מתח פורה – אין מקום בדאגה

  1. מתח: מתח יכול להיות סיבה לדאגה, ומקור מתמיד לכיווץ ומאבק, והוא יכול להיות מקור פורה (מתח יצירתי). הרבה קשור בחירות של האדם הנמצא בתווך ונוקט עמדה כלפי המתח. מטרתי בשיעורים אלה היא לא לפתור את המתחים האלה, אלא לפתח כלים שיעזרו לכל משתתף לגלות את חירותו, ולזהות היכן הוא רוצה להתייצב על הקו בין הקטבים השונים. 
  2. ציווי וברכה: כאשר אדם שוכח את חירותו, הוא חווה כל עולם אחר, כל דעה, כל קוטב, כציווי המורה לו מה להיות וכיצד להיות (משמע, המוחק אותו כמקור יוצר), אבל כאשר אדם נזכר שתמיד ובכל תנאי הוא חופשי, והבחירה בידו, כי אז הוא יכול למוסס כל איום ובאמונה איתנה עם שורשים מעמיקים להפוך אותו לברכה – מה שלכאורה ביקש לדכא אותו ורכב עליו כעול המבקש למחוק אותו, יכול להפוך לחומר גלם לפריחתו. אל תשכחו את החירות.
  3. מרחב הישרדותי: בחוויה של מרחב הישרדותי האדם מגיב. הוא לא פוגש, הוא מגיב, הוא לא מקשיב הוא מגיב. הוא לא פועל, הוא עסוק בעשייה. החיים הופכים לרשימה של מטלות שעליו למלא. ותמיד הוא נדרש להגיב נכון. זה מקור אינסופי לדאגה. מובנית בתגובתיות ההתנגדות, הדחייה של מה שיש. חוסר מרוצות עקרוני מן היש, כיווץ של מתח לא פורה, שלא מאפשר למידה, לא מאפשר התפתחות, לא מאפשר נשימה, לא מאפשר התרחבות, לא מאפשר שמחה, לא מאפשר אהבה. מתח שוחק.
  4. אין מקום בדאגה: אני לא אומר שאין מקום לדאגה. יש מקום לכל מה שמרגישים, כולל פחדים, כולל דאגות, כולל הכל. אני רק אומר שאין מקום בדאגה. כשדואגים – אין מקום. אם רוצים לראות בגן מקום שעושה מקום לכל השותפים – הורים, ילדים, צוות, כי אז כדאי לחפש את התנאים שמאפשרים לא לדאוג – את התנאים שמאפשרים להפוך את עבודת הגן לעבודת אמונה, ואת הגן למרחב יצירתי.
  5. מתח יצירתי: בדרך כלל אנו מיטלטלים בין מתח מכווץ ששואב אותנו מחוץ לנוכחות, לבין הצורך בהתפרקות, בחופשות, בפיזור, בבידור, בהרפיה. אבל ישנו מתח יצירתי, כמו טונוס שרירים נכון,  שמאפשר לנו לעמוד ולשמור על שיווי משקל בריא: לא מתוח מדי, לא רפוי מדי – חי וערני. במקום הזה אין שחיקה. השוחק יכול להפוך לשחוק. החיכוך המכאני והמכלה, יכול להפוך לניצוצות התלהבות.
  6. הפרעה: החיים הם הפרעה. (הם הדבר שקורה בשעה שאנו עסוקים בתכנון דברים אחרים). זה אומר שהם מתקיימים מחוץ לכל תמונה יפה ונכונה שאנו מדמיינים ומבקשים ליצור. הם מה שקורה. וההסכמה לפגוש אותם, היא גם המפתח לחירות ולפוריות. כל מה שבא יכול להביא ברכה כשם שהוא יכול לצוות ולצמצם. הדבר תלוי בהסכמה לפגוש. כל קושי הוא הזדמנות והזמנה.
  7. הקשבה ותשובה: במרחב יצירתי בו אין דחק להגיב, אפשרית ההקשבה. ההקשבה למה שיש, שהיא כמו ההסכמה לפגוש. מובנית בתוך ההקשבה – התשובה (השונה מן התגובה) – תחילתו של השיח.     

סגור לתגובות.