לו הייתי צריך להגיד את כל מה שיש לי להגיד להורים בשעה אחת, הייתי מסכם זאת בשש נקודות, וזה מה שהייתי אומר:
מקור ההורות: אמנם נכון שהורים נעשים הורים בגלל ילדיהם, אבל מקור הסמכות, הזכות, והכוח של ההורות לא בא מן הילדים, ואין זה נכון לבקש רשות להורות מן הילדים. עליכם למצוא משען עקרוני במקור אחר. (ילדים זקוקים להורים שמסתכלים למעלה). לא הם יתנו לכם זכות להיות הורים או יאשרו שאתם טובים בתור כאלה. הדבר מכביד עליהם, מחליש אותם, מחליש אתכם. ההורות (האהבה והמנהיגות שהיא מביאה) לא צריכה להיות תלויה בחילופי מצב הרוח וההתנהגות של הילד. או בניסוח בוטה – נותן המשכורת שלכם הוא לא הילד, ולא לפניו אתם צריכים לתת דין וחשבון. מה הוא המקור האחר, אם כן? מאין הכוח להיות הורה?
הורות תמונה יפה: בתור הורים "נאורים" יש לנו נטייה להפוך את ההורות לפרויקט: "הורות תמונה יפה". וכך, באופן לא מודע אנחנו מקריבים את ממשות היחסים לטובת עבודה זרה (עבודת התדמית), ונעשים חיילים בסיפור של מישהו אחר. היו אמיצים במפגשכם, מושלים בסיפורכם. לא אתם פרויקט, ולא ילדיכם. כל אחד יש לו ייעוד שלא נכתב עד עתה בשום ספר, ועליו לפלס את דרכו ומפגשו. זאת מערכת יחסים לחיים, לא יותר לא פחות.
הישרדותיות: בשגרת הטיפול בילדים אנו מתכנסים לא פעם לתוך תפקודיות-יתר, והופכים את ההורות (והחינוך) למרחב הישרדותי. מקום שעסוק בהשוואת תמיד, שמאבחן, דואג, מנהל את העניינים, לא נח, ושוכח לנשום. ממליץ לחזור אל הלב, ולגלות מחדש שאין לאן למהר (ממילא כולנו נמות בסוף), וגם אם אנחנו וילדינו נפגר בשנתיים – לא נורא. אין אתגר בהחזקת מעמד לשמה, אלא דווקא ביכולת למצוא את החירות והנוכחות תמיד ובכל מקום. אפשר למצוא את הדרך ללכת לאט, להישען ולהתענג על השהות עם הילדים, לפתוח ולטפח מרחב של אמונה. אל תתאמצו לתפקד. בכך אתם מחמיצים את ההזדמנות של ההורות – תאמצו (מלשון אומץ) לחיות. ההורות היא הזדמנות לכך.
היפרדות מן הנורמאליות: מזמין להיגמל מן האשליה שאפשר לחיות באופן רגיל ושזו אחריותנו כהורים – לדאוג ליצור לילדנו מסלול "נורמאלי" שבו יוכלו לעבור את חייהם בלא טרחה. החיים הם הפרעה – לכו על זה, תסכימו להפריע. לצעוד באופן ייחודי בחיים האלה.
הפרדה: היו מודעים לכך שאנחנו נוטים לשחזר את דרמות ילדותנו במטרה לפתור אותן, לא פעם על חשבון הילדים. לימדו לעשות את ההפרדה, מה שייך לכם ומה שייך לילדים. ובאופן יותר בוטה: אל תתעסקו עם הילדים. תפתרו לעצמכם את הבעיות והם כבר יהיו בסדר.
נכונות לסכסוך: מול כל רצון רודני של הילד יש לזכור שלילדים יש תמיד שתי בקשות מן ההורים שלהם. ברמה החיצונית הם מבקשים לשלוט בהם על מנת להשיג מהם את רצונם. אבל ברובד עמוק יותר הם זקוקים לנוכחותם, מנהיגותם, ואהבתם. הפחד של ההורים מן הילדים ומסכסוך מחליש את כולם. היו נכונים תמיד לסכסוך. ראו את הברכה שבהתעמתות הן בשבילכם והן בשביל ילדכם. תהליך ההתבגרות וההורות כמלווה את התהליך הזה הוא מאבק. רק אל תתבלבלו – לא מאבק הישרדות אלא מאבק יציאה לאור. כבדו את העימות, ואת החיפוש שהוא מייצג.
