סדר ביחסים

אני רוצה לעשות סדר ביחסים – בזיקה.

אני סבור שהרבה מן הקשיים בחינוך – צרימות, תשישות, חוסר משמעות, התנגדות ועוד – קשורים לכך שמהות היחסים לא ברורה – בלבול באחריות, אי-הבנה לגבי מה שייך ומה לא שייך ולמי שייך.

אני מאמין שסדר ברמת השורש הזו יכולה לעשות גם סדר לאורך כל השדרה.

זה לא אומר שאם מתקנים כאן בשורש, אז אין עבודה לעשות. להפך, אם מתקנים כאן נעשה ברור מה היא העבודה, ואפשר להתמסר אליה.

במיוחד ראוי להבחין בין יחסים סימביוטיים ליחסים דיאלוגיים.

אז אני רוצה לזהות בכל אחד מן הצמדים הבאים מה הוא היחס הראוי, זה שיעשה סדר[1]:

(אני שואל על האחריות, אל אי-הסימטריה שלה, על סדר האהבה, על מהות העבודה – ובוחן זאת פעם מנוקדת המבט של האחד, ופעם מנקודת המבט של השני).

• הורה – ילד:
• הורה – מתבגר:
• הורה – ילד שיצא לעצמאות:
• הורה – מחנך:
• מחנך – ילד:
• תרבות – הורה:
• תרבות – ילד:
• תרבות – מחנך:
• מחנך – מחנך (בעבודת צוות, וגם בין הורים):

[1] כל גישת חינוך – הרגילה, הדמוקרטית, האנתרופוסופית, הדיאלוגית – מבינה את הדברים קצת אחרת כנראה. ומעניין גם לבחון את ההבדלים בהתייחס לצמדים.