א. הזיקה שלנו אל העולם מציינת את צורת התייצבותנו בתוכו – האופן שאנו נוכחים ומחוברים. דומה הדבר לאופן שאנו מכוונים את מקלט הרדיו לתדר מסוים – וזה מביא עמו זרם של שידורים. הכוונון הזה הוא בו זמנית גם פיסי (בגוף), גם מחשבתי, גם רגשי, גם רוחני. וגם מעבר לזה – דיאלוגי. לא רק האדם מתאים את עצמו מתוך עצמו, אלא הוא מקבל הדהוד חוזר שמכוון אותו – הוא עולה על הגל, והגל בתורו מחלחל ומווסת אותו – הוא פנימי וחיצוני כאחד.
ב. והזיקה שלנו אל המציאות בכלל – האופן שאנו נוכחים – קשורה הרבה לזיקה שלנו אל אנשים סביבנו – לתקשורת שלנו אתם. יש בזה קללה וברכה. מצד הברכה – זה מביא עמו את האפשרות לרפא באופן מודע את הזיקה, שמכיוון שאנחנו יכולים לעבוד בפועל על התקשורת עם זולתנו, ממילא גם יש לנו דרך להבריא את התייצבותנו ונוכחותנו.
ג. והנה, ניתן להבחין בין התייצבות שהיא משורש של לקיחה, לבין התייצבות שהיא משורש של נתינה. זיקה של בעלתנות (הזיקה ההישרדותית), מול זיקה של שייכות (הזיקה היצירתית).
ד. וצריך להבין את ההתייצבות לא כפעולה סטטית, אלא כתנועה – פעולה שהאדם חוזר ועושה. בהמשלה אפשר לדבר על תנועה של גלגל ועל שני כיוונים שהוא יכול להסתובב בהם – בכיוון של לקיחה או בכיוון של נתינה.
ה. ועוד אפשר להמשיל זאת לגלגל שיניים חד כיווני – ישנו כיוון של תנועה שהוא טבעי וזורם, וישנו כיוון של תנועה שהוא צורם, מכאיב, פוצע ושובר שיניים. כיוון תנועה אחד מחבר אל מקור חיוניות ומזרים חיוניות. כיוון תנועה אחר מכווץ ומנתק. עיסוק עצמי מוגבר מנתק את האדם.
ו. וישנה אינרציה, כמו בגלגל התנופה ברכב: כשאדם נמצא במצב של עיסוק עצמי מוגבר, הוא ימשיך לנסות לפתור את מצוקתו במונחים של עיסוק עצמי מוגבר, וככל שהמצוקה תגבר כך יתמיד במאמציו שרק יכווצו יותר, ינתקו יותר, ויחסמו את מקור חיוניותו, וכך בתהליך של היזון חוזר שקשה מאוד לשחרר אותו.
ז. האדם הוא קורבן האינרציה. זה לא קשור לכך שהוא אדם רע או לקחן מטבעו, זה קשור לאינרציה של תנועת גלגל שהתחילה בכיוון מסוים ומושכת את האדם לפתור את מצוקתו באותן דרכים ישנות (שאינו מכיר אחרות) שממשיכות לייצר את המצוקה, וטבעת החנק הולכת ומתהדקת. הוא הראשון הסובל מעיסוק-עצמי-מוגבר, הוא הראשון שלקחנותו לא מאפשרת לו לתת לעצמו. וכך יש גם את המטא-גלגל הזה: עיסוק עצמי מוגבר יוצר הישרדותיות והישרדויות יוצרת עיסוק עצמי מוגבר[1]. ומנגד, נתינה מביאה להתמסרות והתמסרות מביאה לנתינה.
ח. והעיקר הוא בכיוון: אם הגלגל נע בכיוון של לקיחה – אתה לוקח מאחרים ולוקח מעצמך, ואם הגלגל נע בכיוון של נתינה – כבר אין זה משנה אם אתה נותן לעצמך או לזולתך, זה אותו הדבר.
ט. והעיקר הוא לא בצורה אלא במהות – בזיקה: אפשר שאדם יבטא התנהגות של נתינה, שהיא בעצם בזיקתה לקיחה, ואפשר להפך. ויחד עם זאת – הזולת הוא מפתח לשינוי כיוון. נתינה אמיתית ומעשית, בסופו של דבר יכולה להיות מפתח לשינוי זיקה.
י. שינוי כיוון תנועת גלגל (לכאן או לכאן), בהכרח עובר דרך אי-תנועה – שער של שקט וחידלון עשייה/יצירה. אפס תנועה הוא רגע מיוחד של שינוי.
[1] ויש לי השערה שכל תנועה מעגלית תקועה, שאינה יוצרת, קשורה תמיד בקיומם של שתי רמות מטא – מטע תנועה ומטא מטא תנועה.