מאמרים
החשוב לפני הדחוף
מאת: דני לסרי
נדמה לנו שאנו מקדימים את הדחוף לחשוב בגלל שאין זמן, בעוד שלמעשה האין זמן נוצר בגלל שאנו מקדימים את הדחוף לחשוב. אותה תחושת מחנק ומחסור באוויר לנשימה נובעת מחסרונו של הדבר החשוב. אנו סבורים שאנו עושים את הדחוף כדי לפנות זמן לחשוב, אבל בדרך כלל זה לא עובד כך. כל עוד נקדים את הדחוף לחשוב נישאר בלא החשוב. ולעומת זאת ברגע שניקח יוזמה ונלמד לפעול את החשוב קודם לדחוף נפתח מרחב חדש של זמן.
אני מזמין אותנו ללמוד להקדים את החשוב לדחוף. לעבור ממציאות של הישרדות שבה אנו נדחפים להגיב לעולם אל מציאות של התנכחות שבה אנו לומדים להשיב לעולם. ממציאות של עבדות למציאות של חירות, ממציאות של מונולוג למציאות של דיאלוג, ממציאות מכאנית למציאות של בחירה ויצירה.
להקדים את החשוב לדחוף, כלומר לא לשכוח מה הוא הדבר שחשוב ולחזור אליו פעם אחר פעם כדי לינוק ממנו עוצמה של נוכחות. זו דרך אחרת להזמין אותנו לפעול מן הלב, מתוך הקשבה לשורשנו, תכליתנו, יעדנו. בקיצור – לפעול מן המרכז.
אבל גם ללמוד לשים לב לפרטים. לראות בכל מה שהמציאות מקרה בדרכנו, גם אם זה מחוץ לגדר תוכניותינו, קריאה אישית הדורשת תשובה אישית. כשלא שמים לב לפרטים וממהרים לעבור הלאה, כשאנו מתעלמים מקריאותיה של הממשות, אנחנו הופכים להיות אוטומטים מכאניים המגיבים למציאות, המופעלים על ידי המציאות מבלי שהדבר יעבור דרך בחירתנו. אם לא מטפלים בפרטים הם מטפלים בנו.
וכך בין הלב לבין הפרטים, בין העיקר לבין התומך, יש יחסי השלמה ושיווי משקל של הזנה הדדית – כשאנו פועלים מתוך הלב הפרטים מקבלים משמעות, כשאנו לומדים לשים לב לפרטים הדבר מזין את המשך פעילותנו מתוך הלב. כל זה אפשרי כיוון שאנו לומדים לפעול בקצב הנכון ולנווט את תשומת ליבנו בריקוד הנכון. לפעול מן הלב הרי זו האהבה. לשים לב לפרטים הרי זו חכמת האהבה.
הקצב הנכון: כלומר לעבור מזמן של הישרדות לזמן של יצירה ולימוד. אלה שני סוגים שונים של זמן. במצב של הישרדות אין זמן וצריך לפתור מהר את הדחוף כדי שאפשר יהיה להמשיך הלאה. במצב של יצירה הזמן נובע מן הלב, מן המפגש, ויש מקום לכל דבר. בזמן של יצירה, כל עיכוב לכאורה הוא חומר גלם להמשך היצירה וחלק מתהליך של לימוד והתענגות – הזמנה אישית מן המציאות להמשיך לרקוד אתה.
הניווט הנכון: כלומר להבין שהמציאות זקוקה לתשומת ליבנו, שאנו חיים כאן לא רק כדי לעבור את החיים בשלום, אלא כדי להוליד בעולם את מתנתנו הייחודית. להנכיח את תשומת הלב שלנו בכל רגע ורגע – זו המתנה של כל אחד. האופן המסוים שבו הוא שם לב, נוכח בתוך פעולתו, רוקד את ריקודו הייחודי זה הדבר הגדול ביותר
שאנו יכולים לתת – תשומת לב. כלומר את יכולתנו לפעול מתוך הלב.
להקדים את החשוב לדחוף פירושו ללמוד להתייחס אחרת לזמן, ללמוד להתייחס אחרת לתשומת ליבנו, ובמילא ללמוד להתייחס אחרת לפעילותנו בעולם. בכל רגע אנו יכולים לראות בתביעותיה של המציאות בקשה לשעבד אותנו ולהפוך את עצמנו למכונות. כנגד תביעה זו אנו נוטים לפתח התנגדות, דיכאון, או ניסיונות שליטה חוזרים ונשנים. אבל תמיד יש בידנו הברירה ללמוד לראות בתביעותיה של המציאות הזמנה לאמירה אישית והזדמנות לחירות. כשאנו לומדים זאת אנו מגלים כיצד ההחלטה להקדים את החשוב מזינה אותנו, מזינה את המציאות, ויוצרת סוג חדש של סדר, לא הסדר שניסינו לכפות בלוחות זמנים חיצוניים, אלא סדר אורגאני שנולד מתוך הקשבה. בסדר החדש הזה החשוב נשאר במרכז ובגלל זה יש גם זמן לפרטים. פתאום מתגלה שהדחוף כבר פתר את עצמו לבד.
להקדים את החשוב לדחוף זה גם להכיר במגבלותינו, להזמין את הלא נודע אל חיינו וליצור הזדמנות לשיח. לא הכל בשליטתנו, למעשה הרוב לא. תפקידנו אינו לדאוג לסדר את הכל – זה מעבר לכוחו של אדם בן תמותה – תפקידנו לעשות את מה שאנו מבינים כחשוב. לשם כך עלינו ללמוד להקשיב ולפעול מן המרכז. עלינו ללמוד להתמקד בחשוב, ממנו לנוע לטפל בפרטים, ולא לטפל בדחוף ובדרך להישאר בלא החשוב. כשאנו פועלים כך אנו נותנים הזדמנות לאחרים לטפל גם הם בדברים חשובים, אנו מאפשרים לעצמנו לקבל עזרה ולתת עזרה ובמילא מאפשרים דיאלוג.
עכשיו נותרה שאלה: מה דחוף – את זה בדרך כלל קל מאוד לברר, אלה כל
Buy cheap Viagra online
הדברים שמעוררים בנו פחד וחוסר שקט – אבל מה חשוב?