על דיאלוג

  1. כלי: אני רוצה להציע כלי לעבודה בקבוצה שהוא יותר מטכניקה. יותר נכון לומר עליו שהוא איכות של תקשורת המאפשרת תהליכים של חוכמה יוצרת המעירים ומחדשים את המציאות של היחיד והקבוצה. אקרא לכלי הזה "דיאלוג", אף על פי שהמשמעות שאני נותן למילה שונה מן המשמעות הרגילה של המילה דיאלוג.
  2. איך נצא מכאן? אפשר שנצא אחרי שעתיים שלוש של מפגש קבוצתי פחות או יותר כמו שנכנסנו. אולי עייפים יותר או מבוצרים יותר בדעותינו והתניותינו, אולי מתגוננים או "צודקים" יותר. אנחנו יכולים להרגיש את זה על בשרנו – שום דבר חדש לא קרה. לא היה מפגש שנגע בנו וחולל בנו משהו. כמו שבאנו, כך יצאנו. אולי קיבלנו אינפורמציה חדשה, אבל היא בעיקר השאירה אותנו במקום. ואפשר גם שיקרה אחרת: שנצא רעננים, ערניים יותר, שונים ממה שנכנסנו. כאילו שעברה דרכנו רוח של חכמה וסחפה אותנו למקום חדש ולא צפוי – משהו תפס אותנו, הפתיע אותנו, מילא אותנו חיים. פתאום אנו רואים אפשרויות חדשות שלא היו אפשריות לפני כן.
  3. מה עושה את ההבדל? מה שיעשה את ההבדל כמובן קשור לאופן שבו כל אחד ניגש למפגש הקבוצתי – להתכוונות שלו, ליושר שלו, לנכונות שלו להשתנות – בקיצור להתייצבות הדיאלוגית שלו. אבל גם קשור לאקלים הקבוצתי – לאופן שבו הקבוצה מתקשרת, להרגלי השיח, לנושאים המדוברים – בקיצור למרחב הקבוצתי. שני צדדים אלו תומכים זה בזה. אקלים קבוצתי מסוים יתמוך בהתייצבות דיאלוגית מסוימת, והתייצבות דיאלוגית של כל משתתף תתמוך בהיווצרותו של אקלים קבוצתי מסוים.
  4. מוטיבציה: אבל אולי לפני הכול מה שיקבע את מה שקורה בקבוצה קשור ל"בעצם מה משחקים כאן?" – לרצון המקורי של המשתתפים – באיזו שפה הם רוצים לדבר. וכאן אני רוצה להבחין בין שתי שפות: השפה המבררת מצד אחד והשפה המסדירה מצד שני. פעמים רבות המרחב הקבוצתי הוא מרחב הישרדותי שהעיקר בו הוא ההתמקמות החברתית. לכל אחד יש פוזה שהוא צריך לשמור ומעמד שצריך להגן עליו. השפה שמדברים כאן, גם כשהיא לכאורה עוסקת בדברים שעומדים ברומו של עולם, היא שפה שנועדה ליצר הסכמות, לבנות מחנות, להגן על דעות, לקטלג, להתנגד – להזיז דברים במישור החברתי. בדרך כלל באופן לא מודע. לא כן השפה המבררת שהיא שפה מביעה, חלק משיח חקרני, בודק, שואל, המוכן להיכנס לתהליך סוחף מבלי לדעת את תוצאותיו מראש, ומתוך תשוקה ואמון במציאות. 
  5. ההקשר: הרבה מן הנאמר כאן צמח מתוך קבוצות הדיאלוג של האקדמיה הדיאלוגית וקיבל תמיכה מעבודתו של הפיסיקאי דיויד בוהם ומחקריו על "קבוצות דיאלוג". אלה האחרונות היו נפגשות לשעתיים שלוש, לפעמים עד ארבעים משתתפים, ללא נושא, ללא מטרה, וכמעט ללא הנחיה. המפגשים הללו היוו מעין מקרוקוסמוס, מעבדת מחקר, מרחב כאוטי שאיפשר לכל משתתף לתרגל ולגלות דברים חדשים. מציאות שבה התרחשו תהליכים לא צפויים, ואפשרו למשמעות לזרום באופן קולח ולא מתובנת.
  6. סכנה וברכה: בסוג כזה של קבוצה כמובן יש סכנה שהדברים יצאו מכלל שליטה, יעשו משעממים, יגעים, מוקפאים, שהרי הדברים לא מסודרים מראש, ואין איש שיארגן אותם תוך כדי. אבל הסכנה הזו היא גם הברכה. מה שקורה כאן לא קשור ב"עוד ידע" שנכנס לתבניות ישנות, אלא באפשרות שתבניות אלה עצמן תעבורנה טרנספורמציה. כאנשים האמונים על שליטה, אנשים שמחפשים עוד ועוד לדעת כדי להוסיף בטחון, וכמי שמחזיקים כל אחד באמת שלו, כל זה יכול להיות די מפחיד, ומעורר מתח. אבל כשעוברים דרך הפחד, ומסכימים להיות נוכחים, גם מתוודעים לקיומה של תנועה בלתי נראית ולא נודעת, שהיא חכמה מכל מה שיכול כל אחד להבין ולראות. החוכמה היוצרת הזו מוזמנת על ידי הדיאלוג. והיא מאפשרת סוג של דריכות וערנות שיש בהן, מבחינה אנרגטית, הרבה חיים ובריאות.      
  7. המצוקה האנושית: ויחד עם זאת בוהם ראה כאן הרבה יותר מאשר טכניקה לעבודה בקבוצה. הוא זיהה באיכות הדיאלוגית הזדמנות להתמודדות מסוג חדש עם המצוקות האנושיות. הרבה מן המצוקות קשורות בעודף ידע, ובאופן שאנחנו משתמשים בידע זה, על התניותיו והרגליו, כדרך לפתרון בעיותינו, בעוד שבאמת התניות והרגלים אלה הם לא פעם המקור לקשיים אלה. האפשרות לרווח מעט את הידוע מדי, ולאפשר לכוחות אחרים לפעול, כוחות שאנחנו לא יכולים לשלוט בהם, אבל יכולים לדבר אתם, הנה, בזה הוא ראה את אפשרות הגאולה. קשיינו יכולים לקבל מענה מרענן, מחדש, מתוך גישה זו, שיש לה כוח מרפא. 
  8. התייצבות דיאלוגית: כאמור אחדים מן ה"כלים" קשורים בהתייצבות הדיאלוגית של היחיד – באופן שבו כל אחד ניגש למפגש הקבוצתי והמקום שממנו הוא בא למפגש. בכלל זה אפשר למנות את הכלים הבאים: השהייה, הקשבה, פרופריוספשין, משחקיות, אמון, ערנות עצמית, חירות, כבוד לאחר וללא נודע, אחריות, המקום שממנו מדברים, ועוד. כל אחד ראוי לתשומת לב וללימוד בזכות עצמו. 
  9. מרחב דיאלוגי: ואילו אחדים מן ה"כלים" והממדים קשורים להתארגנות של הקבוצה, לשפה שהיא מדברת בה, ולאקלים הקהילתי שבה. בכלל זה אפשר למנות את הכלים הבאים: ריבוי פנים, עדות, מעגליות, המרכז הריק, הכול רלוונטי, הדהוד, אישי לא פורנוגראפי, פנים אל פנים, ועוד. וגם כאן, כל אחד ראוי לתשומת לב וללימוד בזכות עצמו.        

סגור לתגובות.