מכתב לקראת מפגש חמישי – גישור

מכתב לקראת מפגש חמישי

התלבטתי בשבועות האחרונים מאיזה כיוון לגעת בנושא הזה של הנהגת מרחב של ידידות.

ולבסוף החלטתי בכל זאת להתמקד בפרקטיקה – בגישור – ודרך גישה מאוד ממוקדת זו להדגים את העקרונות היותר כלליים הקשורים לזיקה ולמנהיגות.

* * *

תכף אומר אי אלו דברים בנוגע לגישור, אבל בשלב ראשון חשוב לי להדגיש שהגישור, מלבד היותו פרקטיקה מאוד ספציפית לפתרון סכסוכים, הוא תפיסת עולם, ובשנים הראשונות של מיתר (לפני עשרים שנה), היה מוקד חשוב להבנת תפיסתנו החינוכית. הוא נתן לנו הזדמנות לתרגל ולהנכיח זיקה בין אישית, וגישה לעצמנו ולילדים, וליצור שפה של ידידות גם בתוך הצוות וגם בין הילדים, והרבה מעבר לרגעי הסכסוך.

וגם עכשיו, אני רוצה לנצל את הגישור כדי ללמוד יחד אתכם את עקרונות השפה הזו, ובעיקר את הזיקה והמקום שממנו נובעת השפה הזו:

• הכרה באחרות של האחר,
• אי- שיפוטיות,
• ה"בעדיות" כלפי ילדים ואנשים בכלל (איש אינו רוצה את רעתי),
• נכונות להקשיב לכאב, לקושי, כנקודת מוצא לריפוי (ובכלל מתן מקום להרגשות),
• הסכמה לנוכחות ולתהליכיות,
• יצירת מרחב בין אישי של עדינות וכבוד,
• ויצירת מרחב אמוני-דיאלוגי שהשמיים שלו גבוהים.

מתוך זה אפשר להתרחב ולעסוק גם באופן כללי בדברים שציינתי במכתב הקודם: היחס העקרוני החיובי לסכסוכים, ההבחנה בין סכסוך לאלימות, עניני הגבולות, התייחסות להפרעות, גישה לאלימות ולהתנהגויות חוצות גבול, תקשורת מקרבת ומשחררת, קרוב לבבות בתוך הצוות, יצירת הזדמנויות לנתינה וגילויי אכפתיות, חינוך לאכפתיות, שילוב הילדים בהנהגת הקהילה – כל אלו נוכחים בתוך הגישור, ומשם גם משפיעים על כלל האקלים, אבל מזמינים גם התייחסות נפרדת שהיא מעבר לגישור. ואני מקווה שנוכל לגעת במקצת מן הנושאים.

* * *

הנה הדברים שאמר אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון, על הגישור:

"גישור אינו רק מקצוע. זו פילוסופיית חיים. ביסודו מונחת הגישה, לפיה בבסיס חיינו – האישיים, לאומיים, הבינלאומיים – מונחת ההסכמה. היא הבסיס המשותף המאפשר חיים משותפים. הסכמה )ושיתוף( אינם מניחים שלווה ורוגע. האדם הוא ייצור מורכב. בין דרישות הצדדים קיימות נקודות השקה מספיקות, אשר בראיה כוללת, מאפשרות פתרון מוסכם של הסכסוך. פתרון זה אינו מבוסס על אלטרואיזם. הוא אינו מבוסס על תפישה של "אדם לאדם – מלאך". הפתרון גם אינו מבוסס על כניעה של האחד לרצונו של השני, בבחינת "אדם לאדם – זאב". הפתרון המוסכם מבוסס על התנהגות אנושית רציונאלית, בבחינת "אדם לאדם – אדם".

גישור בתוך מסגרת חינוכית אינו שונה. דבר אחד הייתי משנה בדבריו (ולא רק לגבי גישור במסגרות חינוך או עם ילדים): התנהגות אנושית היא לא בהכרח רציונאלית, וגם הפתרון, בדרך כלל עובר דרך הרבה מקומות רגשיים, מכיוון שמלכתחילה, ברוב המקרים, מוקד הסכסוך בכלל אינו ענייני, אלא קשור באותם רגשות עצמם. ועד שהאנשים לא מצליחים לגעת באופן ישר ברגשות אלו, הגישור מדדה הרבה.

