ילד, אתה, אל תיתן לאף אחד להגיד לך מי אתה.
בטח, הם ינסו. כל מני מבוגרים יחוו דעה כזו או אחרת, אנשים מקצועיים, מורים, פסיכולוגיים, הורים, דודים, אנשים רחוקים ובעיקר אנשים קרובים. במוקדם או במאוחר הם יציעו לך את ידיעתם, אבל אתה, אל תתפתה להם. מי שאתה הוא ייעוד שרק אתה תוכל לדעת.
זהו תפקידך, חירותך, זכותך שלך עלי אדמות, קניינך שלך הפרטי, להכיר את עצמך כפי ששום ידיעה חיצונית לא תוכל לתאר. איש לא יוכל להבין זאת במקומך, זהו מסע חייך, הדבר שבשלו נטרחת לעולם, יכולת זו לזכור את עצמך, מבפנים, גם כששום דבר אחר לא נותר, לא מילה, לא הסבר, לא תאור, רק ריק, בשביל זה אתה כאן ואין לאיש זכות לקחתו ממך, את הריק שלך.
אם הם רוצים, אם אתה חשוב להם, שיאהבו אותך, זה כן. שיאהבו, ויתנו לך, באהבתם, בסבלנותם, בתמיכתם, באי ידיעתם, לעצמך, לבד, לברר לאט ועמוק מי אתה.
במיוחד היה זהיר באלה שירצו למדוד אותך באופן אובייקטיבי. הם יפעילו עליך אינספור אבחונים, ומבחנים וייעוצים, וכולם דוחקים ודוחפים ומגדירים ואומרים – אתה הוא כזה. אבחון, מספר, רשימת תכונות. ולצד כל אלה חותמת כשרות מאשרת: אתה הוא זה.
ובכן אל.
אל תתפתה להאמין, אל תכניס את זה אליך, אל תיקח ללב, אל תהפוך את זה לתורתך. לא רק שאין הם יודעים באמת לגביך, הם לא יודעים גם לגבי עצמם, וגזלתם לפיכך, בצד היותה פשע, היא גם טיפשות. כל זה הוא כלא. כלא בקבלתך וכלא בהתנגדותך. פשוט אל תתפתה.
המידה שנדרשת ממך היא בו זמנית אמונה של הלב, וידיעה פנימית-מוסרית בדבר ייעודך הסמוי מעין. ידיעה פנימית, סוד שותק, חיוך פרטי. אתה הוא לא הדבר הזה, וגם לא לא הדבר הזה. אתה לא. אם תרצה, אתה תנועה, אוסף הבחירות שלך, אוסף המפגשים, האנשים שאתה אוהב, ההיסטוריה שלך ושל אבותיך, העתיד שלך ושל נכדיך, כל התנועה הזו המתהווה וגם עוד. תמיד עוד.
ומי יוכל לדעת את כל זה, לדעת לא רק כאוסף של פריטים אלא כחוט גורל מתהווה, כייעוד? מי יוכל לדעת את כל זה לא רק כדבר מה סביל אלא גם ככוונה של הלב, כי הרי גם זה אתה: לא רק מה שנעשה עמך, אלא גם מה שאתה בוחר לעשות עם העולם, מה שאתה אמיץ לאהוב ועקשן לדחות. מי יוכל לדעת את כל זה? לא, זאת רק אשליה של ידיעה. אין איש שיוכל להגיד לך מי אתה, אפילו הקרוב ביותר. אתה תהיה תמיד עודף.
ומי שבאמת רוצה להכיר אותך, מי שאתה חשוב לו, שיאהב.
שלא יגיד דבר.
שינהג על פי האיסור החקוק בקול דממה דקה על אוושת הרוח: האיסור להגיד לאדם מי הוא.
אם הוא רוצה, שיאהב, שייפגש, אבל שיניח לך, בכבוד ללא נודע, בכבוד למקור שיצר אותך ואותו, שיניח לך בקדושה.
וכך האהבה מצד אחד והאמונה מצד שני. יותר מזה אי אפשר.
* * *
ילד, אתה, אל תיתן לאיש להגיד לך מי אתה.
