1. כשקבוצת אנשים חוברת יחדיו, בין אם למפגש זמני ובין כחלק מהתאגדות יותר ארוכת טווח, מיד מתחילים כוחות מכוחות שונים להסדיר את התארגנותם. את טבעם של כוחות אלה אי אפשר למצות בפסיכולוגיה של היחיד, יותר נכון – הם הגיחו כתוצאה מן האינטראקציה בין יחידים, ושייכים לרמה זו שהיא בלתי ניתנת לרדוקציה. דומה הדבר לפתיתי שלג: את הסימטריה שלהם, והכוחות המעצבים את יופיים, אין למצוא בטבעה של כל מולקולת מים, אלא רק באינטראקציה המורכבת ביניהן.
2. התוצאה של פעולת כוחות אלה היא בו זמנית גם סוג של מבנה חברתי, שממבט מלמעלה ניתן יהיה לאפיינו, אבל בעיקר סוג של דינאמיקה – תנועה המוכתבת על ידי גבולות מסוימים (וזה יעשה את ההבדל בין מבנה לארגון). לצרוף הזה אני קורא "גיאומטריה של התארגנות חברתית".
3. ואף על פי שכוחות עיצוביים אלה, המסדירים את ההתארגנות הבין אישית, שייכים לסדר שונה מזה של היחיד, בכל זאת הם משפיעים על היחיד – לא רק על האופן שהוא מתארגן בתוך הקבוצה, אלא גם על פנים נפשו – על כוחות הנפש שהוא מפעיל, על האיכויות שהוא מביא לידי ביטוי, ועל האופן שבו הוא מבין את עצמו ואת פעילותו.
4. השפעה זו פועלת עליו גם כשהוא לבד. גם משום שהיא נותרת כמשקע מן הזמן שהיה בתוך קבוצה, וגם משום שיש מובן שבו הוא לעולם לא באמת לבד, תמיד יש איזה הקשר קבוצתי המקיף אותו, וממשיך להצמיח בו גידולים מסוימים ולדכא אחרים. אלה וגם אלה, הם חלק מטבעו האמיתי, אבל בפועל רק גידולים מסוימים באים לידי ביטוי בשל אותה גיאומטריה של התארגנות חברתית. אם למשל, הוא מטפח צביעות, זה לא רק בגלל שזה טבעו, אלא הרבה בשל ההתארגנות החברתית שהוא לוקח בה חלק.
5. וכמו במקרה של פתיתי שלג – הכוחות העיצובים החברתיים יכולים לתת ביטוי לסדרים שונים, אמנם תוך שמירה על עקרונות בסיס מסוימים (למשל על סימטריה משושה). במקרה האנושי זה אף יותר מורכב כיוון שבצד אותם כוחות טבעיים, יוצר האדם מבנים מלאכותיים שגם הם לוקחים חלק בעיצוב ההתארגנות האנושית, אם באופן ישיר ואם באופן עקיף. ראה למשל את דוגמת האינטרנט מצד אחד, ומערכת החוק מצד שני. למעשה כל טכנולוגיה אנושית נעשית עוד שחקן בעל כוח השפעה על עיצוב ההתארגנות. גם ההתארגנות המורכבת הזו, שהיא תוצר של חוקי צורה הבאים מן הטכנולוגיה ושל החלטות מודעות והסכמים כתובים, מחלחלת, כמובן, אל האדם ומעצבת את כוחותיו הפנימיים.
6. והנה, כשאנו רואים תופעות חברתיות קשות, ומבינים שייתכן שהדבר נובע מאופי ההתארגנות, ולא מטבעם הרע של האנשים, עולה המחשבה שאפשר פשוט לתקן את ההתארגנות, וממילא תיקון זה יביא לידי ביטוי איכויות אנושיות אחרות, שהן לא פחות שייכות לטבע מהותו של האדם.
7. אלא שזה לא פשוט. אנחנו לא באמת יכולים לארגן אחרת, כי אנו יוצרים את ההתארגנויות שלנו בדמות אותם יסודות-גיאומטרית-התארגנות שלא מודעים לנו, ושנעשו כבר שלובים בברית שיתוף עם איכויות פסיכולוגיות ורוחניות מסוימות. למשל, הרבה מן ההתארגנויות מבוססות על הנחות של אי-אמון, בלי להיות מודעות לכך שהן נלכדות במעגל של אי-אמון ומגשימות את נבואת חוסר האמון.
8. תשובה לכך יכולה להיות קשורה לניסיון לעמוד על ההנחות הלא מודעות, ולעשות תיקון ברמת השורש. תיקון כזה, הוא לא רק תיקון הגיאומטריה, אלא יהיה חייב לקבל הדהוד ברמה של היחיד שמתוך חירות ובחירה יוכל לתמוך בגיאומטריה זו. לשם כך עלינו לשנות משהו ביציבה שלנו בעולם – משמע באופי ה"מולקולה" המציעה את עצמה לאינטראקציה. זה לא אומר שעלינו להיות שונים במובן הצורני – וזה העניין של סוג זה של שינוי שהוא לא-אידיאולוגי – אלא שנהייה שונים במובן הזיקתי.

במילים אחרות: הגיאומטריה ברמותיה הבסיסיות והשורשיות מגיחה אמנם מחוקי צורה הקשורים ברמה שהיא מעבר ליחידים, אבל היא לא לגמרי אדישה לטבעם של יחידים אלה. אמנם מבחינתה אין זה  משנה אם מדובר בגברים או נשים, בבני לאום כזה או אחר, באופי האנשים ואישיותם, בכוחות הנפש שלהם וכולי – בכל המקרים הללו עצם המפגש ייתן ביטוי לאותם כוחות עיצוביים – אבל! יש מימד אחד שכן עושה הבדל – הוא קשור לדבר שאני מכנה זיקה, ובאופן יותר ספציפי – לבגרות