ילדים זקוקים למגע

  1. אתה, שהנך מבקש לעשות מקום לאדם, עליך לדעת: לבנות בית לאדם, פירושו לבנות בית לגופו ולהרגשתו. פחות מזה לא ילך. גופו והרגשתו, שהרי השניים הם הפרי והפרח של אותו עניין. כך גם עושים בית לילדים – דואגים שיהיה אפשר להרגיש ולהתחבק כאן, ומאפשרים את הלימוד המעמיק של שניהם. 
  2. ילדים זקוקים למגע כשם שהם זקוקים לפעילות – בעניין הזה אין יותר מדי. המגע הוא אדמת הממשות שלהם, השפה הראשונה של קיומם, המקום ממנו הם גדלים ואשר עליו הם ממשיכים להישען כל חייהם.
  3. הליטוף, החיבוק, ההישענות, ההתקוטטות, החיכוך, ההתכרבלות, העיסוי, ההתערסלות, המנוחה בחיק, ההתנגשות, עם ומול, כל זה חיוני לחייהם. דרכו הם לומדים את ערכם, את טובם, את כוחם לברך. "אתה יפה ואהוב" מתחיל בגוף, "אתה ראוי ורצוי" מתחיל בגוף, "אתה טוב ומסוגל לברך" מתחיל בגוף, וכמה דקויות יש במגע הפוגש! זו שפה עשירה ועדינה שאת רובה כבר שכחנו, אבל בשביל הילד ועוד יותר בשביל התינוק היא היחידה. כל מגע יד זעיר נושא מסר, אליו הוא רגיש ואליו הוא מגיב. יד קרה, יד חמה, יד רוצה יד דוחה. אלה דברים עמוקים מאוד שמלווים את האדם כל חייו.
  4. אכן, המגע הוא השפה הראשונה של התינוק – דרכו הוא לומד את המציאות ואת מקומו בתוכה. לנתק אותו ממגע זה כמו לתלוש את אברי החוש שלו ולהציבו עיוור וחרש בעולם. אין הוא יודע מה ימין ומה שמאל, מגשש חסר כיוון וחסר בטחון, ומוצא את עצמו נוטה, לפיכך, לכל מני נוסחאות חיצוניות שיורו לו אמת שהייתה שלו לפני שאבדה. בין היתר משום שהמגע הוא לא רק דרך להתמצא, הוא גם דרך ליצור חיוניות ובריאות – ניתוק ממגע עושה את האדם רעב לחיוניות, ושולח אותו באינספור דרכים מסובכות לגנוב אותה מזולתו. 
  5. וכך, כשאנחנו לא נוגעים בילד, אנחנו לא רק נמנעים – אנחנו גונבים ממנו את יסוד חייו. אנחנו מעבירים לו מסר של בדידות וניכור. בלי שהתכוונו לכך, אנחנו מספרים לו סיפור על עולם זר, ודוחפים אותו "להסתדר" באופן צורני-לקחני, שהוא האופן המכאני שבו אנשים מחפשים משמעות, כאשר ליבם נעשה ריק.
  6. שפת הגוף היא שפה נשכחת ששכחתה היא ירושה תרבותית. זו השכחה שהפכה את הגוף לחומר וסתמה את הגולל על באר ההרגשה, וממילא גם ניתקה את האדם מאלוהיו. זהו ניתוק שמוליד ניתוק. גלות שמולידה גלות. אבל לא חייבים להמשיך את המסורת הזו. אדרבא, דווקא כהורים ומחנכים, יש לנו הזדמנות ללמוד מחדש את שפת הגוף, להבריא את עצמנו, ולהביא מזור לילדינו. אנא מכם, אל תפחדו להיות בגוף עם הילדים. הדרך לשוב הביתה עוברת בגוף, עוברת בהרגשה. ושם גם אלוהים.   
  7. אבל הרי יש כל כך הרבה בלבולים! כיצד נבדיל בן מגע מותר למגע אסור, בין מגע מברך למגע מנצל? נהוג לומר – המיניות למבוגרים, המגע לילדים. אבל הרי גם לילדים יש מיניות משלהם. אכן אנחנו מבלבלים. והניתוק הוא לא דרך לא לבלבל – אדרבא הוא אחת הדרכים הכי נפוצות לבלבל. הרעב המנצל, שאינו רגיש לזולת, המשתמש בו כחפץ, קשור בעומקו לאותה אי-שייכות שמקורה הוא גופני. זה חוסר היכולת לגעת שזועק את דרכו הביתה בכל מחיר דרך הגוף של מישהו אחר, דרך המגע הגנוב, שהסתבך הרבה. לא, לא צריך להפסיק לגעת, צריך רק ללמוד איך לגעת, ללמוד מחדש את אומנות המגע, ואומנות ההרגשה.
  8. ואיך נלמד את אומנות המגע, אנחנו, שכבר ירשנו את הבלבול עם הניתוק והניכור? איך נוכל להתחיל מסורת חדשה? הקשיבו לפלא.

סגור לתגובות.