האקדמיה הדיאלוגית

בתמיכה לסדרת המפגשים בגניגר  "ריקוד החיוניות" בהנחיה של דוד בן יוסף ושלי, אני פותח כאן קבוצת דיון ולימוד מקבילה. משתתפים מוזמנים להעיר ולהאיר. דני לסרי

אחרי המפגש הראשון, רוצה בעיקר לומר שהיה לי עונג לקחת חלק במעגל אנשים מברכים. ולחדד את השאלה שנדמה לי שעוברת כחוט השני בכל לימודנו. אכן, אני מאמין שדוד הוא לא יחיד סגולה, ולכל אחד מאתנו יש עוצמה אדירה, חיוניות רוחשת, סמויה לא כבויה, הממתינה לפריחה. יכולתי לחוות את העוצמה הזו של כל אחד במעגל, כמו גם את המורכבות של היכולת והנכונות לבטא אותה. והשאלה לפיכך, בעיניי, היא לא איך להיות עוצמתיים – אנחנו עוצמתיים – אלא להבין מדוע אנחנו כל כך קושרים לעצמנו את הידיים והרגליים, נעשים מאולפים, "לא מזיקים", לא נכונים להיות אחד עם עוצמתנו. לא מה הסיבות ההיסטוריות לכך, אלא מה קורה בפועל, על חי, ברגע ההתרחשות, כשאנחנו בוחרים להאמין שאסור, שבעצם אין, ומתמחקים – מתחמקים מ"הנני".

רוצה להוסיף כאן שתי שאלות ששמואל שלח לי במייל, ונראים לי כשייכים ומעמיקים את השאלה: יכולתנו למשול בחיינו, והשליחות האישית שלנו וכיצד היא באה לידי ביטוי ביום-יום שלנו.

אני סבור שאלה לא שאלות תיאורטיות שאפשר לענות עליהן בדעות, אלא כמו הריקוד – מעשה שמתחדש מדי בוקר בבוקר ומזמין לקום מן האפר ולחנוך את המקדש.  

ויחד עם זאת, המילים, כמו מלאכים טובים, יכולים לסיע לנו לעבד ולהעמיק את השאלות הללו.

בבקשה.

שמח לספר על פתיחת אתר חדש – "תקשורת משחררת – מחשבת הדיאלוג בתרגום לכלי מעשי".
תקשורת משחררת היא הפרי המתגבש של הגישה הדיאלוגית כשהיא מממוקדת בנפש האדם, ובתהליכי הבראה ולימוד. עולם המושגים הפסיכולוגי המתבקש כאן, מוכנס לסוגריים לטובת תפיסה הוליסטית יותר אשר במרכזה התייצבותו המוסרית של האדם. כך שהמושגים "חכמת-נפש-דיאלוגית" או "פסיכותרפיה-דיאלוגית-אמונית", מוסרים משהו ממהותה של התקשורת המשחררת, אבל גם יכולים להוליך שולל.
מכל מקום, אנו מכנסים כאן ניסיון רב שנים בעבודה של ליווי דיאלוגי והנחיה דיאלוגית, (הן שלנו והן של אחרים), אל תוך סוג של פרקטיקה מעשית, מושרשת בחיי היומיום של האדם. גישתנו מבחינה בן הגישה הדיאלוגית לבין הגישה הדיאלקטית (הנהוגה יותר במדעים) ומסתמכת הרבה על עבודתם של אנשים כמו: בוהם, בובר, קרישנמורטי, בחטין, הרב קוק, ואחרים. כולם יונקים מן המסורת האקזיסטנציאלית, אבל בו זמנית גם מושרשים באופן אופטימי בעולם הזה, ומחפשים אחר התפתחות תרבותית-חברתית, לא פחות מאשר זו האישית.
כתובת האתר:  www.dialogit.org/tm/
דני לסרי

לקראת ובעקבות מפגש ארבע מחזורים של קורס המחנכים, אני רוצה להעמיד במרכז את נושא הדיאלוג בחיבורו לטבע – האפשרות של קבוצה להיפגש דווקא בתנאים לא פורמאלים, נוודיים משהו, קרוב לטבע, והערך המוסף שיש בתנאים אלה לאיכות הדיאלוגית. זו הזדמנות להתייחס לקורס המחנכים בכלל, שנפגש אחת לחודש, בטבע, וגם ליוזמה החדשה של אלון וויץ שרוצה לקחת את רוח הדברים צעד קדימה ולהקים אוהל דיאלוג נודד. מוזמנים להגיב כאן (בהמשך הדיון, למטה מצד שמאל).

במקום הזה אביא סיכומים ומאמרים הקשורים לסדנא "חיים בלתי רגילים" המתקיימת בגעש בהנחיה משותפת שלי ושל דוד בן יוסף. אתם מוזמנים להגיב. (כאן בהמשך הדיון (למטה משמאל) ולא בכל מאמר בנפרד). אפשר גם לפתוח בדיונים נפרדים הקשורים לסדנא. מוזמנים לשתף, להגיב, לתת משוב. בתור התחלה אני רוצה להפנות אתכם לשני מאמרים. האחד ישן שעוסק בשאלת הזהות בעולם החינוך (המי והמה), השני הוא סיכום-1 שכתבתי היום (7.7.10)  בעקבות  המפגש הראשון. עם התקדמות הסדנא אצרף פה דברים נוספים. מוסיף כעת, בעקבות מפגש שני של הסדנא (13.7) עוד שני מאמרים. הראשון כתבתי היום, והוא מעין סיכום -2  שלי, אחרי המפגש. השני הפניה למאמר ישן העוסק באבחנה בין שייכות סימביוטית לשייכות דיאלוגית. כרגיל, מזמין אתכם לענות כאן, ולא על כל מאמר בנפרד. והנה הגענו למפגש שלישי, מצרף כאן  סיכום-3 שלי. וכעת מפגש רביעי וסיכומו  והנה מפגש חמישי סיכום – 5 ומפגש שישי – ואחרון סיכום-6 דני