ריקוד החיוניות
7 ביולי 2011
בתמיכה לסדרת המפגשים בגניגר "ריקוד החיוניות" בהנחיה של דוד בן יוסף ושלי, אני פותח כאן קבוצת דיון ולימוד מקבילה. משתתפים מוזמנים להעיר ולהאיר. דני לסרי
אחרי המפגש הראשון, רוצה בעיקר לומר שהיה לי עונג לקחת חלק במעגל אנשים מברכים. ולחדד את השאלה שנדמה לי שעוברת כחוט השני בכל לימודנו. אכן, אני מאמין שדוד הוא לא יחיד סגולה, ולכל אחד מאתנו יש עוצמה אדירה, חיוניות רוחשת, סמויה לא כבויה, הממתינה לפריחה. יכולתי לחוות את העוצמה הזו של כל אחד במעגל, כמו גם את המורכבות של היכולת והנכונות לבטא אותה. והשאלה לפיכך, בעיניי, היא לא איך להיות עוצמתיים – אנחנו עוצמתיים – אלא להבין מדוע אנחנו כל כך קושרים לעצמנו את הידיים והרגליים, נעשים מאולפים, "לא מזיקים", לא נכונים להיות אחד עם עוצמתנו. לא מה הסיבות ההיסטוריות לכך, אלא מה קורה בפועל, על חי, ברגע ההתרחשות, כשאנחנו בוחרים להאמין שאסור, שבעצם אין, ומתמחקים – מתחמקים מ"הנני".
רוצה להוסיף כאן שתי שאלות ששמואל שלח לי במייל, ונראים לי כשייכים ומעמיקים את השאלה: יכולתנו למשול בחיינו, והשליחות האישית שלנו וכיצד היא באה לידי ביטוי ביום-יום שלנו.
אני סבור שאלה לא שאלות תיאורטיות שאפשר לענות עליהן בדעות, אלא כמו הריקוד – מעשה שמתחדש מדי בוקר בבוקר ומזמין לקום מן האפר ולחנוך את המקדש.
ויחד עם זאת, המילים, כמו מלאכים טובים, יכולים לסיע לנו לעבד ולהעמיק את השאלות הללו.
בבקשה.
שלום דני
התרשמתי והתרגשתי ממספר הנפשות, ממגוון הגילאים, ממקום ישובם שלחלקם לא היה קרוב בהחלט ומריבוי הנושאים שהועלו גם אם ניתן למצוא בם מכנה משותף רחב.
דוד בן יוסף אכן איש מיוחד עם אנרגיות מיוחדות.
עדיין לא ירדתי להבנת תהליך הלמידה. אי לכך אמתין למפגש הבא. נדמה לי שבחלק מהשאלות שאת חלקן היה קשה לנסח הסתתרה שאלה אחרת שאולי היה קושי לשים אותה "על השולחן". מצפה למפגש הבא בשמחה.
סוף שבוע נעים
חוה. (יש לי בעיה בהדפסת האות החמישית)
שלום לכולם,
רק רציתי לאמר שהבוקר קמתי ועל שפתי נישאה תפילת "מודה אני" ממקום חדש ומשמח מאוד.
ברצוני לשתף אתכם בכך.
התפילה המסורתית היא" מודה אני לפנייך, מלך חי וקיים, על שהחזרת בי נשמתי,
בחמלה רבה אמונתך"
אל מי אנחנו מתפללים ? אל כוח החיים הבסיסי המפעם בקירבינו,
אנחנו ממליכים אותו עלינו (את כוח החיוניות הזה) ומודים על כך שנשמתינו, שהיא הכוח המאיר שבנו, חזרה אלינו וביכולתינו לעשות בה שימוש על מנת להאיר.
כמו כן אנחנו מכירים בכך שלא תמיד נהיה נאמנים לנשמתינו ולחיוניותינו ועל כן אנו זוכים לחמלה רבה מצד אלוהים, ואלוהים הוא זה המאמין בנו !
ביכולתינו לממש את הגלום בנו.
זה כל כך ריגש אותי, העובדה שבאמת, אנחנו לא טובים או רעים, אלא אנחנו מממשים את שליחותינו להאיר במידה כלשיא, וזה בסדר.
נקודה זו היא בסיסית בעיניי, ברגע שאנו חווים אותה באופן עמוק ניתן מכאן לבחון כיצד, מרגע לרגע אנו מצליחים למשול יותר ויותר ולממש את שליחותינו להאיר.
תודה על ההזדמנות הנפלאה הזו ללמוד.
תודה דני על האפשרות הנפלאה!
אולי כעת אוכל לתת דרור לריקוד שבתוכי.
עדיין רוחשת, מתפעלת ומתרגשת מחוויית החיות שכבשה אותי אתמול.
חושבת המון על השליחות שלי. השבוע הייתי בראיון עבודה כעו"ס לילדים ומשפחות במקום מאוד לא פשוט, אך יחד עם זאת רוחש חיים, תיקון ואור. הרגשתי תערובת של פחד ומשיכה להיות נוכחת במקום. עולה בי השאלה האם אוכל למשול בחיי וגם לקיים את שליחותי? לעיתים בריקוד השליחות מהולים גם חושך וכאב. מרגישה בוחרת יותר מתמיד אך זה מפחיד. מפחיד לבחור להאיר, לפגוש את החושך שוב ושוב ודרך שותפות בתיקון להאיר גם אותך. והאור שלי, עדיין קטן, רק החל במסע, מגשש את דרכו… האם אוכל לו מבלי שיכבה?
שלום שלום,
המפגש השאיר בי תחושה טובה וקלות מחוייכת.
מדהים אותי, כל פעם מחדש, כמה אני כמהה להשתחרר,
כמה אני מקדישה ממשאביי ללימוד הרפיה ולתרגולה
וכמה אני לא מפספסת אף הזדמנות לעטות על עצמי
ציפיות, מגבלות וכבלים… מצחיק. אפילו סיטואציה
פשוטה כמו להציג עצמי במשפט, גוררת דיון פנימי
מיותר, גם אם קטנטן.
בין השאר, יצאתי מהמפגש עם שתי מתנות עליהן אני יכולה
להצביע. האחת, תחושת שחרור בה אני אוהבת להזכר.
השנייה, רעיון לגבי האיכות אליה אנו שואפים להגיע, אני מניחה
שאנו שותפים לכמיהתנו זו, ושאנו מזהים את דוד כחבר שלה.
הרעיון שהתחדד לי, קשור לתנועה אל התדר הזה. התחדד לי
שזו תנועה דקיקה של שניות, לא גלים של שנים או של
ימים. לא בטוחה שהצלחתי להסביר, אבל אולי השיתוף
יועיל למאן דהוא אבל אני עולצת לקראת
הפגישה מחר. לילה טוב, דפנה.