מכתב לקראת מפגש רביעי

ביום חמישי בעוד שבועיים אנו נפגשים שוב,

ואני עדיין מגשש ולומד יחד אתכם אחר הדרך הטובה ביותר בשבילנו.

כאמור, מטרתי היא שמבואה תתמוך באופן הרלוונטי והמעשי ביותר באנשים שעובדים עם ילדים (הורים, מחנכים ואחרים), ומחפשים בעבודתם עומק.

בשבילי הלב של התמיכה הזו קשור בדיוק הזיקה – לא בטכניקות פדגוגיות ולא ברעיונות פילוסופיים, אלא ב"למה" ההומה בתוך המעשה ונותן לו את משמעותו.

* * *

מה היא זיקה?

אני מדמיין שבמרכז החזה של כל אדם נמצא כדור המסוגל להסתובב לכל הכיוונים. אין זה סתם כדור – בדומה לבורר התחנות ברדיו הוא עוזר לכוון את תדר ערוץ התקשורת של האדם עם המציאות. הכדור חייב להיות גמיש בתנועתו כדי להיענות למציאות המשתנה – לפעמים זה עניין של כמה מילימטרים הבדל בין שידור שמצליחים לשמוע צלול לבין רעש צורם.

מה שמבהיר המשל של כדור הזיקה הוא שדי בפעולה קטנה, שלכאורה אדם עושה בתוך עצמו, כדי לעשות הבדל גדול במציאות. ההבדל הזה לא מתייחס רק לדבר מה שקורה בו עצמו (הכדור), אלא ליכולת שלו לשמוע ולפעול על המציאות (בשידור שנמצא במחוצה לו).

הזיקה הזו מפכה בכל דבר שעושה המבוגר שעובד עם ילדים – החל מעיצוב הסביבה החינוכית ועד האופן שבו הוא פוגש את הילד או עוצר אותו. אפשר לפעול באופן שנראה בדיוק אותו דבר חיצונית, ואשר השפעתו החינוכית תהיה אחרת כיוון שהזיקה היא אחרת. אחד יישא ברכה, השני יהפוך לעניין מעיק ומרדד.

* * *

דיוק הזיקה נראה כמו דבר חמקמק מאוד, פילוסופי משהו,

ועם זאת הוא הכי מעשי והכי פורה שאני מכיר.

מצד שני הוא גם דורש את הלימוד המעמיק והאינטנסיבי ביותר.

אפשר להבין שמסגרות הכשרת מחנכים מצויות פונות לעסוק בהמון דברים אחרים, רק לא בזה.

שהרי לסובב את אותו כדור זיקה לתדר הנכון אינו דומה לתפעול של איזה עניין חיצוני, ולא יעזור כמה לימודים תיאורטיים יעשה האדם – זה ידרוש טרנספורמציה ברמה האישית – עניין של התמרה, התמסרות, לימוד והתגלות מסדר גודל אחר.

* * *

אני אומר דיוק הזיקה, אבל אולי הייתי צריך לומר תיקון הזיקה.

הרי לבטח אנשים נולדים עם היכולת להתכוונן ל"תדר" הנכון בזיקתם למציאות וזולתם. אבל אני חושב שהרבה משתבש בתהליך החינוך שאנחנו עוברים. וכתוצאה מכך אנו מתקשחים בתדרים צורמים, וגם אם פה ושם אנו מדייקים, נראה שהמציאות שואבת אותנו בעצמה לתדרים רחוקים מפוריות וזרימה.

"תיקון" כדי לציין שלעולם לא מדובר בערכים מוחלטים, אלא במהלך אישי המתייחס לנורמה הפנימית – תיקון של מספר זוויות ימינה או שמאלה – כל אחד על פי אישיותו ונסיבות חייו.

יש אחד שצריך להגיד לעצמו – תהיה יותר נוקשה (3° ימינה) ואחר להנחות את עצמו להיות יותר רך (2° ימינה). וכמובן "רך" ו"קשה" הם שמות קוד למציאות פנימית שאין לתארה (וגם הכיוונים עם הרבה יותר ממדים).

* * *

ומה, האם אין אילו עניינים יותר פשוטים שאפשר ללמוד ועושים הבדל – טכניקות מעשיות – ולא כל הדבר המעורפל הזה, שנראה שאפשר גם לדשדש בו הרבה בלי למצוא כיוון?

לא בחינוך דיאלוגי (לא בחינוך בכלל ולא בהורות).

קיצורי דרך במקרה הזה רק מאריכים את הדרך. דוחים את ההתייצבות, דוחים את ההתפנות לאותו דיאלוג מגדל – שהמחנך מבקש להתמחות בו.

