מיתר
מדריך מקוצר לגישור במיתר
עקרונות מסגרת
1. אי אפשר לחייב גישור – חייבת להיות הסכמה של שני הצדדים. הגישור הוא זכות. תכליתו לעזור לשני ילדים מסוכסכים שרוצים ליישב את הסכסוך ביניהם. הוא נשען על ההכרה שזכותם של ילדים להיות מסוכסכים ולהישאר במצב זה כל עוד הם חפצים בכך. יחד עם זאת יש מצבים בהם אחד הילדים רוצה גישור אבל השני אינו מעוניין. במקרה כזה הילד שאינו מעוניין בסכסוך מפסיד את נושא המריבה. אם רבו על ספר, למשל, הילד שאינו מעוניין בגישור מפסיד את הספר.
לפעמים ילדים הרגילים לדפוסי התנהגות הנהוגים במקומות אחרים רואים בגישור דרך להעניש את הילד האחר. משהו בסגנון "תגיד לו, הוא עשה לי!". או דרך להביא את הילד למשפט בפני המבוגר. זו לא המטרה של הגישור!
2. רצוי שהגישור יהיה בין שניים ולא יותר
ממשותה של ההתפייסות תמיד היא בין יחידים גם כשמדובר בסכסוך בין קבוצות. מהותו של הגישור הוא פניה של אני לאתה. לכן גישור צריך להיעשות אחד על אחד. לפעמים שני מחנות רבים או שקבוצת ילדים מסתכסכת עם ילד יחיד. במקרה כזה אפשר לפרק את הגישור למספר תתי גישורים. כל פעם אחד על אחד.
3. מדברים אחד אל השני ולא אחד על השני. כל קסמו של הגישור נובע ממעבר מרשות הלז לרשות נוכח אני-אתה. לראות באחר לא עוד ה"הוא" שמתנגדים לו אלא מי שעומד נוכח לפני. לפעמים די בפנייה בלשון אתה כדי לעשות מעבר זה. לא "הוא עשה לי" אלא "אתה עשית לי". לא "הוא רשע ומכוער" אלא "אתה פגעת בי".
4. כל אחד מדבר בתורו עד הסוף ומודיע שסיים. הגישור הוא הזדמנות לכל אחד לדבר באופן שהוא בטוח שמקשיבים לו. לפעמים די בכך שניתן לילד להביע את כאבו בפני הצד השני כדי שיתפייס. על כן חשוב לאפשר לכל אחד לדבר עד הסוף. בלי שהאחר מתפרץ לדבריו. כדי לוודא שסיים הוא מכריז "סיימתי!".
5. כל אחד מדבר על עצמו ולא על מה שהאחר צריך לעשות. בגישור כל ילד מביא את עצמו ובמעשה זה משחרר את האחר להביא את עצמו. הגישור לא נועד כדי לקשור את האחר ברשת של האשמות, וסחיטת הבטחות. כל ענינו של הגישור הוא להגיע מחדש אל המקום של כבוד לאחר. משמע הנה אני כאן חי את חיי והנה אתה כאן חי את חייך. אתה אינך חייב לי דבר שאינו ברצונך ואני לא חייב לך דבר שלא מרצוני. ובכל זאת אני מכבדו, ובכל זאת אנו אחראים וחייבים.
לא "למה עשית את זה?! מה אתה דפוק?!" אלא "נפגעתי מהתנהגותך." לא "אתה התחלת! אני רוצה שיסלקו אותו ממיתר!" אלא "אני לא התכוונתי…" לא "תבטיח שלא תעשה זאת שוב" אלא "אני…"
6. כדאי שהפתרון יבוא מן המסוכסכים. מי שיש לו הכוח להסתכסך יש לו גם הכוח והאחריות למצוא פתרון לסכסוך. גישור אינו מיועד ליצור תלות בגישור אלא לגלות למסוכסכים שאפשר גם בלעדיו. חשוב להשאיר את הסכסוך אצל הילדים. הם יצרו אותו והם אחראים עליו. המבוגר המגשר לא צריך לפתור להם את הבעיה אם כי הוא יכול להציע פתרונות אפשריים אם הם מבקשים זאת באופן מפורש. אבל אז הם אלה שצריכים להחליט אם פתרון זה מקובל עליהם. "טוב, נראה לי שהעניין ברור, אז מה עושים?" שואל המגשר. ולאחר שהילד אחד מציע פתרון הוא עוזר להם לברר אם הפתרון מקובל על שני הצדדים. אם לא אז צריך להמשיך לחשוב באופן יצירתי. שאם לא כן יכול גם להיווצר מצב שהילדים מפנים את הבעיה אל המבוגר ובעצם מסירים מעל עצמם אחריות. במילא הם מקבלים את הפתרון של המבוגר כצד שלישי ומגשימים אותו כגוף זר.