אתה תגדל ותלמד שכאשר אנשים אומרים לך מי אתה זה במקום לפגוש אותך. הם מפחדים לכונן אתך מערכת יחסים, מפחדים מן האחריות והמחויבות ומכל מה שזה אומר. הם מפחדים לפגוש אותך וכמידת פחדם כך הם בונים את ידיעתם אותך, אין זה אלא תחליף. שליטה במקום פגישה. ככה אתה מסודר להם, ארוז היטב בידיעתם, ולפיכך גם בלתי מסוגל להזיק להם דבר, בלתי מסוגל להזיז להם דבר.
הם מפחדים לפגוש אותך כי אולי הם כבר חשים באשמה, ואינם יודעים מה לעשות עמה. הם מפחדים כיוון שהם חיים בעולם בו רגילים לזרוק את האחריות ממקום למקום והם מדמים שבאותו מקום בו יעצור האדם הראשון ויגיד "אני", מיד תתנקזנה אליו כל בעיות העולם וכל אחריות העולם כאל מין פח זבל. והוא יצטרך להתמודד עם כל זה, ומן הסתם, ייכשל, כי איך אפשר לא להיכשל כאשר עליך לפתור את כל בעיות העולם? וכך, הם מעדיפים לא לומר אני, שהבעיות תלכנה לכתובת אחרת, והם ימשיכו הלאה בדרכם.
הם לא יודעים שישנה אחריות מדומה הנובעת מידיעה עודפת, משליטה, וישנה אחריות אחרת, ממשית, אחריות להיפגש. והאחריות להיפגש אולי היא פחות כבדה ממה שמדמים, היא אינה צריכה לשאת דבר. היא נובעת מהסכמה לפגוש, מידיעה שמוכנה לא לדעת, שמכירה בגבולות עצמה, ושעל כן מוכנה להתמסר למה שיש בתוך מפגש. לו היו יודעים שכך, אולי היה להם קל יותר לפגוש.
* * *
ילד, אל תיתן לאיש להגיד לך מי אתה.
לעולם הם לא ידעו את הכל, ואילו החלקים שהם ידעו, אינם אתה. אתה נמצא ב"הכל", במה שהוא תמיד עודף, אחר, מתהווה, בלתי מוגדר, במה שאפשר לדעת אותו רק מתוך שחיים אותו, במה שיהיה שלם רק בקץ כל הימים. ורק אתה יכול לחיות אותו, ואם כן, מה טעם יש לידיעתם של אחרים?
כמובן, אם הם ירצו לראות אותך כך או כך, זה שלהם. אי אפשר שידיעתם הנחבאת בלבם לא תעשה דרכה אל מבטם המפקח שגם בלי לומר דבר יגדיר, ימיין, יזהה, יתבנת. אבל זה שלהם, זה לא חייב לעבור אליך. אתה יכול לסרב, לא לתת לזה לעבוד עליך. אל תתפתה להכניס את זה פנימה כעוצמה יודעת-כל. אין הם יודעים, הם לא יכולים לדעת, ומה שהם יודעים אינו אתה. אתה לא אף אחד מן הדברים שאפשר לומר עליך. אתה תמיד אחר.
בעיקר אל תיתן ל"מה" להגיד מי אתה.
המה הבלתי אישי, המתחזה לאלוהים, בשעה שאין הוא יותר ממוצע קהלי, ירבה להגיד לך בלשון כללית מה הוא האדם ואיזה טיפוס אתה, ואילו מרכיבים יש בך, ממה אתה בנוי וכיצד אתה עובד, ומדוע אתה מגיב כפי שאתה מגיב, ולאלו חלקים אתה מתפצל. כוחו של המה, בחירשותו, באטימותו, במה שאינו יודע שאינו יודע. וכיצד "מה" שכזה יכול לדעת עליך, אתה שחי ממש, שמתגעגע, שחושק, שנוגע, שמרגיש? אל תתפתה.
ואם כבר התפתית, אל תחשוב שעל ידי זה שתוכיח שהם טועים במה שהם אומרים, נגמלת מהם. לא יעזור שתנפנף בפניהם בהגדרות אחרות, בידיעתך האחרת. אדרבא, זו המלכודת הנפוצה ביותר. באותו רגע שהחלטת להוכיח להם שאתה לא מה שהם חושבים ויודעים עליך, בעצם אותו הרגע נתת לידיעתם לנעוץ יתד בנפשך, ואתה, ככל שתתאמץ יותר כך תסתבך יותר ברשת הקורים.
