מכתב בעקבות מפגש חמישי

הנה הגענו לזמן האמצע, חמישה מפגשים עברו וחמישה מפגשים לפנינו, סוג של חופשת סמסטר, ואני רוצה להזמין אתכם בזמן האמצע הזה למין חשבון נפש קטן ומסודר. שמלבד ערכו האישי, להתכוונות, אולי גם ייתן כיוון להמשך, ויעזור לגבש את הנושא של המפגש הקרוב:

אני מציע אם כן תרגיל בשלושה שלבים:

• חישבו על עצמכם ועל הסיבה שבשלה הגעתם למבואה – ובהנחה שחלק מהסיבה הזו קשור לרצון שלכם להשתלם בחינוך – להעמיק את יכולתכם כמחנכים וכהורים – שאלו את עצמכם מה נותר עוד ללמוד? מה עוד חסר לכם כדי להיות למומחים. באילו דברים מעניין אתכם להעמיק ולהשתלם, מהן הנקודות שהייתכם רוצים להתעכב עליהן עוד, מה הייתם רוצים לפתוח ולפרש, מה הן השאלות שמעניין אתכם לחקור, מה לא ברור או דורש דיאלוג. לכו עם המחשבות האלה זמן מה.
• ערכו רשימה של עשרה דברים כאלה (אפשר יותר). בשלב הזה לא משנה מידת החשיבות, כל עניין, כל נושא כל רצון, כל משאלה, גדול או קטן, שעולה – רשמו אותו. עשו זאת במהלך שבוע או מספר ימים, והקשיבו אם אכן אתם מרגישים שזה ממצה – שאם אכן תתעמקו בנושאים שכתבתם ברשימה שלכם, תרגישו שלפחות לשלב זה הגעתם לשביעות רצון.
• ולבסוף, אחרי שבוע, דרגו את הדברים שרשמתם לכם, לפי סדר החשיבות מבחינתכם. הצעתי לדרוג היא כזו: קחו את הנושא בראש הרשימה והשוו אותו לזה השני ברשימה, ושאלו את עצמכם, אם הייתם יכולים לבחור רק נושא אחד להתעמק בו – מה הוא היה, הראשון או השני. את מה שבחרתם השוו עם הנושא השלישי ברשימה שלכם, ובאותה דרך המשיכו להתקדם עד שתסיימו את הרשימה ותסמנו באופן הזה את הנושא שהוא הכי חשוב לכם – הראשון. לידו סמנו את המספר 1. כעת עם הנותרים עשו את אותו תהליך כאשר בכל מחזור כזה אתם מסמנים את הנושא השני בחשיבותו, אחר כך השלישי בחשיבותו, וכן הלאה.

ואת הרשימה המדורגת אני מבקש לשלוח או אליי באופן אישי, או במייל קבוצתי – איך שמתאים לכם. או בכלל לא לשלוח. ומתוך כל זה גם ננסה לסמן את הנושא למפגש הבא.

בכל מקרה, הרשימה היא אישית שלכם, ויותר חשוב שתעשו אותה בשבילכם, מאשר שתשלחו אותה.

* * *

ובעניין אחר:

חשבתי על זה שבאמת הכי חי מעניין ורלוונטי זה לעבוד דרך דוגמאות חיות. גם אותי זה הכי מעניין. אז אפשר, להרגשתי, לפגוש את כל הקומות, וללימוד יש עומק.

אבל האם אפשר להסתפק רק בזה?

ומה עם הטכסטים?

התיאוריה?

מושגי היסוד?

נדמה שכל אלה באים לידי ביטוי תוך כדי הדיון במקרה החי, ואז גם הם מובנים באופן ברור יותר, מתוך הקשר החי.

אז מה, לא צריך להתעכב וללמוד תיאוריה לשמה? באופן מסודר? משהו שמתחיל מא' ונגמר בת'? את הכול אפשר ללמוד תוך כדי? וכל אחד אוסף את מה שמתאים לו?

אז אולי את הטכסטים הכתובים אפשר להשאיר לקריאה אישית של כל אחד. אבל האם אין צורך לפעמים להתעכב על התיאוריה? ללמוד אותה ביחד? לעמוד על דקויותיה?

אבל נראה שאין מהלך מדייק ומפורט יותר מזה שנובע מהתעכבות על דוגמא חיה. והלימוד התיאורטי הוא יותר כמו סוג של תחושת ביטחון ואשליית ידיעה מאשר ביטוי להבנה חיה וחודרת.

ועם זאת,

עלה לי שאם תוך כדי הלימוד החי של הדוגמא הייתי יכול על פי הצורך לשלוף איזה טכסט קצר, כתוב על כרטיסיה, שמסביר מושג, או מנהיר נקודה, שקשורה בדברים שעולים, זה היה יכול לתת איזה עוגן וגיבוש ללימוד הזורם. באופן תיאורטי הייתי יכול לשלוף את הכרטיסיות הללו (שהיה לי אינסוף מהם) ולחלק לכל המשתתפים או למשתתפים ספציפיים, שיהיה להם צידה לדרך לקחת איתם בסוף הלימוד המשותף.

אבל אז חשבתי, מדוע שאני אהיה זה שאביא מן המוכן מילון כזה?

ואז עלה בדעתי שאולי כדאי שבסוף כל לימוד כזה, בין אם הוא קורה במעגל גדול או אפילו בדיאלוג בין שניים, נשארים חמש דקות לכתיבה בסוף המעגל או המפגש הזוגי,

וכל אחד כותב לו את המושג או ההבחנה, או התובנה החשובה שאותה פגש מתוך השיחה.

בראש הכרטיסייה הוא כותב כותרת של משפט או מילה. ומפרט מתחת, או אפילו משאיר כך פנוי לכתיבה בהמשך. ובהמשך אולי כותב בעצמו או מזמין מישהו אחר או אותי לכתוב ולפרש. ואחר כך, בסוף יום לימודים כזה, נאספים התובנות המשותפות, והן הטכסט-בוק שאיתם כל אחד הולך הביתה. (ואיך עושים את זה טכנולוגית עוד לא ברור לי).

הייתי שמח לנסות במפגש הבא את הדרך הזו. אני יכול להביא לצורך העניין מלא כרטיסיות ריקות. ויהיה אפשר לכנס את הכול אל תוך המחשב.

מה אתם אומרים?

בספרי חינוך בביצת הפתעה חילקתי את הפרקים השונים לכמה סוגים:

התבוננות,

מילה/מושג,

שאלה,

הבחנה,

אישי,

בעיה,

תסמונת,

גילוי,

הצעה,

אולי אפשר לערוך ולהציע רשימה דומה, ושאלה יהוו את הכותרות של הכרטיסיות הללו שכל אחד מאתנו יכתוב בסיכום של כל "שיעור". ההמלצה היא להתמקד בכרטיסיה אחת, אבל אם מישהו לא יכול להתאפק שיכתוב שתיים. אז למשל, אחרי צפייה בגישור שעשינו (עינת אני ושולמית), הוא יכול לכתוב סיכום אישי שנסוב על שאלה שעלתה לו מן הצפייה בתהליך. או להפך – גילוי שגילה בתהליך או בעצמו, או אולי מושג שהתבהר לו, או הצעה לאופן שכדאי לעשות גישור, (או להדגים אחד כזה), או סיפור אישי שעלה לו בעקבות זה. וכן הלאה.

מה אתם אומרים?

הייתי שמח לנסות משהו מזה לפעם הבאה. ואם נלך על זה אז לעבד קצת את הרשימה (למשל במקום בעיה הייתי כותב "קושי").