* * *

על רקע זה יש לראות את כל התיאוריות הגדולות שאני מביא בפניכם, וההבחנות המרובות, כעין מנופים שיכולים לעזור בשינוים הזעירים בזיקה – שאחרת אין לנו גישה ישירה לזיקה. לא התיאוריה חשובה אלא כוחה בעניין זה. דומים הם בכך למיקרוסקופ גדול, שכל גודלו מיועד לעזור לראות את הקטן.

וכדרכם של מנופים ופיגומים ברגע שאדם דייק את הזיקה הוא יכול להשליכם.

ואם אדם מצליח לדייק את הזיקה בעזרת מנופים אחרים, או באופן ישיר – גם אז אין לו צורך במנופים הללו.

* * *

ועל זה רק צריך לתקן ולומר:

שאנו חיים בסביבה אנושית שהיא מלאה במנופים אחרים שמסיטים ומתישים את תשומת הלב, ומבחינה זו גם אם אדם דייק את הזיקה פעם באיזו דרך, ייתכן שמחר שוב יורחק ממקורו וישתבש השידור. וכאן טוב שיימצאו לו המנופים האישיים שלו מחדש – ואם זה תיאוריה שלמה או רק מילת קוד שפותחת עבורו – זה פחות משנה.

בקיצור – שישליך את המנופים, אבל לא רחוק מדיי.

* * *

והאמת היא שזה לא מסוג הדברים שאפשר ללמוד באופן תיאורטי.

המורה שלנו לדיוק הזיקה הוא התקשורת עצמה שהזיקה הזו באה בה לידי נוכחות.

כך אנו לומדים להבחין בין שידור צורם (רעש) לשידור זורם (משמעות).

לכן גם התעקשתי שהמשתתפים במבואה יהיו אנשים שעובדים בפועל עם ילדים.

בניסוח אחר אפשר לומר שהילדים שאנחנו עובדים איתם הם הם שמלמדים אותנו לדייק את הזיקה (ולא התיאוריות והלימוד שאנו עושים במבואה).

אבל מצד שני אנו הרי מכירים דורות של מחנכים (והורים) שגם כמות עצומה של זמן ו"ניסיון" בעבודה עם ילדים לא היטיבו עמם בעניין זה – לאדם יש סיבולת עצומה לקולות צורמים.

וסביבה אנושית תומכת – סביבה לא הישרדותית שמחזירה את הגמישות לכדור הזיקה, שיש בה גם הרפיה, וגם חילף חומרים פורה עם אנשים אחרים, יכולה לעזור לתרגם את שיעורם של הילדים שלפעמים הוא קשה מדי להבנה ללא פרשנות זו.

* * *

אבל האם אין לחינוך הדיאלוגי (לחינוך בכלל) פרקטיקות, כלים, מיומנויות, עניינים שראוי ללמוד אותם שאינם קשורים בזיקה?

בוודאי שיש. שנים של עבודה עם ילדים, של ניסויים והתנסויות, הקשבה והתבוננות – ולא רק במסגרות של חינוך אלטרנטיביות – הולידו צורות מעשיות. החל מעקרונות של עיצוב הסביבה הפיסית, דרך אומנויות התקשורת, פתרון הסכסוכים, היצירה, האיתגור, העבודה בקבוצה, מקצב היום, עבודת הצוות, העבודה עם הורים ועוד הרבה דברים אחרים. לא כולם הפכו לתורה כתובה, ורבים מהם מופנמים בבשר הניסיון של מסגרות החינוך השונות.

כולם ראויים להילמד.

ועם זאת,

אלה צורות – לבוש שבכל מקום גם התפתח מעט אחרת בהתאם לרוח המקום, לרוח האנשים הפועלים בו, ולהיסטוריה שהלכה והתרקמה תוך שהיא עוברת דרך אירועי מפתח – נקודות משבר ונקודות שיא – שהשפיעו עמוקות על גופה החי של קהילה מסוימת.

הצורות הללו חשובות, אבל הלב הוא הזיקה.

יחסית אלה גם דברים שקל להכיר וקל ללמוד. כל אדם המשתלב במסגרת כזו ימצא את עצמו עד מהרה משולב בפרקטיקה הזו. אבל לאן זה ימשיך מכאן, עד כמה הפרקטיקה הזו אכן משרתת את תכליתה – כל זה קשור בהבנת הזיקה ובמהלך מתמיד של זיכוכה ודיוקה. הניסיון הרי לא מסתיים, והתנועה ממשיכה בצמיחתה.

* * *

ומה עשינו בעניין זה של דיוק זיקה בינתיים?

התחלנו לגעת בעניין הפרידה מ"פרויקט החינוך", שהוא צעד חשוב בדיוק הזיקה – שלא נהיה גונבים את חייהם של אחרים.

