עוד על קבוצה דיאלוגית – לקראת מפגש שני

במפגש הראשון הצגנו את מטרת עבודתנו – הדבר שעומד במרכז הלימוד שלנו – וכעת, במפגש השני, אנו רוצים לעסוק ב"איך" של הלימוד.

ולגבי ה"איך" הזה – אז כמובן, יש פה תרגילים, שיעורים, טכסטים, התנסויות בזוגות ובשלשות, אבל בסופו של דבר וקודם כל – ישנה הקבוצה – אליה כל אחד מאתנו מגיע ביום ההתכנסות, וזו נעשית לעובדה הדומיננטית ביותר והמעצבת ביותר של הלימוד שלנו.

כן, נכון, כל אחד בא ללמוד את עצמו ובשביל עצמו, ולכאורה, הוא היה יכול לשבת ביציע (כמו שאכן יושבים סטודנטים באוניברסיטה) ו"ללמוד" את מה שהוא בא ללמוד, כשהוא מתייחס להתכנסות הקבוצתית רק כתופעת לוואי הנחוצה לצורך המערך היעיל, ומשתדל להתעלם ממנה בכל הקשר אחר. אבל אפילו באוניברסיטה, הקבוצה לא יכולה להיות רק עובדה ניטראלית, ובוודאי זה כך בהתכנסות כמו שלנו. התכנסות של כל כך הרבה אנשים יחדיו יוצרת מציאות בפני עצמה. ולמציאות הזו יש את ההשפעה הגדולה ביותר, לטוב או לרע, על איכות הלימוד שלנו ותכניו.

* * *

הייתי יכול לומר בשלב זה – אז בואו נעשה את זה לטוב. אם הקבוצה היא נתון שאי אפשר בלעדיו, בואו ננסה להוציא מזה את הכי טוב שאפשר – אבל אז לא הייתי מדייק, כי בשבילנו, הקבוצה הלומדת (הקהילה החוקרת), מראש, היא לא רק תופעת לוואי, אלא הכרעה שאנו נותנים לה הרבה משמעות, וחוזרים ובוחרים בה במודע.

בהקשר הזה אנחנו מדברים על קבוצת-דיאלוג (או קבוצה דיאלוגית).

ויש לזה שני היבטים:

הקבוצה

והדיאלוגיות.

(את שניהם, אגב, אפשר למצוא מודגשים, בגישה של ה"open dialogue" הסרט שנשלח במכתב הקודם).

* * *

הקבוצה:

יש הרבה כוח במפגש בין שני אנשים, ואם מדובר בחדר טיפולים שבו השניים עושים תהליך ערני של התרה מכוון התפתחות, בוודאי שהוא תהליך מעצים. ועם זאת, ועדיין, המפגש הזוגי הוא לפעמים חסר, ויכול להסתבך אל תוך בועה מנותקת מציאות. הזוג יכול לפרוץ את הבדידות האישית ברמה מסוימת, אבל לפעמים יוצר בועת בדידות משל עצמו.

ויש משהו בסיסי בריא יותר, ממשי יותר – בקבוצה.

זה יכול להישמע מוזר. לרובנו קשה עם קבוצות, (למעשה לא הכרתי עוד מישהו שלא) – אבל בזה בדיוק העניין – השורש של מרבית החוליים שלנו, כך אני מאמין, קשור בזיקה של היחיד לקבוצה – זו הציבוריות, ברוב המקרים, שהיא חולה, והיחיד, על פי רוב חולה רק כתוצר לוואי לציבוריות המקולקלת. ודווקא משום כך שני הדברים נכונים – הקבוצה היא מקום קשה, שברוב המקרים יוצר ניכור ובדידות, אבל, טיפול יתקשה להגיע לשורש המצוקה ולהביא הבראה, כמו שיכולה ההשתייכות לקבוצה בריאה.

לכן לא די להתמודד ולהביא שלום בתוך הבועה האישית, אלא ישנה קריאה מתמידה לפעול לכינונה של מציאות חברתית-תקשורתית בריאה יותר, המקיפה את היחיד.

בהקשר הזה, מזמינים אתכם לצפות בהרצאת טד הבאה, ובהגדרה החדש שלו ל"התמכרות" (יש תרגום לעברית).

את זה (כינונה של מציאות חברתית-תקשורתית בריאה יותר), אנחנו עושים בזעיר אנפין כשאנו מקיימים קבוצת-דיאלוג – מרחב-אמוני-דיאלוגי.

הזיקה של היחיד למרחב הזה, יכולה להציל נפשות ממש.

* * *

קצת מזה אנו יכולים למצוא למשל בקבוצות תמיכה למיניהן כמו קבוצות של אלכוהוליסטים אנונימיים. כשאדם פוגש זולת אחד שמציג לו אפשרויות חדשות של בריאות, זה בוודאי פותח ומחזק, אבל כשאדם מוצא קהל שלם שחושב אחרת ומרגיש אחרת, ועושה מקום לאדם, זה נותן לו קרקע איתנה שממנה הוא יכול מחדש לרכוש את שפיותו.

בעבודה עם ילדים אנו נתקלים בזה פעם אחר פעם – הכניסה של ילד מתקשה אל תוך מרחב קהילתי בריא – אין כמותה לרכך את תווי פניו הנוקשים והמתגוננים.

אלא שכמובן, לא קל למצוא קהל כזה – עדת קדושים – משוגעים שפויים – מרחב של שייכות שבו האדם יכול למצוא משען לייחודו, ומשם תמיכה מחודשת לחיבורו למציאות.

לא קל למצוא קהל כזה, אבל נדמה לי שהוא שוכן כפוטנציאל המבקש להתגשם בהרבה התכנסויות אנושיות – צריך רק למצוא את הדרך אט לפתוח לו.

* * *

דיאלוגיות:

אז הקבוצה חשובה, וחשוב שהיא תהייה בריאה. כשהיא כזו היא כלי תומך הן בריפוי אישי והן בלימוד אישי. ובמפגש השלישי שלנו נעסוק בלמידה ובריפוי ובאופן שהם אחד (ואיחוד זה הוא מן העקרונות החשובים של גישתנו).

את הבריאות הזו של "קבוצה בריאה", אנו מזהים עם הדיאלוגיות. שהיא עקרון העומד בפני עצמו ולא דווקא קשור לקבוצה, אבל מקבל משנה תוקף בתוך ההקשר הקבוצתי.

מה היא דיאלוגיות?

משהו מהלך הרוח של זה אפשר למצוא כאן:

http://www.dialogit.org/tm/wp-content/uploads/2015/10/k-dialog.pdf

זה עוד לא מגדיר מה זה, אבל זו התחלה.

* * *

חלק מן הלימוד, אם כן, יהיה קשור בתהליך שהקבוצה עוברת, ושאנו כיחידים תורמים לו – במטרה לזכך ולשמן את הכלי הזה, שאכן יהיה לקרקע פורייה לכולנו.

ה"מה" במקום הזה, מתלכד עם ה"איך": מה שאנו מלמדים/לומדים, מופנם בתוך האיך שאנו לומדים/מלמדים.

פורסם בקטגוריה מאמרים. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *