קריאת כיוון ללימוד בקבוצה דיאלוגית

השיעורים המובאיםב אתר זה הם טקסטים שנכתבו ללימוד קבוצתי בית-מדרשי – לימוד של קבוצת דיאלוג.

ברוב רובם של המקרים גם נכתבו להזדמנויות ספציפיות, אם כי קרה פה ושם שהשתמשתי בהם יותר מאשר פעם אחת. .

אני נוהג לחלק את הדף המודפס לכל המשתתפים, ואסז אנו קוראים אותו פיסקה פיסקה ובקול רם, מפסיקים בסוף כל פסקה ומאפשרים לשיח להתפתח. מצאתי שכמות של כעשרים משתתפים היא טובה ללימוד כזה, ואורך זמן מתאים נע בין שעה וחצי עד שעתיים וחצי. מתחת לזה זה מעט מדי, ומעבר לזה רובנו מתעייפים ומאבדים ריכוז.

בדרך כלל, לא משנה מה קרה במשך השיח, אני מסיים בסבב שנמשך בין רבע שעה לחצי שעה, ובו כל אחד מביא את סיכומו האישי למה שהתרחש ולמה שפגש בעצמו, בקבוצה ובנושא. לפעמים דווקא בסבב הזה עולים הדברים העיקריים, הנוגעים והמשמעותיים. אנשים שרצו לדבר ולא הצליחו, אנשים שהתכוונו לעצור ולא היה להם פנאי לכך מקבלים הזדמנות. ויחד עם זאת חשוב לשמור על הסבב המסכם בתור מעגל של הקשבה ולא מעגל של דיון – כל אחד מדבר בתורו, והשאר מקשיבים.     

במקור, מפגשי האקדמיה הדיאלוגית היו בני ארבע שעות עם הפסקה באמצע. בחלק הראשון הלימוד סובב טכסט כתוב אותו קוראים יחדיו. זה יכול להיות גם טכסט קצר יחסית. הלימוד בו זמנית מנסה להבין את הטכסט, לדבר אתו, ולהוות את הקרקע ללימוד חדש שאופקיו יכולים לחרוג הרבה מעבר לטכסט. החלק השני, אחרי ההפסקה, עובר לכאורה לעניין אחר – עניין אישי שמביא אחד המשתתפים. באורח מוזר ופלאי לא פעם מתגלה זיקה ברורה בין העניין האישי לבין הטכסט שנלמד לפני כן. גם זו יכולה להיות אם כן אופציה – להיפגש ליום לימוד בן מספר שעות, חלקו הראשון לימוד סביב שיעור, חלקו השני פתוח. 

אחד הדברים שהוסיף הרבה עוצמה לפגישות הלימוד של האקדמיה הדיאלוגית היה העובדה שהיינו מספר מנחים. התפקיד של ההנחיה כאן היה במובן מסוים על דרך השלילה: הבאנו דוגמא אישית, ופיזרנו את המיקוד במנחה ובדפוסים המוכרים של מורה-תלמיד. עזרנו למעגל להישאר מעגל. בכל מקרה, גם עם מנחה אחד, ההנחיה היא מינורית, קשורה יותר בשמירה על המסגרת, על הזמן, ופה ושם בהחזרת האחריות לכלל המשתתפים.  

באשר לשיעורים עצמם, היות וניתנו בכל מני הקשרים ובכל מני רצפים, נראה שראוי להתייחס לכל שיעור כיחידה עצמאית, ואם רוצים, לעבור משיעור לשיעור על פי סדר אישי.

לשיעורים יש מבנה פרקטלי-הולוגרמי. כל שיעור רומז לשיעורים אחרים, לפעמים ממש חוזר על אותם דברים, אבל מנקודת מבט חדשה. יותר משיש כאן התקדמות ליניארית, ומהלך של הצטברות, יש כאן הליכה מעגלית-ספיראלית החוזרת ופוגשת ונוגעת ובוחנת ומאירה נקודה. כך ששוב, יש לראות כל שיעור כשלם העומד בזכות עצמו.  

אני מקווה ששיעורים אלה אכן יוכלו להוות ציר פורה ללימוד סוגיות שונות בחינוך, ואגב כך להוות הזדמנות לפריצות דרך בתוך מציאות חינוכית קשה ושמרנית.

סגור לתגובות.