אמרה הילדה: מה זאת אומרת "למה צריך ללמוד חשבון?", איך אחרת אוכל לעזור לילדים שלי להכין שיעורי בית כשאהיה גדולה?!
היא צודקת, כמובן. אבל יותר מזה, נדמה לי שניסוחה הפשוט מכיל חוכמה עמוקה שחושפת את המטרה הסמויה של הבית ספריות:
לדאוג לכך שכאשר הילדים הללו יגדלו ויהפכו בעצמם להורים, גם הם ישלחו את ילדיהם לבית ספר.
* * *
תלמידות היא כישור-החיים העיקרי שלומדים במשך שנים-עשר שנות בית ספר. אין להקל בזה ראש – זו מיומנות מורכבת המכילה אינספור פרקטיקות.
ומדוע בעצם יש צורך להכשיר את הילדים במיומנות הזו ההופכת אותם לתלמידים? האם זה מכין אותם לחיים, או אולי עושה אותם אנשים טובים יותר או חכמים יותר?
האמת היא שמצד עצמם ילדים לא זקוקים לא לתלמידות ולא למורים – אלה המורים שזקוקים לילדים כדי לקיים הן את פרנסתם והן את אומנותם.
ממילא ברור מדוע חשוב כל כך לגילדת ההוראה לשכנע את הציבור שהיא אמנם נחוצה, ועל כן חיוני ממש שההורים ישלחו את ילדיהם לבתי הספר ושהילדים יישארו בהם (לטובתם). את ניסוחי השכנוע הללו אפשר אחר כך לשוב ולשמוע מפיהם של כמעט כל בני-התרבות. מנטרות החוזרות ומושמעות בלי קשר לאמיתותן.
* * *
אי אפשר פה יותר מדי להאשים את המורים – כמו כל מין של יצורים-חיים הם שואפים ליצר סביבה חיים בטוחה, שמותאמת להם, וחלק מזה קשור בניסיון להרחיב את הסביבה המותאמת הזו ולהכיל אותה על יותר ויותר מרחבי חיים.
השאלה היותר מעניינת נותרה – מדוע מסכימים לכך שאר בני האדם.
* * *
התשובה מורכבת ומכילה פרטים רבים, חלקם רלוונטיים לכל ארגון שמבקש להתקיים ולהעמיק את שורשיו במציאות, וחלקם מיוחד לגילדת ההוראה וקשור לדבר שבו היא מתמחה.
הנה כמה גורמים לדוגמה המסבירים את השתלטותה של גילדת ההוראה:
קודם כל, הורים שולחים את ילדיהם לבתי הספר מכיוון שאף אחד אחר לא הציע לקחת אותם – וההורים, מכל מיני סיבות, זקוקים שמישהו ייקח את ילדיהם. כן זהו מונופול. זו הסחורה היחידה בשוק. ואני לא מתכוון רק למערכת החינוך, אלא לבית ספריות באופן כללי – גם זו שבאה לידי ביטוי במרבית בתי הספר האלטרנטיביים.
אחר כך הורים שולחים את ילדיהם לבתי הספר כי הם עצמם עברו בהם בתור ילדים רכים בשנים, ובמשך שנים רבות אולפו להאמין שזה מקומם הטבעי והנכון של ילדים. קשה מאוד להתגבר על התניה כזו.
הם גם שולחים את ילדיהם לבתי ספר כדי שהללו יצליחו במבחנים ויקבלו תעודות. כמובן, גילדת ההוראה מציגה את המבחנים כגזירה שנפלה עליהם משמיים (והם פה רק לעזור לילדים לעמוד בה), אבל האמת היא שהיא המציאה אותם.
* * *
גילדת ההוראה, אם כן, נחוצה. היא כוללת בתוכה לא רק את המורים שהם קהל עצום לכשעצמו, אלא גם את המנהלים, המפקחים, כותבי תוכניות הלימודים, הפקידים של משרד החינוך, הפרופסורים, עוזרי ההוראה, היועצים, המומחים…
וכולם נחפזים להראות שבלעדיהם העולם לא ממש יכול להסתובב.
אחת הדרכים להראות זאת היא באמצעות החיפזון והלך רוח הישרדותי.