7. הפתרון צריך להיות מקובל על שני הצדדים. אבל גם אפשר שלא ימצא כל פתרון. העניין כאן הוא לא להגיע לפתרון חלקי ומאולץ. זה חייב להיות פתרון ששני הצדדים מקבלים אותו עליהם במלוא האחריות. וכך קורה אחרי שעולה פתרון שהמגשר מפנה אותו לצד השני: "מקובל עליך הפתרון הזה?" ואם התשובה שלילית: "אם כן, מה אתה מציע?" "לא יודע" אומר הילד ואם מפנים את זה לילד הראשון וגם הוא אינו יודע "טוב, אם כן נראה שזה סכסוך שיישאר בלי פתרון כרגע. רוצים להמשיך בגישור?"
8. אפשר שינוסח הסכם להמשך. מה עושים אם זה קורה שוב. להסתכל קדימה לא כל כך כדי למנוע סכסוכים בעתיד כמו כדי ליצור התכוונות חדשה, הרגלי שיח חדשים, התבוננות חדשה.
9. זכותם להישאר מסוכסכים.
לא כל גישור צריך להסתיים בסיום הסכסוך. סכסוך הוא לא בהכרח דבר רע. ובכל אופן זו חירותם וזה כבודם. וכך, אף שמטרתו של הגישור היא לעזור לפתור סכסוך, באופן פרדוכסלי אולי, גישור טוב הוא כזה שמכבד את הסכסוך ואינו מאלץ את הפיוס שלא הבשיל.
המגשר
1. צריך להיות מקובל על שני הצדדים.
2. לא שופט ולא לוקח צד, לא מאשים ולא מטיף.
3. משאיר את הבעיה והאחריות אצל המסוכסכים.
תפקידיו של המגשר הם:
הקשבה: בגישורים רבים אין המבוגר המגשר מדבר בכלל. תפקידו מסתכם בהקשבתו. הקשבה, כשהיא קיימת, היא עוצמה מחוללת. יש לה איכות מבריאה.
שיקוף: לפעמים המבוגר יכול לעזור על ידי זה שהוא נותן הד לדברי המגושרים, הוא חוזר על הדברים, מנסח אותם בצורה יותר מובנת, ולפעמים גם מדבר את דברי הילד שמתקשה להתנסח, מדבר את קול ליבו. אבל כמובן נשמר מפרשנות מוטעית.
דואג לשמירת המסגרת: מוודא שהילדים מתפנים לגישור, שלא מפריעים להם מבחוץ, שלכל אחד יש הזדמנות שווה להתבטא. שכל אחד מקשיב בכבוד: לא מקלל ולא מנצל את הגישור כדי לנגח, כדי להמשיך להסתכסך, כדי להעניש. במקרים שהגישור הופך לכלי לוחמה הוא מחזיר את הסכסוך לילדים: "אני רואה שבעצם אתם לא מעונינים לפתור את הבעיה".
מחזיר: כאשר הילדים מבקשים להסיר אחריות מעל עצמם, תפקידו להזכיר להם שהסכסוך הוא שלהם, להחזיר את הבעיה אליהם. "זו בחירה שלכם להיות מסוכסכים, אין בעיה עם זה. אתם לא חייבים להיות חברים."
מסכם: ולבסוף הוא מסכם את החלטותיהם, בקשותיהם, הצעותיהם, ונותן להם בכך הזדמנות לפגוש פעם נוספת את מה שהסכימו עליו וליצור כלפיו מחויבות או לתקן אותו.
