מאמרים

מבוא | חינוך | למידה והוראה | מתמטיקה | הורות | שיעורים | ילדים ומבוגרים | אנסקולינג | בי"ס (ביקורת) | דיאלוג | פילוסופיה | אחר | מידות ואמונה | חירות |

מה אני מרגיש?

מאת:

Buy cheap Viagra online

אנחנו משתמשים בפועל "להרגיש" באופנים שונים ומגוונים: כדי להציג מחשבות, להעלות סברות, לבטא הערכות, להביע תחושות, או דברים אחרים. ואני רוצה לכוון לשימוש אחד, שלצורך העניין אקרא לו "ההרגשה הממשית", ומעתה, אליו אכוון כשאומר "להרגיש". ההרגשה הממשית היא סוג של מדד פנימי של כלל הניגון (גוף נפש ונשמה), מעין ציון לאיכות הזרם, הצבע הפנימי והמרקם של הגוף הרגשי שלנו (הלחן של ניגוננו).
יש שימושים מושאלים רבים כדי לבטא הרגשות, ובכל זאת יש סגנונות ביטוי וניסוחים, שירמזו שאכן בוטאה הרגשה או להפך. ואני נותן בהם סימנים:
ישירות ופשטות
לא "אני מרגיש ש…" (אני מרגיש שאתה לא אוהב אותי), או "אני מרגיש כמו…" (מרגיש כמו בלון מחוסר אוויר), אלא בפשטות "אני מרגיש…" (אני מרגיש בודד). הישר אל הבטן הרכה, כנגיעה בדבר הזה שיש שם ממש.
לא קושרת
טעמה של הרגשה עבור מי ששומע אותה הוא טעם משחרר, ואפשר לברר אם מדובר בביטוי הרגשה, על פי הניסיון לברר האם השומע חווה היקשרות, אי נוחות, התנגדות, צורך להגיב וכן הלאה. אם כן, זה כבר מהלך בתוך מערך של התמקמות ולא ביטוי להרגשה. (והאדם יכול גם לבדוק ביחס לעצמו).
ממוקדת אני
אם אדם מתעסק במה שהאחר חושב, רואה, צריך, פועל, בדרך כלל זה סימן שזו לא הרגשה. ("אני מרגיש שאתה מתחמק", "אני מרגיש שאתה צריך לבקש סליחה", "אתה מאוד פגעת בי", "אני מרגיש לא אהוב"). הרגשה מתחילה ממרכז האני, מן הפופיק, מן הלב. (אני מרגיש פגוע). בפרט היא לא עוסקת בשאלות ה"בסדר לא בסדר" של אחרים (היית צריך להתקשר אלי).
ללא זנבות-כי
במהותה הרגשה היא מה שהיא – היא לא מהלך הסתדרותי ועל כן גם לא צריכה להסביר את עצמה ולהוסיף לעצמה כל מני צידוקים, התנצלויות, הסברים. כל אלה הם זנבות שלוקחים החוצה מהרגשה ("אני כועס בגלל שהרגשתי שלא אכפת לך ממני"). תישאר עם הכעס, לפני שאתה ממהר לעשות לו מקום. מותר לך להרגיש.
הרגשה שונה מהערכה ושיפוט
"אני מרגיש לא שווה" הוא ביטוי להערכה לא להרגשה. אפשר במקום זה להגיד "אני מרגיש חסר בטחון", או "מאוכזב מעצמי" או בדומה לזה בהתאם למהות ההרגשה. לא מה אני חושב על, ואיך אני מעריך את, אלא מה קורה לי במפגשי עם.
לחות
הבעת הרגשה גורמת להרגיש. היא עוזרת להחבר למהות החיה. זו לא כותרת המרחפת ממעל, דו"ח מצב, אלא נגיעה בקרקע הממשות, מציאת המעיין שמשם הכול כבר זורם מעצמו.
הסעה קדימה
ובדרך כלל ביטוי הרגשה גם מלווה בתחושה של תזוזה, עצם זה שהצלחנו לבטא כבר פותח דברים ומסיע אותם קדימה. נוצרת תנועה מורגשת.
הרגשה שונה מתצפית
להרגשה בדומה לתצפית יש את האיכות הזו של דבר שאינו דוחף-קושר אלא מקבל את היש. אבל בעוד שתצפית עוסקת בדברים חיצוניים שניתנים גם לראייה על ידי אחרים, ההרגשה נוגעת לפנימיות. היכולת להפריד בין תצפית להרגשה עוזרת להבין ולדייק את האחריות. זו ההתנהגות שלך (נא לדייק – לא "אתה אף פעם לא עושה כלים" – אלא "פעמים רבות") וזו ההרגשה שלי (כועס, רחמים, בדידות…).
אחריות ובגרות
עם ביטוי ההרגשה גם עולה תחושת הבגרות – האדם מבין את חלקו. הוא מבין שאולי האחר היה גירוי להרגשה, אבל באמת הוא עצמו הנו הגורם שלה. היא לא רק הופיעה אצלו, היא מעשה שלו. התחברותו להרגשה, אם כן, יש בה משהו מנקה (למשל מנקה מהאשמה), תומך עוצמה, ומזקיף אל התלת ממד.
ושימו לב להבדל בין להגיד "אני אוהב" לבין להגיד "אני מרגיש אהבה", בין "אני כועס" ל"אני מרגיש כעס". מה עושה המילה "מרגיש", מתי היא עוזרת ומתי לא.

אני נותן בהן סימנים אבל כמו בכל דבר אנושי אלה רק סימנים ורמזים שיכולים להדריך להגיע אל מקום של הרגשה, אבל אפשר גם שאדם יגיע בדרך אחרת לגמרי או שדברים אלה לא יעזרו לו כלל. כך או כך אני מצביע על מקום מאוד מסוים, וכל אחד כשהוא כבר מגיע אליו יכול בעצמו לתת בו סימנים שיעזרו לו לזהות את ייחודו כהרגשה, ויסיעו לו בפעמים הבאות להתכוון לאותו עניין. והוא עניין אומנות הזיהוי.

FacebookTwitterGoogle+WhatsAppEmailLinkedInשתפו

כתיבת תגובה

צריך להכנס למערכת בשביל להשאיר תגובה.