למשל, כשמלמדים ילדים בני שבע את מה שהם היו לומדים באופן טבעי ומעצמם בגיל תשע, מיד זה נעשה ברור שיש ילדים שמצליחים יותר ואחרים פחות, ושבלי המורים שמלמדים ובלי משמעת של תלמידים, התלמיד נידון להיכשל. כל זה נעשה לא רק כדי לזרז תהליכים אלא כדי ליצור חוויה מלאכותית של לחץ והישרדות, שהיא חלק בלתי נפרד וחיוני בבית-ספריות. המורים עובדים קשה, זה ברור, ואם ילד יעדר משיעור אחד הוא "יפסיד חומר", ומי יודע אם יוכל להשיג את הכיתה. לכן, רוץ ידידי, רוץ, ואל תשאל יותר מדי שאלות.
ובכל זאת – האם ייתכן ששתיים עשרה שנים לא מספיקות לכל מה שזה לא יהיה?
* * *
הסיבה שהמתמטיקה נעשתה כל כך דומיננטית בעולם הבית ספרי אינה קשורה לכך שזה תורם לחכמתם או בריאותם של בני אדם או מכין אותם לחיים, אלא לכך שזה חומר גלם אידיאלי עבור ההוויה הבית ספרית, והוא משרת ביעילות רבה את התהליך הזה של הפיכת ילדים לתלמידים.
אצל רוב האנשים הבוגרים שנתקלים בנוסחאות מתמטיות, נופל כמו מסך על עיניהם ונפשם, ומשלב זה הם מתפקדים ברמה נמוכה מחכמתם האמתית. מסך הערפל הזה מבטא את נפילת מתח העצמה שלהם. באופן לא מודע. זרם האין-אונות שכובש אותם הוא גם זה שמעודד אותם למסור את המפתחות למורה למתמטיקה ולשתוק, אחרת חס וחלילה עוד יעלו על זה שהם לא יודעים כמה זה תשע כפול שמונה. חטא, שבמדינת הבית-ספריות, הוא בל יכופר.
* * *
מה שקוראים לו "אקדמיזציה", אם כן, הוא בניסוח אחר "התרחבותה של גילדת ההוראה". תמיד יימצאו לזה גם תומכים מחוץ למערכת החינוך, אבל האמת היא שזה לא מיטיב עם מרבית הציבור.
היום יותר ויותר קשה להתקבל לעבודות – לכל עבודה – ללא תעודה. למה? הטענה היא שבעולם העבודה המודרני יש צורך במקצועיות. אבל מה שעושה אנשים למקצועיים בתחומם הוא הכישרון האישי, האהבה, והניסיון. אם בעבר עוד היו הזדמנויות לאנשים מוכשרים להשתלב בכל מיני תחומים ללא תעודה, היום זה נעשה קשה יותר. האם באמת תהליך האקדמיזציה יצר אנשים מקצועיים יותר? לי נדמה שהמגמה הזו דווקא מנכרת אנשים למקצועם וממילא גם עושה אותם לפחות מקצועיים.
פוליטיקאים מן הימין ומן השמאל מצקצקים בלשונם מול תוצאות מבחני פיזה. אבל מי המציא את המבחנים הללו? כמובן, גילדת ההוראה. ומה, האם מישהו בדק האם יש קשר בין תוצאות המבחנים הללו לרווחתה ושגשוגה של ארץ?
* * *
אני לא כאן לבטל את מקצוע ההוראה.
העולם זקוק גם למורים, וההוראה יכולה להיות איכות מעצימה ומברכת.
אבל העולם זקוק להוראה במידתה, ומידתה הנחוצה ממש, הרבה יותר קטנה ממה שקורה היום בפועל, ודבר זה נוטה להאפיל על ברכתה המקורית.
במקביל, אני גם יכול להגיד שהעולם זקוק באופן נואש לאנשים שיודעים לפגוש ילדים, ולסייע להם בתהליך התבגרותם – ולזה אין קשר למקצוע ההוראה.
* * *
אבל האמת היא שאם רוצים להעמיק להבין את מהותה של גילדת ההוראה, והסיבות העמוקות שבשלה היא משגשגת כל כך, צריך להיכנס פנימה ולהתעכב על המומחיות הגדולה של המורים לתרגם את האישי לבלתי אישי, ואת החיים לידע.
לא אעשה זאת כעת, אולי בהזדמנות אחרת, רק אומר בינתיים שמטרת גילדת ההוראה היא לא רק להתקיים ולהתרחב ולפרנס את מוריה, אלא גם לייצר את סביבת החיים המתאימה ביותר לקיומה של תפיסת העולם הבית ספרית. מבחינה זו אפשר להתייחס להוויה הבית ספרית כיצור חי ששואף להמשיך לחיות. מדוע הייצור הזה התרחב כל כך ושבה את לבבותיהם של המוני האדם? איזו ברית סתרים חתמו אתו בני האדם? על אילו אינטרסים הברית הזו מבוססת?…