תהליך יצירת המשמעות הוא תהליך יסוד של נפש האדם, הדומה במהותו בממדים שונים של משמעות. ממילא, הבנה של התהליך הזה היא גם הבנה של תהליכים רבים אחרים הנגזרים ממנו.
משמעות, כלומר: איכות אינטראקטיבית שאינה רק גירוי מוחי או עיבוד אינפורמציה מבחוץ, אלא בראש ובראשונה איכות נחווית. שזה אומר מניה וביה שישנו מישהו שחווה. ואף על פי שמושגים אלה – "מישהו", "חוויה" – הם מילים זרות למדע הפוזיטיבי, שאינו יודע מאיזה "חומר" הם בנויים, וכיצד לפעול אתם במסגרת "מדעית", הנה, בכל זאת הם הממשות הראשונית, שמתוכה גם נוצרות כל ההפשטות התיאורטיות-מדעיות. אני מאמין שניתן לגשת אליהם באופן תיאורטי, במסגרת פרדיגמה מדעית חדשה.
בשונה מתפיסות מקובלות המשייכות את האיכות הזו של החוויה, ל"פנימיות האדם" (למשל כסוג של "אד" העולה מפעילות המוח, או כתכונה של הנפש המחוברת לגוף באופן מסתורי), אני רוצה למקם את המשמעות במפגש. (כלומר, לא בתוך הראש ולא במציאות החיצונית, אלא בתווך שביניהם).
ובשבילי אין הבדל מהותי בין משמעות של מילה, לבין חווית ראיה או שמיעה או הבנה של מושג מתמטי. בכל המקרים, אלה צורות שונות של משמעות. משמעות המילה חתול, למשל, איננה ההוראה אל חתול חיצוני, וגם לא תמונת החתול שמדמה האדם בראשו עם שמיעת מילה זו, אלא איכות רחבה, דינמית, רבת ממדים הקשורה ל"ממשות" של המפגש. יש צורך בחקירה פנומנולוגיה על מנת לחשוף את העושר הזה שנמצא שם תמיד אך הולך לאיבוד בפעולת הרדוקציה המדעית. ההיחשפות לעושר הפנומנולוגי הרב ממדי הזה, היא גם הבסיס להבנה שמודלים קיימים בעודם מסבירים משהו, מחמיצים את ה"משמעות" בתור הדבר הדורש הנהרה, ואשר בנוכחותו משפיע ומסביר ממדים רבים אחרים של האדם (כולל פעולת ה"מוח").
בכל המופעים השונים של המשמעות, צריך להדגיש את נבדלותה מ"אינפורמציה" או מ"גירויים" או כל מודל מכאני אחר נעדר נוכחות. יש הבדל גדול בין לקלוט גירויים חזותיים לבין לראות ממש. הראייה ממש מנכיחה את הנראה כאיכות ממשית ועושה הבדל – כחוויה. ראש לכול יש לראות שהמשמעות היא היבט של נוכחות. (או בניסוח אחר, משמעות בנויה מ"חומר" הנוכחות).
כל חקירה אל תוך מהלך יצירת המשמעות צריכה לקחת בחשבון את ההטיות של החשיבה הקלאסית-מדעית בבואה לגשת לנושאים אלה. שהרי אנחנו חיים כבר מראש בתוצרים של חשיבה זו, ומה שנחשף לעינינו כבר עמוס בהנחות שלה. זה הרקע למה שאנו מסוגלים לומר.
לכן גם המשען הפנומנולוגי חשוב. זה החושף מחדש ממדים הנגזרים מאופני הוויה אחרים (לאו דווקא מדעים-טכנולוגיים). כך למשל, אם לחזור למילה חתול, המשמעות המתגלית בה מכילה כחלק בלתי נפרד ממנה ענן שלם של משמעויות משנה. גם החתולים השונים שפגשנו במשך חיינו, אבל גם לא פחות ההקשרים השונים בהם השתמשנו במילה חתול, (כמו למשל השימושים הפילוסופים שעשו בדוגמא זו, שבע הנשמות של חתול, הגמישות שלו, ועוד ועוד) לכל זה יש מבנה פנימי הקשור בתהליך התפתחות המושג, הן זו התרבותית בכלל והן זו האישית. אין זה רק ערמה של משמעויות משנה אלא הם אסופים ביחד לכלל "ענן המשמעות". ענן המשמעות איננו דבר הנוסף למילה חתול, מרחף מעליו, אלא התרחשות חיה במפגש עם המילה חתול והיא מותכת אל תוך צורת המילה הכתובה כמו גם הצליל שלה.
נוכחות, מעצם טבעה היא יציר דיאלוגי. היא ההיות משהו בשביל מישהו.
וכך גם המשמעות היא אירוע זמני-דיאלוגי. שני מימדים הקשורים זה בזה.
