יחסים

  1. תסריט: נדמה לי שמספרים את זה על ג'וחה: יום אחד בא אליו חבר ואמר לו שאשתו בוגדת בו, והראיה: הלילה בחצות הם עתידים להיפגש תחת העץ הגדול שבקצה הכפר. ג'וחה, כולו נסער מן הסיפור, מחליט שהוא הולך לארוב להם. לבו נשרף בקנאה וחשדנות, וכבר בעשר בלילה הוא מטפס על העץ עם הרובה שלו, ממתין רוחש לזוג המאוהב. "איך היא יכלה לעשות לי דבר כזה?" ככל שמתקרב המועד כך הסיפורים בראשו הופכים לפראים יותר וזעמו המצטבר מקשה עליו להמתין בשקט. כל דקה צורבת בבשרו, ובקושי הוא מתאפק שלא לירות סתם כך. בחמש דקות האחרונות מגיע המתח שלו לשיאו. נדמה לו שהוא שומע צעדים. אבל כשמגיעה שעת חצות איש לא בא. הוא מחכה שם על העץ עד שתיים בבוקר, לא מבין מה קורה, עד שפתאום הוא נזכר: הרי אין לו אישה!
  2. דרמה: איזו חשדנות, איזו דרמה, איזו התמכרות! המקרה של ג'וחה קיצוני, אנו מבינים שאת כל החשדות הוא בודה מלבו – המציאות היא פשוט אחרת – אין לא אישה. אבל ייתכן שזה לא שונה באופן מהותי ממקרים רבים אחרים של חשדנות וחוסר אמון או בהכללה מקרים אחרים בהם אנו מטפחים את הדרמות ומתמכרים להן. הן יותר חשובות לנו מן המציאות. יש בהן איזו מתיקות שאנו מתרפקים עליה, ומתוך כך ממשיכים להזין אותן, לגלגל אותן בראשנו, לרכל עליהן עם עצמנו ועם אחרים, לטפח אותן שוב ושוב, כשהן כולאות את תשומת לבנו, מסתירות את המציאות, ולא מאפשרות לפגוש את הממש.
  3. מערבולת: דרמה יוצרת את השחקנים, גוזרת אותם מן הכלום, אחד כנגד השני, מייצרת מערבולת שחוקיה נמצאים בתוך עצמה. פתאום דברים מסוימים נעשים חשובים ודחופים, העולם מתחלק, אנחנו לא מוכנים לשתוק, לעבור לסדר היום. כמו מערבולת בים, הדרמה סוחפת, מושכת, כובשת. את הכוח שלה היא מקבלת ממה שאנו נותנים לה. אנו נסחפים לתוכה, אמנם כן, נעשים קורבנות שלה, אבל באמת זה סוג של התמכרות מעבירת כוח. יש בזה הרבה חוסר אחריות. אנחנו בוחרים בחוסר האחריות הזה, מסרבים לגדול אל הבגרות, מעדיפים את הדרמה.  למה?
  4. מכלום נוצר משהו: ישנו מחקר שעשו עם סטודנטים לפסיכולוגיה: באחד הימים צבעו את הכיסאות באולם ההרצאות, חלקם כחולים, חלקם ירוקים. המרצה התחיל להתייחס אל ה"כחולים" ואל ה"ירוקים", ואף על פי שהישיבה של הסטודנטים הייתה מקרית לחלוטין, הם למדו לזהות את עצמם עם חברי קבוצתם, ולהבדיל את עצמם מן הקבוצה האחרת. קבוצות מלאכותיות לגמרי יצרו דרמה, מכלום נוצרו פתאום מחנות, זהויות, תכונות מייחדות. אחר כך הם ידעו להגיד שהירוקים פחות נחמדים, פחות חכמים, והם מעדיפים את הכחולים.    
  5. חוסר אונים וחירות: הדרמה רוחשת, קושרת אותנו, מפעילה אותנו, מניעה אותנו לנתיביה, מייצרת חוקים וכוחות שמכוונים את התנהגותנו. הכל נתפס כאמת, כמציאות, ואפילו האדם מרגיש בקצה תודעתו שהוא תפוס בדרמה, הוא חש שהיא חזקה ממנו ואין לו כוח לצאת ממנה. אבל באמת זה לא כך – האדם הוא חופשי. הדרמה לא יותר חזקה. זה הוא שבוחר להתמכר, מעדיף להתכרבל בתוך סיפור, מאשר להיות נוכח. מעדיף להתלונן, להתקרבן, מאשר להיות בוגר, אחראי, נוכח. למה?
