך כלל תרבותו, לראות את מיתר בתוך כלל החברה. להישאר בזיקה ובאחריות אל מה שמעבר. לא להצטמצם לדלת האמות.

 

FacebookTwitterGoogle+WhatsAppEmailLinkedInשתפו

כתיבת תגובה

צריך להכנס למערכת בשביל להשאיר תגובה.