והתחלנו לגעת בעניין המנהיגות – שגם הוא קשור לדיוק הזיקה, ועוד נעמיק לגעת בו.

מחכים לנו בדרך עוד דברים, נגיע לזה.

* * *

אבל האמת היא שהסיבה למכתב הזה היא בכלל אחרת – פה אני מבקש גם לדייק את הלימוד שלנו,

שאכן יעשה את עבודתו.

מן המפגש האחרון יצאתי עדיין בתחושה של סרבול.

ואני רוצה להתכונן לקראת המפגש הבא, לדייק את הזיקה שלי, להזמין אתכם לדייק את הזיקה שלכם, שחובת התלמידות תנשור לטובת איזה עניין חי, שיהפוך את המרחב המשותף שלנו  למרחב מעצים. שתבואו בחדווה, מחוברים לרצונכם וחירותכם, תבינו את ה"למה" ההומה בכם, ונמצא את הדרך להיפגש באופן פורה.

שאכן יהיה מפגש,

ושאכן יוציא את המיטב מכולנו.

ולגבי הצורה: כמו שכתבתי במכתב הקודם נראה לי שהפורום השלם עדיין מבלבל את רובנו – וזה מזמין אולי יותר עבודה בזוגות ובקבוצות קטנות ואולי גם בעניינים מקבילים ושונים על פי העניין השונה של המשתתפים. מצד שני הייתי שמח להיפגש עם כל אחד מכם באופן אישי, לעשות תהליך של התרה ודיוק, ולא פוסל את האפשרות שזה יעשה בנוכחות קהל. ומצד שלישי אני רוצה גם להעמיק ולדייק בלימוד התיאוריה – במקרה הזה כל מה שקשור במנהיגות. עניין שכל כך מסתבכים בו, ומרגיש שהוא כל כך נדרש בנוף ההורות והחינוך.

* * *

אז אולי הטוב ביותר הוא שכל אחד מכם יבוא למפגש עם שניים:

1. עם שאלה שלו הקשורה למנהיגות – המקום שהוא רוצה ללמוד, לברר, להעמיק, לחקור – מכיוון שהוא ועד מתבלבל בו, לא יודע, לא מבין. ואולי אפילו עוד לא יודע ממש לשאול.
2. ועם תובנה שלו בנוגע למנהיגות – הדבר שהוא כבר הבין, והוא רוצה אולי להאיר לאחרים בעניין זה, ואגב כך לחזור ולהבין בעצמו.

ואז נוכל עם השאלות והתובנות של כולנו לעשות סוג של שוק קח-תן (שוק תן-קבל).

* * *

שזה אומר אחד מן הדברים הבאים (שיוכלו לקרות גם במקביל):

• קבוצת לימוד פתוחה מסביב לשאלה – יצטרפו לקבוצת הלימוד אלה ששאלה זו מעניינת אותם. אפשר בצורה של מעגל סיפורים המעמיקה את השאלה, ואפשר בצורה של קבוצת דיאלוג מונחה.
• קבוצת לימוד פתוחה, מבררת ותומכת, מסביב לאדם עם שאלה.
• קבוצת לימוד מסביב לאדם שמביא תובנה. הקבוצה גם מבקשת להתברך בו, אבל גם רואה את עצמה כעוזרת לו ליילד את תובנתו. היא חוקרת אותו, מבררת את כוונתו, מפרשת אותו, נותנת לו משוב – זה מן ביקור קבוצתי אצל אדם.
• ביקור (עבודה זוגית) אצל אדם עם שאלה.
• ביקור (עבודה זוגית) אצל אדם עם תובנה.
• מפגש של שואל עם מביא תובנה – דיאלוג חי (סכסוך בריא) שנעשה בנוכחות אדם שלישי או עם מעגל של אנשים התומך בהקשבתו, אולי פה ושם במשוב.
• למעשה אפשר גם את הפורמאט של דיאלוג של שניים בתוך מעגל, לקיים גם בין שתי תובנות או שתי שאלות.
• עבודה בחברותא או בקבוצה מסביב לטקסט/שיעור הקשור בתובנה על מנהיגות – טקסט שאני מביא או שמישהו אחר מביא, (שהוא כתב או מזדהה איתו).

* * *

ואיך כל זה קורה בפועל, ואיך הוא קורה במקביל, ואיך זה מתארגן מעשית, מבחינת לוח הזמנים וכן הלאה – ובכן, נירית המפיקה של היום הזה. ואני אעבוד מולה בניסיון לילד את מיטב הפקתה.

בינתיים יש לנו שבועיים להתכונן – ואשמח לכל משוב. ראו בכל אחד מכם כפוטנציאל לפתוח דוכן (לפתוח כיתה) בנושא מסוים הקשור במנהיגות (או בנושא משיק).