אם כבר, מוטב שתכיר בפשע.
באופן ישיר, כנביא, כחוזה, כעומד בשער, תכיר בפשע שנעשה כלפיך ותסרב לו בנפש בריאה. תכיר שלא משנה מה התוכן, לא משנה הכוונות הטובות, עצם זה שנעשה במסגרת של פשע, הרי זה מוריק את העניין מכל תוכן, ובכך נמצאת פטור. לאיש אין הזכות ללכוד אותך בידיעתו העודפת, בהשוואותיו, בניסיונו לסדר אותך אל תוך תבונתו, אל תוך שליטתו. מה שהוא יכניס אל תוך שליטתו היודעת יגרוס אותך לחלקים. סרב לו. אם הוא רוצה, שיאהב אותך, שייפגש עמך, אבל שלא יגיד לך מי אתה.
למה הדבר דומה? באישון לילה מגיע גנב לביתך ובידו שק. כשאתה תופס אותו מכניס תמונה אל תוך השק הוא טוען בפניך שלא הצבת את התמונה במקום הראוי. איזה משמעות יש למין טיעון שכזה כשהוא בא מפיו? אם תתפתה להתווכח אתו הוא עתיד לרוקן את כל ביתך.
* * *
ילד, אל תיתן לאיש להגיד לך מי אתה.
כי רק לך ניתנה הזכות, הייעוד, האחריות. ואיש לא יוכל למלאם במקומך. הו בוודאי, הם ינסו. יקראו לזה "לעזור לך". יעמידו בפניך מן זהות השאולה מתאטרון נפשם, ויאמרו – הנה אתה, אנחנו רוצים לעזור לך. אל תאמין להם. העזרה שהם עוזרים לך היא גזלה. הם רוצים כביכול לשאת במקומך את מסעך, לקצר עבורך את הדרך מבלי להבין שחבלי הלידה שלך הם התנאי לעצמאותך, לעוצמתך. גם אם ייגשו אליך בחנופה להגיד לך כי חכם אתה או יפה או מוצלח בצורה זו או אחרת, אל תתפתה. מבלי להיות מודעים בכלל לכך, בחנופתם הם מכינים אותך בבישול על אש קטנה. הם עצמם מאסו בחייהם כתהליך, כחיכוך, כהליכה, כמידה.
אחרי שתיכנע להגדרותיהם הם ירגישו שהם יכולים לטפל בך. הם ירצו לטפל בך. חלקם בשביל עצמם, חלקם בשבילך. הטיפול עוזר להם להתייצב על קרקע בטוחה, להפוך את מערכת היחסים ביניכם למשהו מוגדר מוגבל, בטוח ולא פורה. הוא ייתן להם להרגיש טוב עם עצמם ועם עולמם, ייתן להם את האשליה שתאפשר להם להמשיך להרגיש שייכים לחיים שלא שלהם. כן, הם ירצו לטפל בך אבל מבין המטפלים רק מעטים יראו ללבך.
הנה, כך אפשר באמת לעזור לך, לא על ידי זה שאומרים לך מי אתה, אלא על ידי זה שרואים ללבך, שפוגשים לאהבתך.
* * *
ילד, אתה, אל תיתן לאף אחד להגיד מי אתה.
גם אתה, לעצמך הזהר במילים כי מילים אינן נאמרות רק על ידי האומר, אלא גם על ידי המקשיב, והקהל תמיד נמצא ברקע. ומה שאמרת פעם אחת בחירות של תשוקה יהפוך ברגע הבא לכלוב של מועקה. המילים, ההגדרות, המחשבות הן לכל היותר מדרגות לעלות בהן.
לך לך, עלה לך.
עם מילים, בלי מילים, מעבר למילים.
הזכות הגדולה ביותר שלך כילד, כאדם, היא להיות בלתי מוגדר.
אל תיתן לאיש לקחת ממך זכות זו.
אל תתפתה.
* * *
אבל אני יודע שתתפתה. כך הוא העולם.
ואני אשתוק, אם כן.
ואלווה אותך באהבה.