האקדמיה הדיאלוגית

מטרה: 

מטרת הדיאלוג היא להגיע לשיתוף בשאלות ובתשוקה הכנה לחקור. ולהשאיר לכל אחד את החירות המלאה למצוא את תשובותיו שלו בדרכו שלו.

באר:

דיאלוג הוא באר שאליה מביא כל אחד את מימיו וממנו יונק כל אחד את הדברים להם הוא זקוק לעבודתו הייחודית.

התהוות:

התשתית לכל דיאלוג הוא הכבוד להתהוות, ללמידה, לתהייה וללא נודע. 

שיפוטיות:

אפשר להניח את השיפוטיות בצד. במלחמת דעות כולם מפסידים הזדמנות ללמידה.

צודק:

במקום בו אנשים צודקים לא יצמחו פרחים באביב.

הזדמנות:

לא כולם חייבים לדבר אבל לכל אחד צריכה להיות ההזדמנות לדבר.

נוגע:

לדבר מן המקום בו הדברים נוגעים בי כאן ועכשיו.

לב פתוח:

הקשבה באה מהלב והלב פתוח כשאנו מוכנים להשתחרר מתבניות ולפגוש את מה שהוא אחר. להסכים להיות נוכח, להסכים להרגיש.

תורות:

כל מדבר מסמן כשסיים את דבריו ואז רשות הדיבור מועברת למישהו אחר.

עצור!

כל משתתף מוזמן להגיד "עצור!" כשהוא חש שהדיאלוג מאבד מאיכותו.   כולם עוצרים למשך דקה.       וממשיכים לאחר מכן את הדיאלוג.

מלאות:

לפתוח את המרחב לדיבור מלא ולדעת שאנו תמיד נשארים באמצע. כאשר ברור שלמדבר יש את הזמן כולו אפשר להקשיב בשקט בלי הפרעה פנימית.

להישמע:

לא כל דבר צריך להיאמר אבל חשוב שכל מה שנאמר יאמר כדי להישמע.

תגובה:

להשהות את התגובה: לאפשר לעצמך להשיב ממקום של הקשבה מלאה לאדם האחר. אין צורך לדכא את תגובותיך אבל גם לא להיות עבד להן. כשעסוקים בתגובה נחסמת היכולת להקשיב.

הקשבה:

הקשבה היא המתנה הגדולה ביותר שיכול אדם אחד להעניק להתפתחותו וללמידתו של אדם אחר.

לילד:

הקשבה בתשומת לב מיילדת את שטף הדיבור ובהירות החשיבה של האדם המדבר.

לא משנה מי:

ללמוד להתייחס לדברים מתוך פנימיותם, לא משנה מי אמר אותם או למה הוא אמר אותם. המרכז הוא העניין עצמו ולא דעותיו או צורתו של האדם האחר.

זמן:

להקשיב בסבלנות עד המילה האחרונה ועוד קצת – יש זמן.

הטכסט:

קריאה משותפת בטכסט היא עוגן ומשען ללמידה שאופקיה נמצאים בלבו של כל אדם.

לא לפחד:

אפשר לשחרר את הפחד מפני הטעות והאי ידיעה, מפני דיבור מתפתל ולא חד משמעי, מפני מחשבות של אחרים עלייך ותדמיות של עצמך – יש מקום לאהבה.