מאמרים

מבוא | חינוך | למידה והוראה | מתמטיקה | הורות | שיעורים | ילדים ומבוגרים | אנסקולינג | בי"ס (ביקורת) | דיאלוג | פילוסופיה | אחר | מידות ואמונה | חירות |

מרחבי אמא

מאת:

מעולם לא היה האדם כה רב כוח מצד אחד וכה חסר אונים מצד שני כמו בתקופתנו המודרנית. מעולם לא היה קרוב כל כך להגשמת חלומותיו ובו זמנית רחוק מהם כל כך. רב פעלים ויחד עם זאת עקר. כל כך הרבה אפשרויות פתוחות בפניו ויחד עם זאת כה מעט הוא יכול לבחור באמת.

ואם נרצה לנתח פרדוכס זה מתוך בחינה של הצד העושה של האדם, ייתכן שלא נשכיל הרבה. כנראה שבעניין זה גם לא יעזרו כל תוכניות הניהול רבות העוצמה שבאות ללמד אותנו לפתח חשיבה יוצרת, ויזמות עסקית, ובנייה מתוכננת, וארגון פרויקטים, והגשמת מטרות, והצבת יעדים, והתמדה בלוח זמנים. דווקא בכל אלה אנחנו חזקים למדי ובכל זאת…

כי אולי הבעיה נמצאת בכלל במקום אחר – לא במעשה אלא באופיו ויותר מכך בחיוניותו וחיותו, דבר הנגזר מן הכוונה שלו, אבל יותר מכך במציאות שאמורה לקלוט אותו. שהרי ייתכן שמעשה של אדם, כמוהו עצמו, הנו דבר חי, ובתור שכזה לא די להשפריץ אותו על העולם, צריך ללמוד לזרוע אותו בתבונה.

וכמו בכל זריעה, לא די ש"אני רוצה", צריך למצוא גם את הקרקע. ואולי אף יותר מזה: אם אין קרקע מתאימה – אני לא רוצה, לא באמת. ואם כן, אני רוצה להקדיש את המאמר הזה לבחינת סוגייה זו של קרקע וזיקתה לרצון האנושי וליכולתו להיות פורה.

אתחיל במספר הגדרות:

מרחב חיים: מרחב חיים הוא מקום מופשט או מוחשי המהווה סביבת חיים בה אדם יכול לפעול. זה יכול להגדיר מקום או מצב פיסי כמו משרד, מקום עבודה, משפחה, קבוצת חברים, קבוצת למידה, סדרת מפגשים, כיתה, זוג, מחברת ועט, דף ומכחול, טיול בטבע, מחנה זמני. וזה יכול להגדיר תחום עניין או מרחב מופשט כמו: כתיבה, אומנות, פסיכולוגיה, מדע, ספרות, תקשורת בין אישית, הנדסה.

Buy cheap Viagra online

מרחב חיים תומך חיי"ם: לא כל מרחבי החיים זהים באיכותם. יש כאלה שאנחנו מרגישים בהם יותר בבית ואחרים פחות. יש כאלה שבהם אנו מרשים לעצמנו לפעול ליצור ולהביע ואחרים בהם אנו עצורים יותר. למרחבים המאפשרים חיים אני קורא "מרחבי חיים תומכי חיי"ם". בעקבות דוד בן יוסף, חיי"ם זה ראשי התיבות של "חדוות יצירה ייחודית משמעותית". מרחב חיים תומך חיי"ם הוא מרחב חיים המאפשר לאדם להיות הוא עצמו במלוא עוצמתו ועצמיותו. לא רק להתקיים אלא להיות נוכח. ולהיות נוכח במובן האנושי זה להיות יוצר, להיות כלי בעל גוון מיוחד לזרימה של אותה יצירה ייחודית ומלאת חדווה שהיא הוא.

מרחב אימא: מרחב אימא הוא השם שאני נותן למרחב חיים תומך חיי"ם. זהו מקום שבו אפשר פשוט להיות. להיות אני. זהו בית, מקום של אינטימיות, מקום שיש לי בו מקום, שאני חש משמעותי, שאני חש שמקשיבים לי, שמכיל אותי. המאפיין של מקום כזה הוא זיקת האני אתה. גם כאן אני הולך בעקבות דוד בן יוסף ורואה באמ"א את ראשי התיבות של "אתה, ממני, אליך" וגם של "אני, ממך אלי", שזה מכיל גם את האני גם את האתה, וגם את התנועה הדיאלוגית – שהבסיס לה הוא הנתינה, ממני אליך וממך אלי. שזה גם אומר שמרחב אימא זה מקום בו מותר לי לאהוב.

מרחב אימא הוא עניין בחלקו אישי. לכל אחד יכולים להיות מרחבי אימא אחרים. יש כאלה שהמתמטיקה עבורם היא מרחב אימא ואחרים שהמשפחה. יש כאלה שלבד, ועבור רובנו, זהו מרחב שנמצאים בו אנשים שאנחנו אוהבים.