  6. מתיקות ההתמכרות: "שמעת מה עשה הבן של השכנים?" "כן, גם אח שלו היה כזה" "זה אצלם במשפחה", "חייבים לעשות עם זה משהו, אני לא מוכן שהבן שלי יפגע שוב ממנו". כן, ייתכן שצריך לעשות משהו בעניין הבן של השכנים, אבל מה שאני רוצה להצביע עליו הוא צד ההתמכרות, אותה מתיקות שלא רק דואגת לילד אלא גם נטפלת לסיפור, יונקת ממנו, מקבלת ממנו טעם, משמעות, עניין.
  7. מעגל האחזקות: "את לא אוהבת אותי, את מעדיפה אותו." "לא נכון, אני מאוד אוהבת אותך" "אז למה את נתת לו יותר מאשר לי?" "זה היה במקרה, כי בדיוק באותו יום…" "את סתם אומרת כדי לשכנע אותי, וזה רק מוכיח את הנקודה שלי" וכן הלאה וכן הלאה. שני הצדדים תקועים בתוך המערבולת, נתפסו זה אל תוך זה, כמו שחגורת רכב "נתקעת", וככל שמושכים יותר כך היא יותר תקועה. מערכת היחסים נתפסה, נתקעה, התהדקה, וכעת הם חשים חסרי אונים, לכודים בריקוד שאינם רוצים בו.
  8. התמכרות: ובכל זאת הם בחרו בריקוד. אמנם שניהם לא מרוצים, אוחזים זה בזה, קשורים זה על ידי זה, אבל עדיין מתמכרים. שניהם. במה שנוגע למערכות יחסים זה תמיד שניים. זה על רגע ההתמכרות שאני רוצה להצביע. על רגע אחד, ועל מהותו של רגע זה. רגע של הישענות, הסרת אחריות, אי-בגרות, תלונתיות, ביקורתיות. האם ניתן לזהות אותו? האם ניתן לזהות את אותה תנועת נפש קטנה, אותה הכרעה שנעשית פנימה, לכיוון ההתמכרות? רגע של ערפול חושים ושל בחירה בערפול. בחירה באי-מודעות, באי-חירות. כמו הילד שמפיל את עצמו לזרועות אביו – שהוא יתפוס. 
  9. תלונתיות: "רק אני עושה את הכלים בבית הזה!". כל התמכרות היא הענקת כוח מוגבר לדבר מוגבל, כל התמכרות היא בחירה לוותר על חירות. התייצבות חסרת אונים מול מציאות. תמיד יש לחפש את המפתח של הבחירה – הבחירה לאבד חירות. בכל התמכרות.   למה אדם בוחר לוותר על חירותו? 
  10. שאלה: וכיצד כל זה קשור להורות, לחינוך, לילדים?   \  

2 תגובות על הפוסט “יחסים

  1. מקסים, מעורר מחשבה.
    למה אדם בוחר לוותר על חירותו?
    יש משהו הרבה יותר מפתה בחיק החם והנוח של אי ההתבגרות. מכיוון שרובנו לא זוכים להיות באמת ילדים, לחוות את הילדות כפי שהיא אמורה הייתה להיות, ולגדול כילדים שהם גם בני חורין …אחר כך אנחנו נשארים בדרמות שמאפשרות לנו לא באמת לקחת אחריות ותוך כדי גם מוותרים על החירות…

  2. נראה שהבריחה מאחריות קשורה לחוסר האמון שיש לנו , גם בעצמנו גם בזולת וגם בממשות כולה .
    אם היה אמון הייתה עמידה שקופה מול המפגש הממשי .
    זה קשור לילדות , ובעיקר לתמימות של הילד שעדיין לא חווה ביקורת ושיפוטיות . עדיין יש לו אמונה ולכן הוא מסכים להיפגש עם כל דבר כמעט.