הכול פוליטי. לא רק האקט שבו שמים פתק בבחירות או מאבקים ציבוריים שמנהלים, אלא גם כל מעשה יומיומי ולכאורה תמים בהשלכותיו. לכל דבר יש היבט פוליטי. גם כשאנחנו לא מודעים לכך, הוא בגדר הצהרה, התייצבות בצד זה או אחר במאבק כוחות, ובאופן עקרוני מעביר אנרגיה אל תוך המרחב הפוליטי. למשל: ההחלטה שלנו לצמצם את השימוש בשקיות ניילון היא פוליטית. היא פוליטית מכיוון שעיקר משמעותה הוא במה שהיא מסמלת, במעמדה כיחידת "דיבור" בתוך וויכוח שמתנהל. בפועל, ההשפעה היא מזערית, ולא תשנה כהוא זה.
כמובן, בית הספר לימד אותנו לחבר. אם עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד יחסכו בשקיות ניילון, יהיה אולי פחות זיהום. כך הוכנסנו בסוד הפוליטיקה. זה בדיוק סוג המחשבה שממכרת אותנו לפוליטיקה.
גם לאכול עגבנייה הוא אקט פוליטי, אם קנית את העגבנייה בשוק המקומי או בסופרמרקט גדול, אם בחרת אותה אורגנית, מתוצרת הארץ או אחרת, במחיר מסוים או אחר, בהתמקחות או בלי התמקחות, ואפילו האופן שבו היא נאכלת (אכלת אותה באופן יהודי ישראלי, לא ידעת?)
וכמובן, אם הכול פוליטי ואי אפשר להימלט מכך, ממילא אתה נתון לשיפוטם של המטיפים למיניהם, שידחקו אותך לפינה ויתעקשו שאתה חייב לנקוט עמדה, (כי "לא לשחק" זה בכל זאת לתת את קולך לצד אחד (בדרך כלל לזה של היריב)). תפתח עיניים, תראה מה קורה סביבך, תפסיק לחיות בתוך בועה, אתה חלק. תלמד, תהיה מעורב, תפסיק להיות תמים, לא תוכל רק לחיות את החיים האישים שלך. האם ידעת למשל שהסרט הזה שהלכת לראות, הוקרן באולם קולנוע שיושב על קרקע שנלקחה בכוח מן המיעוט? האם ידעת שזהו סרט אמריקאי שנעזר בעבודה של נערות עניות בסין? ואתה, בלי לדעת זאת, בעצם נתת יד להמשך ההתעללות? האם שמת לב שהסרט הזה מלא ערכים קפיטליסטים שמעודדים צריכה, ושתרמת להפצתו ובכך גם להמשך ההשחתה של כדור הארץ?
אומר פוקו: אנחנו שרויים ברשת של כוחות הנאבקים זה בזה, אי אפשר להימלט מכך. וזה לא שלכוחות הללו יש מקור – הם מבוזרים בתוך הרשת. זה לא מישהו מסוים, עשיר ובעל הכוח. (והרי העשירים מקבלים את כוחם מן העניים, זה ברור, אבל גם להפך זה נכון). אלא יש זרמי כוח, והאדם מוצא את עצמו בתוך זרם זה או אחר. ואמנם זרמים אלה מצטלבים בצמתים שונים, ואפשר לדבר על אנשים שמוצאים את עצמם בצמתי כוח, אבל הכוח הוא לא שלהם, הוא פועל בלעדיהם, הם רק מאכלסים, באופן זמני, את המקום הזה, ואם הם לא היו, היו אחרים. חלק מן התפיסה הפוליטית, אם כן, אומרת שאין אדם שאין לו תחליף. ראש ממשלה, למשל, הוא ללא ספק צומת בעלת כוח, אבל לחשוב שהוא המקור של הכוח הוא מגוחך. רוב הסיכויים שהוא כפות על ידי כוחות אלו יותר מאשר כל אדם אחר.
וזה אכן חלק מן התפיסה הפוליטית הרואה את האדם רק בבחינת המקום שהוא ממלא בתוך מארג הכוחות. מבחינה זו ה"אזרח" הוא לעולם לא יחיד בעל פנימיות, אלא תמיד אחד חלקי שבעה מליון. משמע, הפוליטיקה מבינה את הפרט כבנוי מאותו חומר שבנוי ממנו הכללי, רק מחולק כמספר האנשים. וכמובן, האזרח הישראלי הוא פרט כזה, אבל גם ה"עני", או ה"מובטל" או ה"אישה" או ה"סטודנט" או ה"יהודי" או ה"נפגע התעללות" וכן הלאה. בכולם נעשית אותה טעות של לקיחת המושג הכללי וחלוקתו למספר האנשים כדי לקבל את המובן של מה הוא פרט. אבל, האדם הוא לא פרט, הוא יחיד.
וייתכן שהמאבק שאנו נאבקים למען זכויות הנכים, הנשים, הילדים, העניים, המגורשים, המיעוטים, כדי לעשות להם מעט מקום במציאות צפופת אינטרסים, הוא בו זמנית מה שגונב את המקום ליחיד.
אז מה זה אומר, שעלי לסרב להיות יהודי, ישראלי, אזרח, עני, או כל תווית אחרת? האם אני יכול להתעקש להצהיר שאני "רק אדם" ולדחות מעל פני כל לבוש, כל הגדרה, כל "מה", ולהתעקש להיות רק "מי", יחיד לאינסוף?? מי שואל אותי בכלל? בסופו של דבר יהרגו אותי בתור יהודי (ישראלי, חייל, פלשתינאי…). זה יהיה כל כך לא נוח להם אם אסרב להיות יהודי. אבל האם זה בכלל אפשרי?
האם אפשר בכלל להיות "רק אדם", ואפילו לא מפני מה שמבקשים להדביק עליך מבחוץ אלא ממש מבפנים. האם אפשר שלא להיות יהודי, ישראלי, אישה, נכה או כל דבר אחר שנדמה שאתה?
אבל אז עולה השאלה – האם אין דרך להיות יהודי באופן לא פוליטי, באופן שלא עושה אותי אחד חלקי עשרים מליון, אלא אחר? האם אני יכול להיות בו זמנית יחיד ויהודי? שייך לקבוצה, אבל לא בתור רק עוד אנרגיה גולמית בכלל האנרגיה הקבוצתית, אלא באופן בלתי ניתן להוספה וסיכום?
זו שאלה חשובה, שהרי ההתייחסות הפוליטית לבני אדם חוטאת בחוסר קדושה. זה ברור. היא מנכסת ומלאימה, מבודדת ומפרידה. ואם כן, האם ישנה אופציה לא פוליטית? האם אפשר להחזיר את העולם לאנשים? האם יכולה להיות תנועה חברתית שאינה עוד אינטרס, אלא משהו הממיס את עולם האינטרסים לטובת משהו אחר? מאין יכולה לצמוח תנועה כזו?