יש כאן שתי אומנויות שעלינו ללמוד:

אומנות הזיהוי: אומנות הזיהוי קשורה ביכולת לזהות מה הם מרחבי האימא שלי. מה הם התנאים שמאפשרים לי תנועה לחיי"ם. מה היא המציאות שמאפשרת לי חיים. עבור אדם אחד זו שיחה בשניים, עבור אחר עבודה גופנית. עבור אחד טיול במדבר עבור אחר עבודה על פרוייקט. עבור אחד זה קשור בשקט של בוקר מוקדם, אצל אחר קשור דווקא בהמולה של בית קפה. ומה שמהווה בשבילנו יום אחד מרחב אימא אולי לא ימשיך להיות כזה ביום אחר.

לכל אחד יש מרחבי אימא אחרים בהם הוא יכול להיות הוא, ולאפשר לעצמו להיות מבע של חדווה ויצירה ייחודית. מקום בו הוא יכול להרגיש שייך, ויותר מזה, שבו הוא יכול להיות ללא צורך להעמיד פנים ובלא צורך להסתיר את ייחודו. מקום שלא רק שמאפשר לו לבטא את העבודה הייחודית של חייו, אלא גם שעוזר לו לגלות מה היא העבודה הזו.

שהרי, כמו שאמרתי למעלה, באין קרקע, גם אין רצון. אם אין מציאות בעלת משמעות, אז גם לא נולד הצורך להפרות אותה. וההפך גם הוא נכון: כשאדם מוצא מרחב אימא, בלי שום תוכניות מלאכותיות או כוונות מראש הוא יגלה בעצמו פתאום את התשוקה להוליד, ויחד עם התשוקה להוליד הוא יגלה את ייעדו, את מתנתו הייחודית לעולם, את מי שהוא. הגילוי הזה לא נעשה בחלל ריק. לא די להניח אדם בין קירות חשופים כדי שיגלה מי הוא. בשונה מאובייקטים חומריים, יצור חי זקוק למגע עם מרחב חיים תומך כדי שייעודו יעלה אור ויתגלה. קול דממה דקה.

אומנות הטיפוח: ויחד עם זאת מציאת מרחב אימא היא רק התחלת הדרך וכל אדם שמצא מרחב כזה גם גילה את אחריותו לשמור, להגן, לטפח ולאפשר את המשך קיומו.

זה לא מובן מאיליו. לא פעם קורה שאנו מוצאים מרחבי אימא ומצליחים להרוס אותם עד כי שוב אינם ראויים לחיי"ם. בלי שאנו אמונים על אומנות החיי"ם, הופכים מקומות עבודה, משפחות, מרחבי עניין, למקומות שאי אפשר ליצור בהם, שאין בהם אינטימיות, שמקשים עלינו לאהוב. ממרחבי אימא, הם הופכים למרחבי אימה, כר פורה לגידולם של פחדים, דאגות, ותחושת מחנק.

אומנות טיפוח זו, היא לא רק אומנות משמרת, היא יוצרת. יש לה הכוח להפוך מרחב תומך מוו"ת למרחב תומך חיי"ם. היא יכולה להפוך מחדש את משפחותינו, מקומות החינוך, העבודה, הבילוי, הרחוב, השכונה שלנו, למרחבי אימא. אני קורא לעבודה זו שלנו גם בשם "שמירת הגן". כולנו שומרי הגן, אנשים שחלק מייעודם ועבודתם הוא לטפח את הקרקע של מרחבי אימא שבהם הם חיים. שזה אומר שמרחב אימא הוא לא רק בגדר נתון, אלא אורח חיים של תשומת לב.

וכך, אתם רואים, כבר האדם הראשון נצטווה על שתי מצוות: "לעובדה ולשומרה", וגם "פרו ורבו". זו אכן תמצית העבודה של כל אחד מאתנו, ולכל אחד דרכו הייחודית לעשותה.

דני

שכן, מעשינו, כמונו עצמנו, הם דברים חיים. לא די שיהיו כלילי שלמות, הם צריכים להיוולד חיים ולחולל חיים. אחרת אנחנו זורעים מוות והרס. והאומנות של יצירת מעשים חיים היא אומנות מערכתית שיותר משהיא קשורה לאומנות המעשה קשורה לאומנות מרחבי האימא, אותה אומנות נשית שהתרבות שלנו הזניחה, משום מה. הגיע הזמן לחזור וללמוד אותה ברצינות. לא רק איך להוציא לפועל פרויקטים, אלא בעיקר איך ליצור מרחבים בהם הפרויקטים האלה יביאו שמחה. לא רק איך לייצר דברים ולמצוא מקום לאכסן אותם, אלא גם איך לטפח מקומות בהם יכולים בני אדם לחיות במלאות. לא רק איך להגשים מטרות, אלא גם איך ליצור מקומות בהם אנשים יכולים לגלות מה הם בעצם רוצים. לא רק לשלוט, ולעשות, להוביל ולקדם, לעצב ולהנדס, אלא גם להקשיב ומתוך הקשבה זו לטפח מקומות בהם יש טעם לחיות. לא רק להטביע את חותמנו כדי שיראו וידעו את עוצם כוחנו, אלא גם לאפשר מקומות בהם אנו יכולים לגלות מה היא עצמיותנו ובמילא מה היא עוצמתנו. כי אז יימלא שחוק פינו ורננה תבוא בשערנו.

Share

כתיבת תגובה

צריך להכנס למערכת בשביל להשאיר תגובה.