מנהיגות יצירתית

  1. בדרך כלל חשוב לי דווקא להזמין את ההורה לא לפחד מילדו ולא לפחד מלהסתכסך אתו, שהרי לא פעם דווקא במעמד הסכסוך הוא מחויב לגלות את כל אוצרות מנהיגותו, אבל הפעם, ובלי לסתור את מה שבדרך כלל, אני רוצה לברר את הצדדים היותר יצירתיים של המנהיגות. הרבה מן המנהיגות מגולם בכוח להגיד לא, ובלי זה אי אפשר. אבל אחרי שלומדים להגיד לא, אפשר ללמוד את אומנות הכן – היא המוקד של מנהיגות יצירתית.
  2. מאבקי כוח מזמינים התבצרות והסתיידות. אמנם גם אלה חשובים מדי פעם, וחשוב שהילד (וגם ההורה) יהיו חשופים להם, אבל רוב הזמן טוב למצוא את הדרך היצירתית לנווט את הרצון. טוב לגלות שמה שהילד מחזיק בו הוא הרבה יותר רך ממה שאנו מדמים, וזה אנחנו שנותנים לזה עודף משמעות, ועושים את זה עקרוני, כבד, ומבשר רע. אנחנו הנתקעים. זה נכון, גם הוא נתקע, אבל הוא קל משקל וההיתקעות שלו גם היא קלה. כשזה כבד, זה בגלל שזה כבד אצלנו.
  3. היו חומלים אליו. הוא עדיין לא יודע איך לפעול עם הרצון שלו. דברים מבלבלים אותו. אלה פעמים רבות אי הבנות קטנות שלו ושלנו אותו, שמתגלגלות להיות מאבקי כוח. אם היינו שמים לב בשלב אי-ההבנה, היו נחסכים מאבקים שוחקים רבים. הרבה מאי ההבנות הללו אפשר להפיג ולפייס. זה מזמין אותנו להשהות את הידיעה המקודמת שלנו כביכול אנחנו מבינים אותו ואת כוונתו במה שהוא עושה.
  4. הנה הרביץ לאחותו הקטנה עם מקל. לנו נדמה שהוא עושה את זה להכעיס, שהוא עובר את הגבול, שהוא שייך לסוג הזה של הילדים האלימים, אבל אצלו משהו אחר לגמרי. אין לו כוונות רעות. פשוט תשומת לבו הופנתה למקום אחר. כך קורה כשהוא מטה את הכוס כשהוא שותה עם קש ולא מבחין שהמיץ נשפך עליו. הוא דווקא השתדל מאוד, אבל הוא עוד לא יודע לחלק את תשומת לבו בין מטלות, כשהוא ממוקד בדבר אחד, הדברים האחרים נעלמים. וכך גם עם אחותו. אנחנו המבוגרים לא מבינים איך הוא לא מבין, איך הוא לא רואה, מיחסים לו כל מני כוונות זדון, אבל זה רק מכיוון שאנחנו לא מבינים את האופן המיוחד שהוא חווה את עולמו.
  5. אם נהיה קצת יותר קשובים לו ולאופן בו הוא חי בעולם, נוכל לשחק עמו במקום להלחם בו. נוכל לחנוך את תשומת הלב ולשכלל אותה. "למישהו כאן כואב" – זו קריאה לא שופטת להפנות תשומת לב. ובאותה תנופה של הבנה, אפשר גם לנווט את תשומת הלב למקומות אחרים. לא כדי לשלוט בו ולתמרן אותו – שאם זה כך, כבר עדיף להסתכסך אתו – אלא כדי שאנחנו לא נתפתה לתקוע את זה ולעשות את זה כבד יותר ממה שזה.
  6. הילד עובר דרך מקומות-נפש רבים מאוד – זה טבעו הנייד, הנמצא בתמורה תמיד. רוב המקומות הללו הם רק מעברים. הוא לא יישאר שם אם אנחנו לא נתעקש להשאיר אותו שם בפרשנותנו המבוהלת. תנו בו אמון, הסתכלו עליו בעיניים טובות. ראו שכוונתו טובה, שבאופן עקרוני הוא מסע של טוב העושה את דרכו. אתם לא מבקשים להחליף את הטוב שלו בטוב שלכם, אלא לתמוך ביכולת שלו להנהיג את עצמו לטובה.
  7. הכול יכול להוות נושא של למידה ומשחק, ומזמין נוכחות שקודמת לכל תפקודיות. יצירתיות מנהיגותית, כמו אומנות לחימה, לא עוצרת את התנועה בהתנגדות, היא רק מנהיגה אותה הלאה, משחררת אותה לאופקים חדשים, לא חוסמת, מזרימה. נדמה לי שתמיד יש דרך יצירתית להזרים דברים עם ילדים. על פי רוב זה אנחנו ששמים אותם בכלא מחשבתנו עליהם, והופכים אותם לאנדרטות. אפשר למתן את הרצינות, ולתרגם למשחק, לאתגר, להזדמנות ללמידה, למסע, לעוד שכלול תשומת לב, לעוד חדווה.   
  8. אל תגערו בו. אל תאשימו אותו. בכך אתם רק מפילים עליו את הסיפורים הטפיליים שלכם. שוחחו עמו. הוא זקוק לעדינות. הביאו לו את ניקיון המנהיגות הבוגרת שלכם שבאה עם מנה גדושה של אהבה. מחשבות רבות עוברות בחובו ולא תמיד הוא יודע ומבין כיצד להתנהל בין כולן. להיות מן הצד השני שלו, ("שוב אתה עושה את זה, כמה פעמים אמרתי לך…") ישאיר אותו בודד באי הבנתו. הוא זקוק לסבלנות ולאמון שעוזרים לו לפרום ולעשות סדר בכל זה. הוא לא התכוון להרע אבל יש דברים שהוא חייב לעשות בדרך לפתור את הדברים המציקים לו, בדרך להגשים את הטוב הנובט בחובו.
  9. עזרו לו לטפח את הצד הרוצה טוב, הרוצה לעזור, הרוצה להנהיג לטובה. בכל ילד יש תשוקה עזה לתת, להיות חלק. תנו לו את ההזדמנות להראות לעצמו ולכם שהוא טוב. שהוא יכול לעזור ולתרום לכם. אתגרו אותו, טפחו את הגיבור שבו, סמכו על כוחו, גדלו את מנהיגותו, שכללו את אחריותו. הוא יגלה לכם כך את יצירתיותו, את גמישותו, את כוחו. די במעשה טוב אחד שהוא עושה לעת בוקר (ובפרשנות לטובה שלכם), כדי לשים אותו על נתיב של חדווה לכל היום.           

סגור לתגובות.