* * *

גישור הוא מסגרת מלאכותית, שבה יכול לקרות תהליך טרנספורמטיבי בין שניים. אף על פי שבמקור הוא מיועד לפתרון סכסוך, הרבה פעמים, ובמיוחד בתוך קהילה, אין זה הסכסוך הספציפי שמעניין, אלא מערכת היחסים בין השניים שמשתנה עקב הגישור, כאשר הסכסוך הספציפי הוא רק "תירוץ" לתהליך.

התהליך הטרנספורמטיבי, בגדול, הוא מעבר משפה של "עמדות", למפגש בין אנשים (שיש להם צרכים, רגשות, רצונות).

אין זה אומר שהתהליך הטרנספורמטיבי הזה לא יכול להתקיים ללא המסגרת המלאכותית. אבל המסגרת יכולה לתמוך בו, ואגב כך גם חונכת ומלמדת שפה.

* * *

הנה אם כן עקרונות הגישור בכותרות:

1. הגישור לא נועד לקחת את הסכסוך מן המסוכסכים או לפתור עבורם.
2. מקיימים גישור רק ברצון שני הצדדים.
3. בזמן גישור מדברים זה אל זה ולא זה על זה. (יש הקפדה מסוימת על השפה).
4. כל אחד מדבר בתורו כמה זמן שצריך ומסמן כשהוא סיים, לא מתפרצים לדבריו.
5. האחריות לפתרון היא על המסוכסכים.
6. לא חייב להיות פתרון, אבל אם כן, הוא חייב להיות מקובל על שני הצדדים.
7. אף על פי שעוברים גם דרך שאלת הצדק, הכוונה היא פחות לעסוק בה ויותר ליצור מפגש אנושי, לגעת בצרכים ובהרגשות.
8. מסגרת הזמן צריכה להיות רחבה מספיק, וכדאי להגדיר מראש זמן גג.
9. מסיימים עם התכוונות (בקשה אמירה) להמשך.

* * *

בתהליך הזה יש למגשר תפקיד חשוב מאוד, אף על פי שהוא לפעמים כמעט ולא אומר דבר. האופן שבו הוא נוכח, מה שהוא לא עושה, והאופן שהוא עושה את מה שהוא כן עושה, משפיעים השפעה מאוד גדולה גם על הגישור הספציפי וגם על התרבות.

תפקידו:

• ליצור מסגרת בטוחה – חלל מכיל בעצם היותו אדם שלישי, ובנוכחותו ממש.
• לוודא שהכללים נשמרים.
• להקשיב הקשבה עמוקה. ולא רק לתוכן אלא ממש לאדם.
• להיות עד לכל מה שקורה, וזה חלק מן המסגרת שהוא מייצר כאדם שלישי.
• לשקף, כשצריך. (ועל אומנות השיקוף ארצה להתעמק – זה אחד הדברים המייחדים את הגישור עם ילדים).
• לא לשפוט. (שהוא לא רק הימנעות אלא דבר חיובי ומברך).
• להחזיר את האחריות למסוכסכים (לא לגזול מהם אחריות).
• לפתוח ולסגור ובדרך לסכם (לסכם בסוף אבל גם אם צריך באמצע).

אפשר לעשות גישור גם ללא מגשר. במיוחד אם האנשים כבר מתורגלים במסגרת של הגישור ויכולים להנכיח את המסגרת במשותף. אבל בכל מקרה למגשר טוב יש תמיד השפעה חיובית על הגישור, ולו רק כעד.

קחו בחשבון גם שעל פי גישת הצדק המאחה, סכסוך בין שניים בתוך קהילה יוצר משהו לא רק בין השניים אלא בכלל במרקם הקהילה, ובמובן מסוים זה לעולם לא רק של שניהם. הנוכחות של צד שלישי, מדגישה את זה, ומאצילה כבוד גם להם וגם לסכסוך ביניהם.

* * *

וכמובן, אין דרך יותר טובה ללמוד מאשר להתנסות ולתרגל על חי.

ועל כן אני מזמין אתכם לחשוב מבעוד מועד על סכסוך שהיה לכם, בין אם הגיע ליישוב הרמוני, ובין אם נשאר בצליליו הצורמים, בין אם הוא נחלת העבר, ובן אם הוא עדיין נוכח.

ולהביא את סיפורו למפגש הקרוב.